הסיפור האמיתי של יותם/ אושרית מינץ/ ארגמן מיטב/ 170 עמודים
"הסיפור האמיתי של יותם" זו הנובלה שפותחת את הספר, וזהו הסיפור על הקורות אותו, האמת על התאונה שנגרמה בעטיו, לאיש המת שנמצא בחושך ליד משאיתו, ולמועקה הגדולה שרובצת בחזהו, אך בעיקר למה שמתגלה אחר כך. סיפורו של יותם נולד כדפיקה על דלת נפשה של המחברת, כפי שהיא מודה בפתיחת הספר, הסיפור מובא לפנינו כמה שהיה חייב להיכתב. כך אנו מתוודעים אל יותם, שכנראה דורס אדם בעת נהיגתו בלילה האפל ההוא, ובעת שהובא בתחנת המשטרה לחקירה הוא חש עצמו מתאהב בשוטרת הנאה שחוקרת אותו, למרות היותה מבוגרת ממנו. מכאן דוהרת הנובלה אל סיומה בפרקים קצרים ובכתיבה טובה, שבה יש לשים לב לפרטים הקטנים שמובילים אל אותו סיום שלה, ולאמת המרה והכואבת שמתגלה בסופה. לנובלה הזו על יותם נלווים אחד-עשר סיפורים קצרים נוספים וגם לא קצרים כל-כך, המעוררים עניין כמכלול שאינו אלא מראה של החברה שבה אנו חיים, שהיא אנחנו. זאת ועוד, לקראת סוף הספר מובא הסיפור "שורשים", על חלקנו הלא מבוטל הגורר עמו זיכרונות ותמונות עבר שמקננות בו, ביודעין או שלא ביודעין, והוא מופתע בכל פעם שהזיכרון מפתיע והעבר נפתח לפניו ומחזיר אותו לאחור. דומה, נראה, שאין לאדם מנוס מעברו, במוקדם או במאוחר זה אמור לפגוש אותו, ודומה שזה מה שמלכד סיפורים אלה יחד.
