יובל שאול אמנות רב היקפית/ מארי רוזנבלום
כשמגיעים אליו, לגלריה שברחוב הרצל 142 בתל אביב, עולים בבניין מט ליפול עטור ריחות ....ואז .....נכנסים אליו, לארמון ולשקט. פתאום שכחתי מכל ההקדמה הזו ונכנסתי לסוג של עונג והתרגשות עד דמעות.
ככל שהעמקתי "לחקור" את האיש המיוחד הזה ראיתי שפחות ופחות אני יודעת עליו ולמעשה לא ניתן לרדת לחייו של אדם ופועלו בפגישה, או להיכנס אליו לאינסטגרם, לעיין באחד מספריו, ספר ועוד, כי לאיש יש נשמה והיא שלו ובלעדית לו ולהכירו אני זקוקה לזמן , טיפין טיפין.
קוראיי היקרים תצטרכו להסתפק במעט שקלטתי ואם אגלה בהמשך עוד דברים על יובל שאול, אגלה גם לכם. כמובן שאצרף לכאן צילומים מיצירותיו וזאת בניסיון להבינו.
יובל שאול למד בפריז ובתל-אביב, קיבל מלגות מטעם קרן תרבות אמריקה- ישראל ופרס האמן הצעיר מטעם משרד החינוך והתרבות. הציג תערוכות יחיד בארץ ובחו"ל, והשתתף בתערוכות קבוצתיות במוזאונים בארץ ובחו"ל. שיתף פעולה בדיאלוג "ללא כותרת" עם האמן עיסא דיבי בפרויקט בינלאומי. יצירותיו נמצאות באוספים של מוזיאונים ובאוספים פרטיים רבים וחשובים בארץ ובעולם.
דרך עבודות אלו עולים נושאים כמו כוחו של האדם לברוא ולהתערב בסדרי הטבע, הסכנות הטמונות בכך, וגם כוחו של האמן להעלות שאלות ולהציע התבוננות חדשה בדברים באמצעות דימויים חדשים ומפתיעים.
יובל שאול משתמש בצבעי שמן, בצבעים תעשייתיים, לקות, אבקות מתכת, אלומיניום, נחושת וברונזה ולכן עבודותיו בעלות אפקט ייחודי. ציוריו בשנים האחרונות עוסקים בעיקר באור שעובר דרך הצבע ובטכניקה ייחודית שפיתח.
הנושאים הם בדרך כלל כוכבי לכת וגרמי שמים שרואים דרך טלסקופ ובמקביל ניתן לראות את אותם הדימויים מבעד למיקרוסקופ.
בסדרה נוספת של יובל שאול, הדימויים עוסקים ביודאיקה, דרך דימויים של גביע קידוש, כתר תורה, מגני דוד ועוד. נושא זה התפתח דרך הברק והאור שיוצא מן היצירות ומתייחס לביטוי "זורח באור יקרות", המעניק ליצירות מימד רוחני כלשהו.
בעבודות אחרות הוא מתמקד בפרוות של בעלי חיים, שהוא פורש ומעבד אותן כך שהן נראות כמפה של עולם בלתי נודע. דרך העבודות עולים נושאים כמו כוחו של האדם לברוא ולהתערב בסדרי הטבע, הסכנות הטמונות בכך, וגם כוחו של האמן להעלות שאלות ולהציע התבוננות חדשה בדברים באמצעות דימויים חדשים ומפתיעים.
ספרו של האמן "אלימות וחמלה" פותח צוהר לעולם פרטי של יצירה ולתפיסת עולמו של האמן הישראלי. יובל שאול. הספר מציע מגוון נקודות מבט על יצירתו הייחודית של שאול דרך טקסטים פרי עטם של כותבים שונים, ביניהם איתמר לוי, דליה מרקוביץ, גבריאל בוקובזה, ויי שינג, קרן גולדברג וסטפן לוי-קואנץ.
ב-2015 הציג יובל שאול תערוכה בבייג'ינג. בתערוכה זו הוא דן בהבדל בין בני האדם לבעלי החיים. האם אנחנו נעלים יותר מהם או מתנהגים בדיוק כמותם ורק לא רואים זאת.
"בני האדם יצרו את הציביליזציה ובתוכה את התרבויות השונות - כולן, ללא יוצא מן הכלל, נולדו משפיכות דמים. בני אדם בידלו את עצמם מן הטבע ולמעשה עומדים מנגד לו. בני האדם מאמינים שהם נעלים על בעלי חיים, שהם השליטים והאלוהים של כוכב הלכת הזה. פרידריך ניטשה הכריז פעם כי 'אלוהים מת', אני חושב שהוא התייחס לא למותו האמיתי של אלוהים, אלא לרצון האנושי להפיל ולהדיח את מעמדו של האל ובאמת להחליף אותו."
וויי קסינג: "כשאני רואה את עבודותיו של יובל שאול, שמלאות באלגוריות על בעלי חיים, כשאני שומע את הפיצוצים הרועמים של המלחמות, אני חושב שאנחנו בעצמנו חיות, כמו אותן חיות בסכנת הכחדה דוגמת הנמרים, הלווייתנים ויצורים אחרים, שנלכדו על הפלנטה הכחולה הקטנה הזו. אנחנו חיים בדיוק כמו אותם אנשים קטנים ושמחים, מרוצים אך חסרי תחושה וחסרי כל. .......זו, לדעתי, המשמעות של עבודותיו של יובל שאול: בין אם המכונה הענקית הדומה לקרן הצבי, או הלווייתן שמדמה צוללת, כל אלו הם אלגוריות המצביעות על העתיד הבלתי צפוי של האנושות."
יובל שאול מתעסק בנושאים שונים ומעלה תאוריות בנושאים שונים. בתערוכת היחיד של יובל שאול "העולם החדש" מ-2008 כתב עליו צ'רלס כריסטופר: " התערוכה מורכבת משלוש סדרות העוסקת במושגי כיבוש, נדודים והישרדות בעולם החדש.
האחת - "משחתות העשויות פרווה"
השנייה - "השלל" בה מופיעים דימויי עופות דורסים ויהלומים.
השלישית- "אין צדק. רק אנחנו" פורטרטים ויבשות העשויות חיתוכי עור ופרוות.
"העולם החדש" הוא מושג מתקופת הרנסנס הטומן בחובו את החרדות והתקוות של הספנים/לוחמים שיצאו לכבוש עולמות חדשים.
ב-2013 כתב עליו יואב שמואלי בקטלוגים:
"יובל שאול תוחב שתי זרועות וידיים לבוץ, לדם, לזפת ולנוצות, פשוטו כמשמעו, וסוחט הנאה מכל טיפה. בישראל הצדקנית, יצירתו האמוציונלית והבוטה לעיתים, נתפסת כאצבע בעין. והיא אכן כזו במידה, ובזה כוחה וקסמה. הילד התקבל, אך לא בבית-ספרנו. יש בו מאלמודובר ואנדרה סראנו ודמיין הירסט ושרדן וויליאם טרנר;
לאחר שקמה התערוכה על רגליה, הבנתי שוב שבלבי חיבה רבה לאמנות המסרבת להתיישר עם תנועת הפוליטיקלי-קורקט. אל תקלו בכך ראש בישראל האמנותית 2013: יובל שאול, מהכנים והנועזים באמנינו, מביט לשור הישראלי המתפרע בלבן של העיניים ומבין שאין לו אלא להתייצב בטבור הזירה בעמדת המטאדור;"
ובכדי להבליט את ייחודו של איש זה בחרתי לספר על הרצאה שנערכה ב2014 במכון הטכנולוגי חולון בכנס הפקולטה לעיצוב HIT.
נושא ההרצאה הכיעור במיניות מתוך "מכוער היפה החדש". (ניתן לאתרה ביו-טיוב).
"אנחנו חיים בעידן שהחוש שבה חוש הראייה הוא הכי חזק. אנחנו מכורים לחוש הזה. הנואמים הגדולים הם היו הכוכבים הגדולים. הדימוי הוא הדבר החזק שיש. היום הכל נגיש. יובל שאול רוצה לתת הצעה מאוד אישית להסתכל על האומנות ועל החיים. פרוסט אמר "את הנשים היפות נשאיר לגברים חסרי דמיון." בדימוי יש שבריר של רגע. דווקא חוש הראיה, שהוא הכי טמבל, הוא הקובע ואנחנו מכורים לו. היופי והכיעור שייך למי שיודע להעריך אותו . בעצם במשפט זה יש פה את הסמכות של עצמנו. אני אומר שזה מכוער. אני קבעתי. לנראות יש כח אדיר. הכנסייה הייתה חזקה בזאת. בעל נפח. האומנות מתפתחת על הנראות, בודקת כל הזמן את הכוחות שלנו. איזה אוטו גדול יש לי, איזה בית גדול יש לי ועוד.
הרבה מהדימויים מתעסקים בסטטוס או יותר נכון חרדת הסטטוס. כל מקום שהוא סביבה שלנו רוצים שיהיה לנו נעים. מאז קריסת האידאולוגיה הכל פתוח יותר. ניתן לבדוק גבולות. המחשבים שהם שלוחה של המוח מסייעים בידנו. האמנות המודרנית דנה ביופי, האדרתו ואחר כך פוגעת בו. היום מגדילים את הכל וזוהי למעשה תרבות הטראש. במרחב המיני אנו מנסים, לחפש ריגושים. ריגושים על כל הסטיות שהם ופה המחשבים מסייעים בידינו.
אנשים מחפשים ריגושים. ההשתוקקות שלנו מהאומנות היא לרגש ולהפתיע אותנו. כל העולם של האומנות הוא בסופו של דבר ריגוש של אנשים שיש להם הכל.
בכדי לרגש אנחנו פורצים גבולות. לפרוץ מהשיעמום. הכיעור שלאורך כל ההיסטוריה הראו אותו, עם הזמן הפכנו אותו ליפה.
ריגושים ונראות זו מילת המפתח.
