סיפור:
קרב חתולות/ מיכל דורון  


היא עומדת מרוכזת, מבולבלת, לא מוותרת.  נישלתי אותה מחדרה, ואמרתי לה בשפה החלטית באתי לחודש וחצי, אני מצטערת, זה רק לחודש וחצי אחר כך החדר יחזור להיות שלך. אני לא אוהבת את עצמי על כך, אך בעלת הבית שירלי חברתי הטובה אישרה את המהלך האכזרי הזה אך ההישרדותי במידת מה. ביתי עובר שיפוצים, ואני נודדת. ואיני יכולה לישון עם חתולה באותו חדר אני כה מפחדת אופיים הערמומי, והבלתי צפוי . שפת חתולית מפנקת כה זרה לי. גם הביטוי חתול בית או חתול רחוב שאני מתארת בחוות דעת שאני כותבת כשאני רוצה להמחיש תכונות של מועמדים לעבודה,  אלו הן תכונות שאיני מזדהה איתן וכלל וכלל.

שתינו מתבוננות זו על זו, אני סוגרת במהירות את הדלת כל אימת שאני יוצאת מהחדר שהיה שלה,  והיא כמו מלכה מובסת עומדת מציצה אך אני יודעת שהיא כועסת. היא מתכננת את החזרה שלה לזירה.

אני הזרה שפלשתי ודרסתי.

נזכרתי שכשהתחלתי לעבוד בתחילת דרכי כשכירה בצפון הארץ, והייתי נערה בשנות העשרים שלי באה עובדת בשנות הארבעים לחייה ובטון פיקודי אמרה זה החדר שלי עליי לעבוד על דוחות האבחון. הייתי כאן קודם. ולמעשה במלים אחרות, זרקה אותי מהחדר. מאז ועד היום אני זוכרת את העלבון המר ואיך שאיש לא קם להגנתי. הייתי ילדה צעירה, היום כשאני רואה את החתולה אני מסבירה לה, זה רק זמני אך היא מתבוננת בי בחוסר אמון כאומרת, ואת את שנפגעת מהאישה הזו, את מסלקת אותי מחדרי.......

מחשבותיי נודדות כיצד נסעתי ללונדון בשנות העשרים שלי לעבוד כגרפולוגית בפעם הראשונה , כולי נסערת ומרוגשת, במשרד הבריטי קיבל את פניי מנהל המשרד הישראלי, זרק ביבושת, זו המזכירה שלך, ואגב, לכאן לא באים בג'ינס עם סניקרס, זו אירופה לא ישראל.

הנהנתי, הגעתי לבית דירות שלי ומי חיכה לי בדירת המרתף ? חתול שחור שהתבונן בי בעיניים ירוקות יוקדות וישב על האסלה. כל כך התכווצתי ופחדתי, הוא התבון בי אני התבוננתי בו וידעתי מישהו חייב ללכת. התקשרתי למספר טלפון שהיה לי, של חבר של חבר בלונדון. מהעבר השני, ענה לי בחור בחוסר עניין גמור ואני גמגמתי בפחד ובאנגלית לקויה. "הגעתי ללונדון מישראל אינך מכיר אותי יש לנו מכר משותף ויש כאן חיה שחורה מפחידה בחדר שאני מתגוררת". "איזו חיה ? "חתול.... כשהגיע ברכבת התחתית עם כפפות, וראה את החתול שלטענתו היה נחמד , הסברתי לו שאני מפחדת מאופיים הערמומי. בסופו של דבר נהיינו חברים טובים ,רן ,הבחור ואני ,לא החתול ואני , ואני אמשיך לדבר כלבית ולא חתולית.

לחתולים יש שבע נשמות , או תשע נשמות.  על פי המיתוס , סיפר לי אופיר הויטרינר השכונתי, תוך שהוא מלטף צב ים ותוכי פצוע . לכן הם שורדים בכל מצב. על פי האגדות יש להם אלמנטים מיסטיים ,  סיבה נוספת לחוסר השקט שלי במבטי. לכלבים לעומת זאת יש מבט כן וחם, הם חלק מלהקת בני האדם ולא מלהקת הנמרים.

  יצאתי לדייט עם שימי אחרי פרידה ארוכה, התלבשתי בקפידה, עם הגרביונים השחורים והשקעתי באיפור אחרי העדשות מגע ואיי ליינר. שימי ואני אכלנו ארוחה דשנה והוא אמר בהערכה, כמה את יפה, שכחתי למרות השנים שעברו והעיניים שלך כל כך מפתות וחתוליות. חתוליות? אני? הזדעקתי? שימי נדרך. לא אמרתי משהו טוב? פשוט יש לי דו שיח עם צד פנימי שבי ואני מבררת אם יש בי אלמנט חתולי. שימי נדלק, התקרב אלי בחרמנות ולחש, את חתולת מין מותק. טוב טוב . ... עזוב לא לדיון הזה התכוונתי. בכל מקרה ציפורניים אין לי.... הגענו לדירה של שימי, ולאחר תקופה ארוכה של נתק הסתערנו אחד על השני ברעבתנות. שימי הכין קפה אספרסו והביא למיטה, תוך שהוא מרעיף מחמאות ודברי מתיקה. התגעגעתי אלייך, כן גם אני עניתי בקוצר רוח, תגיד שימי האם אני מבחינה בחתול בפרוזדור או שמא אני מדמיינת? כן כן את רואה נכון, צחק, קיבלתי חתול ליום הולדת חמישים ותשע, ואני ממש אוהב אותו, שמו פסטו.והוא ישן אתי בחדר. נכון שאת נשארת לישון אתי ועם פסטו?   מיאוו.....

חפש באתר
טואול - בניית אתרים