שיר:
תְּכֶלְתּוֹ שֶׁל לֵיל/ מקס וולושין מרוסית אברהם שלונסקי

תְּכֶלְתּוֹ שֶׁל לֵיל עָטַתְנִי, וָאֶשְׁתַּחוּ,

 

וּבְאֹמֶן תְּשַׁחֵרְנָה שִׂפְתוֹתַי

 

שָׁדַיִךְ, בִּמְרִי־לַעַן יְמֹרָחוּ,

 

הוֹ אֵם כָּל חָי!

 

 

גּוֹרָל אֶחָד שָׁאַלְתִּי מִשָּׁמַיִם,

 

גּוֹרַל הַשָּׁר: הַלֵּךְ בֵּין הַבְּרִיּוֹת

 

וְשִׁבֳּלִים מָלֹל בְּמוֹ יָדַיִם

 

מִדְּגַן שָׂדוֹת.

 

 

מִשִּׁגְיוֹנִים נָקֹה הֵן לֹא נֻקֵּיתִי

 

וְרִפְיוֹנִים; וְכַמָּה עַד הַיוֹם

 

בְּתַעֲנוּג וּבְשִׁמָּמוֹן נִדְכֵּיתִי, ­–

 

אַךְ לֹא עַד תֹּם.

 

 

רַבּוֹת מִדַּי נִתַּן לִי מִגָּבוֹהַּ

 

אֲבָל שִׁחַתִּי כָּל אֲשֶׁר נִתַּן:

 

אֲנִי אַךְ קֶבֶר אֲשֶׁר גּוּף אֱלוֹהַּ

 

בּוֹ נִטְמַן.

 

 

בְּלִי דַעַת גְּבוּל־אֱמֶת בֵּין טוֹב לְרֹעַ,

 

בְּאֵין־כָּנָף עָיְפוּ הֶזְיוֹנוֹתַי…

 

זָכְתָה נַפְשִׁי יֵין־עֲצָבִים לְשְׂבּוֹעַ

 

וְלֶחֶם דְּוָי.

 

 

אֶתֵּן תּוֹדָה – עַל דַּאֲבַת אֵין־הֶרֶף,

 

מוֹרַת־דַּרְכִּי: יֹאכְלֵנִי יְקוֹדָהּ.

 

עַל עֵשֶׂב מַר, עַל מֶלַח עַז־הַצֶּרֶב

 

אֶתֵּן תּוֹדָה.

* מקס וולשיו-משורר רוסי מתחילת המאה ה20.

חפש באתר
טואול - בניית אתרים