מאמר:
הרהורים בעקבות המצב/ אושרית מינץ

ציור: אושרית מינץ

 

שום דבר בעולמנו אינו קורה כך סתם ואינו מגיע משום מקום. אדם יכול לחשוב שאלוהים הוא האחראי לאסונות הבאים עלינו בימים אלה או שאלה אנשים. אדם יכול גם לבחור מי מבין האנשים בעולמנו ,בין אם בודדים או קבוצות, עומד מאחורי הדברים הקשים שאנו חווים במציאות שבה נגיף שהגיע כאילו משום מקום, משנה את חיינו ללא הכר ואינו מאפשר לנו לחיות חיי שגרה, שפתאום נראים כאושר גדול שאבד ומכריח אותנו להישאר ספונים בביתנו ולאבד את מטה לחמנו, את האפשרות להתראות עם משפחתנו וחברינו, לצאת בצורה חופשית ולעשות את כל מה שהיינו רגילים לעשותו ושגרם לנו אושר.

שום דבר בחיינו אינו קורה סתם כך ואינו מגיע משום מקום. מישהו רצה שהדבר יקרה ואף עשה מאמץ ניכר כדי שזה יקרה. יש אנשים וקבוצות בעולם שחשים כי ההישרדות שלהם נמצאת בסכנה מתמדת. אנשים וקבוצות כאלה סוברים שכדי שהם יוכלו לשרוד טוב יותר, כל מי שמקיף אותם חייב להיות חסר יכולת, מוקטן ומוחלש מכל בחינה אפשרית. לדעתם, קיומם של אחרים ורווחתם מסכנת אותם עצמם ואת יכולת ההישרדות שלהם. לאנשים ולקבוצות כאלה ניתן לקרוא אנשים וקבוצות מדכאים.

אנשים או קבוצות כאלה ישתמשו בדרכים רבות כדי להפוך את אלה שסביבם לחסרי יכולת או אף לחסל אותם. אחת השיטות היא לסכסך בין הסובבים אותם, כדי שהריב והמדון יפרמו את הקשרים בין האנשים האלה וכך יפגעו בכוחם, שבהיותו מאוחד, היה רב. הם ינסו לשלול מהאנשים שסביבם את האפשרות להתפרנס בכל אופן אפשרי. כמובטלים וכחסרי משאבים כלכליים יהיו האנשים בסביבתו של האדם המדכא או הקבוצה המדכאת, חלשים, חסרי אמצעים לעשות דבר כנגד "הגזירה" שנפלה עליהם כאילו משמים ואף מיואשים. אדם שמח, שבע רצון ומאושר, כוחו רב והוא בעל נכונות לפעול, ואילו אדם מיואש, עצוב ומדוכא נוטה להתכדר לכדור עוברי ולא לעשות דבר כנגד "הגורל".

איני רוצה להביע דעה על מי הם האנשים המדכאים או הקבוצות המדכאות שהביאו עלינו את המצב הנוכחי. אך ברצוני לומר שאני מאמינה שאין זו גזירת שמים שצריך לכפוף בפניה את הראש.

ויש גם מה לעשות כנגד "הגזירה" הזאת. דבר ראשון הוא איסור חמור להיכנס למצב של אפתיה וקבלת הדין, או מלנכוליה, עצב ודיכאון. לומר: "ככה זה! אין מה לעשות!" זהו אסון של ממש. לא רק שצריך להיות ער וערני, אלא צריך לעשות ולעשות יותר מתמיד. כל אחד יכול לעשות את מה שהוא יודע או מסוגל, בין אם זו יצירה אמנותית, עזרה לאנשים הנמצאים במצבים קשים וזקוקים לה, רכישת יכולת חדשה או פיתוח יכולת קיימת, עיסוק בספורט או כל דבר שאדם יכול להעלות בדעתו. מי שיכול לעבוד ולפתח את מפעל חייו – אדרבא ואדרבא, אך גם אם אין אפשרות זמנית לעשות זאת, צריך למצוא משהו, אפילו משהו אחר שניתן לעשות במקום זאת. חברה אחת שלי שהייתה קשורה לעולם המופעים, מציירת אגרות ברכה, אחרת שוזרת זרי פרחים לכל דורש.

אם איננו שוקעים באפתיה ובדיכאון, אנחנו יכולים למצוא דרכים רבות כדי לפעול ולמלא את עתותנו. מה שחשוב הוא להיות פעילים ולא לשקוע בכורסה אל מול הטלוויזיה – זו אינה עשייה.

הדרך אל האושר רצופה במחסומים. ההתגברות על הקשיים בדרך להשגת המטרה היא שנותנת לאדם את תחושת האושר. לכן אדם פועל הוא אדם מאושר, ואילו אדם בחופשה ממושכת יכול להיעשות חולה מהר מאוד!

החיים הם משחק, ואם אנשים מדכאים גוזלים מאיתנו את המשחק שלנו, אנחנו נשארים אובדי עצות, עצובים ומתוסכלים. אך אם אנחנו פועלים ומצליחים, אם אנחנו פורחים ומשגשגים, שום אדם מדכא או קבוצה מדכאת לא יצליחו להכריע אותנו. על כן עלינו לפרוח ולשגשג בכל דרך אפשרית! דווקא זה יוציא את המדכאים מדעתם!

הדברים נתמכים גם בתורתו של רון ל. האברד.

חפש באתר

טואול - בניית אתרים