רומאו ויוליה בתיאטרון החאן בחצר בקפסולות/ בלפור חקק

 

חוויתי לאחרונה באירוע יוצא דופן: עיבוד מקוצר של "רומאו ויוליה" של ויליאם שייקספיר. התרגום המקוצר הוא של המחזאי אלי ביזאו'י, עיבוד: אורן נאמן. הבמאי הוא יואב בר- לב.

הקהל הוכנס בצורה מאובטחת, שניים שניים לפי התור, בקפסולות ועם מסכות קורונה. הצופים ישבו על כיסאות עץ פשוטים, בקפסולות. הכול התרחש בחצר, וכולנו חיינו לרגע בחצר בוורונה.

נציג התיאטרון מכריז בפתח ההצגה: "אם התיאטרון נסגר, יוצא החאן אל הכיכר". סגירת התיאטרון והוצאת השחקנים לחל"ת הקשתה על קיום הרפרטואר הרגיל של התיאטרון. "החאן" יזם מספר הצגות בעיבוד מקוצר ובפורמט של חצר: ארבעה שחקנים בלבד משחקים כל הדמויות. כפי שהתבטא אחד השחקנים, שאפשר לעשות הצגה עם "רבע חרב, בלי גלימה, שחקן שמשחק חומה". למשל, שחקן גבר משחק את האומנת, כשזיפים על פניו...

השחקנים איתי שור ונטלי אליעזרוב (רומאו ויוליה), יוסי עיני וניר רון.

"החאן" יוצא עם פורמט זה לשכונות ירושלים השונות, למופעים תחת כיפת השמים, כשהצופים יושבים על כיסאות עץ ומחולקים לקפסולות.

 

העלילה,  כידוע, התרחשה בוורונה, וגיבורי הטרגדיה רומיאו ויוליה, נולדו לשתי משפחות יריבות, לסכסוך רב שנים בין משפחת קפולט (יוליה) ומשפחת מונטגיו (רומאו).   בשעה שבבית משפחת קפולט מתקיים נשף גדול ואביה של יוליה מתגלה בשיא כוחו וסמכותו, מגיע למקום בחשאי רומאו, בן למשפחת מונטגיו.

המיוחד בגרסה זו, שההצגה עם הנופים המרשימים של העיר ורונה ושני בתי האצולה האיטלקיים (מונטגיו, קפולט) מקבלת גִרְסה ירושלמית ממש: הכול מתרחש בחצר הירושלמית של החאן, מול נוף בתי האבן הירושלמים. השפה של המחזה מקבלת גם היא גוון ירושלמי, ובסיום ההצגה נשלח לקח מוסר לדורות הבאים, שמעוגן בירושלים ובקורותיה. כניסתו של רומאו למתחם של קפולט מוגדרת: "התגנבות יחיד בשטח מלחמה".

 השחקן ניר רון, המספר במחזה (שמשחק גם את הכומר) אומר: "יוליה - להבה של אהבה - פוגשת זכר אלפא בשם רומאו".

על פי הנוסחה הידועה ברומנים של אהבה, קורה הרגע של 'נער פוגש נערה'. גם כאן רומאו ויוליה מבחינים זה בזה, ומתאהבים כמכת ברק. הם חומקים החוצה להתוודע זה לזו, ולאחר שהם יודעים שהם מאוהבים, הם מגלים שהם צאצאים למשפחות אויבות. זהו מוטיב ידוע במפתח המוטיבים של יצירות פולקלור (מפתח אארנה-תומפסון): אהבה חוצה גבולות בין דתות, עמים, תרבויות  ומעמדות. רומאו מתגלה שיכור מאהבה, מכריז בקול: "יוליה היא השמש".

העיבוד המרתק של המחזה התאים את ההתרחשויות לחצר של "החאן": רומאו טיפס על העץ בחצר, ויוליה נגלתה בחלון בקיר המבנה של "החאן"... התאמה מפתיעה לנוסח של ארמון המשפחה בוורונה. הם התוודו ברגש רב וידויי אהבה ונשבעו להינשא זה לזה אצל הכומר לורנצו. הכומר נעתר לפנייתו של רומאו והאמין שהנישואין ישימו קץ לעימות בין המשפחות האויבות. המטפלת של יוליה מתווכת ביניהם ומתאמת את מפגשם אצל לורנצו, ואת הנישואין.

הכומר אומר: "אולי יש באיחוד הזה באהבה/ סיכוי לשבור את האיבה".

 

כאן  רומאו נקלע ל'טרגדיה של גורל' במונחים של הטרגדיה היוונית: בן הדוד של יוליה, טיבאלט,  הבחין בו, והזמין אותו מיד לדו קרב חרבות. כל ניסיונותיו של רומאו למנוע את הקרב, ביודעו, שיוליה עכשיו היא אשתו, לא צלחו. בגרסה זו הקרב כולו מתנהל בפנטומימה של חרבות, כשאין חרבות בידיהם. טיבאלט נדקר ומתמוטט בזרועות רומאו.

 בגרסה של שייקספיר העלילה כאן מפותלת יותר, אך כך הדברים קורים בגרסה המקוצרת של תיאטרון החאן.

רומאו שוהה אצל הכומר לורנצו, ולאחר שנקבע לו 'גזר דין של גלות לעיר מנטואה', הוא רואה בזה גורל מר לחיות ללא יוליה. משפחתה של יוליה רוצה להשיא אותה מיד לאציל פאריס, והיא מסרבת. האב כופה עליה תאריך לחתונה, תוך שלושה ימים, ואם תסרב – היא תנושל מירושת המשפחה. האב הסמכותי נוהג בה בגסות ובאלימות.

הכומר משכנע אותה להאמין בחיים ובאהבה. הוא נותן לה סם מיוחד, שהשוֹתה אותו קופא לחלוטין ונותר ללא סימני חיים ארבעים ושתיים שעות. סמוך לחתונתה, מגלה משפחתה שהיא ללא רוח חיים.

על פי התכנית, שלח הכומר שליח למנטואה, שם שהה רומאו, להודיע לו על התכנית, אך השליח לא הגיע. לעומת זה, חברו של רומאו הודיע לו על מותה של יוליה, והוא נחפז לקנות רעל.

בבואו לאחוזת הקבר של משפחת קפולט, הוא רואה את גופתה, והוא שותה את הרעל, כדי לחוש 'ברית עולם' עמה באותו גורל: מוות.

יוליה, שהתעוררה, רואה את רומאו שרוע מת ובקבוק בידו. היא רוצה לשתות את בקבוק הרעל שבידו, אך הבקבוק ריק. היא הורגת עצמה בפגיון של רומאו.

באווירה מדממת זו, אומר המספר לקהל הצופים:

"כאן בירושלים יודעים דורות שנאת חינם. רק דמיינו לכם עולם של אהבת חינם".

כך עושה העיבוד המיוחד של תיאטרון החאן אקטואליזציה של סיפור רומאו ויוליה,  והוא לוקח את העלילה למאבק הדורות שמתקיים בירושלים על השליטה בה: מאבק  בין עמים ודתות, מאבק שבו משתתפים כובשים רבים של העיר ירושלים, ומתקיימת שנאה שמונחלת מדור לדור. סיפורו של שייקספיר מתרחש אומנם בוורונה, אך הוא מקבל בגרסה של "החאן", לקח של מוסר השכל  אוניברסאלי, לֶקַח שמקבל את חוזקו מירושלים וקורותיה לאורך הדורות.

 

 

חפש באתר
טואול - בניית אתרים