על סדרת הטלויזיה מוארת/ אירית זילברמן

הפקה של HBO, בת 18 פרקים בשתי עונות.

נושא הסידרה נוגע מאוד למצבם של אנשים רבים בימי הקורונה. אך, כמובן, הסידרה נוצרה לפני הקורונה.

זו סידרה המבטאת  את זעמה של אשה שכירה על כך שאינה מצליחה לשמור על זכותה הבסיסית לחזור לתפקידה לאחר הפסקה בשל משבר נפשי. היא מעוניינת להמשיך ולתרום לחברה ולהשקיע את כל יכולותיה כאדם חרוץ ויצירתי, לטובת המוניטין של החברה.

אין ספק כי מה שנמצא פה על סדר היום זו בעיה חברתית ואנושית חמורה, הרווחת היום בעולם המודרני. 

חשוב לצפות בסדרה, כל אחד לפי הקצב המתאים לו, כי מתגלה בה אמריקה שונה מעט מהדימוי שהצטבר עליה לאורך השנים.

בסידרה שני דברים מרתקים המייחדים אותה, בעיני.  ואני ממליצה עליה בעיקר בגללם.

הדבר הראשון הוא המשחק המעולה של השחקנית הראשית, לורה דרן, אשר עליו גם זכתה בפרס יוקרתי בפעם השניה בקריירה שלה. הבעות הפנים המיוחדות, הזעם המועבר באופן מעורר הזדהות, המתח הנפשי הבא לידי ביטי בתנועות הגוף. בקיצור: שחקנית קולנוע נדירה ומוכשרת ביותר.

הדבר השני אשר עושה את הסידרה למיוחדת זו העובדה שההתפתחות של העלילה לא ניתנת לצפיה מראש. איננו יכולים לנחש או לדמיין את הפרק הבא. רגעים לא מעטים ישבתי פעורת פה מול המסך, גם בשל המשחק המעולה של לורה דרן וגם בשל ההתפתחויות בעלילה.

שווה לקרוא על Laura Dern ברשת. היא משחקת מצוין גם בסדרה (עליה אכתוב ואמליץ בקרוב, גם היא הפקה של HBO ומשודרת בסלקום) " שקרים קטנים גדולים".  שם יש לה תפקיד לא מרכזי.