חיים מתמשכים/ יוסף כהן אלרן

______________________________________

על שני סרטים: "משמר האלמוות" ו"בין כוכבים"

*

משמר האלמוות, בימוי:ג'ינה פרינס ביתווד 125 דקות

בין כוכבים, בימוי:כריסטופר נולאן 164 דקות.

היא נולדה כאילו לתפקידים אלה, להיות לוחמת, ואני מדבר על השחקנית ההוליוודית שהגיעה מדרום אפריקה וכבשה את עיר הסרטים, שרליז ת'ירון היפיפייה. שיא הופעותיה לדעתי היה בסרט האחרון של "מקס הזועם", בו הייתה נהגת של רכב כבד ולוחמת ללא יד שמאל החסרה, ועכשיו היא מופיעה שוב כלוחמת בסרט הדמיוני "משמר  האלמוות", של חברת נטפליקס. זהו סרט אלים על אנשים שהמוות לא יכול להם, והיא ואנשיה המעטים, שהרי לא כל בני מינם ידועים, נלחמים באנשים או במוסדות שמרעים לעולם. הסרט בוים בידיה של ג'ינה פרינס-בית'ווד ואיני יכול לומר שהסרט מביא לנו עומק, אך די היה בו לעורר את המחשבה.


שרליז ת'ירון בסרט "משמר האלמוות".

כך או כך הסרט, שעד מהרה מסביר את עצמו, אחרי שהצופה לא מבין במשך רגעים איך אנשים שנורו מספר רב של פעמים קמים ומתפקדים דקות בודדות לאחר מכן, מספר את הסיפור של ת'ירון והחבורה שהיא עומדת בראשה בשל שנותיה, קבוצה של אנשי אלמוות בלתי פגיעים. גם אם הם נפגעים, הריהם מחלימים ומתאוששים מייד ואין להם את הזכות למות, גם אם קורה שהם סובלים ביותר ומוות של אי-אלו עשרות שנים יהווה עבורם מנוחה. כבר היו סרטים מסוג זה, אך לסרט זה תורמת ת'ירון את קסמה, מה עוד שימים מעטים אחר כך צפיתי בסרט "בין כוכבים", (ערוץ אפס ב"הוט") וראיתי בו דבר דומה על אף היותו שונה לגמרי, אך מעורר בהחלט מחשבה רבה, ויש בין המחשבות דמיון על התמשכותם של החיים.

אומר שאם אתה או את צופים בסרטים כאלה, אולי מוטב לכם להאמין שדבר כזה ייתכן ולפחות שאין זה מוזר בעיניכם, כי אמנם יש בעיקרון אנשים שגלגולי חייהם יכולים להיות מרובים, ובסך הכול הם חיים מחזורי חיים שמסתכמים במאות שנים, ולפחות להיות צופים בסרט חלל וחושבים שתיאוריית קיפולו של הזמן היא דבר אפשרי באותו עולם חיצון. זה אינו תענוג גדול בוודאי לאותם בני אדם, גברים או נשים, לחוות את הדברים האלה וזה די מייגע, כמסתבר. עניין זה מאלץ את בני האדם החיים כך להמציא שם חדש בכל תקופה ולשזור סיפור חיים, כדי שתהיה להם זהות בגלגול זה של חייהם ויוכלו להשתלב בין בני אדם רגילים, או לראות בחלחלה מסוימת את צאצאיהם המזדקנים, לאחר שהם העזו ועברו בחור של תולעת אי-שם במקומות שאנחנו קוראים להם שמים.

 

כאמור, זה חיבר במחשבתי את סרטו של הבמאי שאוהב לשורר את סרטיו, כריסטופן נולן האנגלי, את הסרט "בין כוכבים" בכיכובו של מתיו מקונהי, אותו ראיתי באותו שבוע ולא לראשונה. בסרט עתידני זה מקונהי הוא טייס חלל ששב הביתה אחרי שחצה חור-תולעת, שוטט בין גלקסיות וחווה קיפול-זמן, והבין הלכה למעשה את תורתו של איינשטיין על הזמן היחסי בעולם או בין העולמות. בשובו אל הארץ מצא את בתו הקטנה והיא כבר אישה זקנה וחולה, ששמחה לפגוש סוף כל סוף את אביה אחרי עשרות שנים שעברו עליה, והנה הוא צעיר כמעט כבשעת צאתו אל אותם עולמות רחוקים, כפי שזכרה אותו, ואינו אלא כצעיר ילדיה עכשיו והוא כבר סב לנכדים.

מצאתי עצמי שואל אם אדם יכול למאוס בשנותיו ולהעדיף למות. או שמא האדם אינו אמור למאוס בחייו לאחר כל כך הרבה שנים, גם בלי שנתייחס למחלות ולבעיות כלכלה, בעוד לידו עולם נוהג כמנהגו? האם לא ירגיש עצמו לא רלוונטי ולא שייך למתרחש סביבו? ונשאלת גם שאלת המוסר והרגש: האם טוב לו לאדם לחיות מאות שנים, לראות את ילדיו והנה הם זקנים ואת נכדיו המתבגרים בעודו יחסית צעיר? האם פשוטה המחשבה והאם הלב חזק דיו לאבד צאצאים בעוד ההורים מוסיפים לחיות?

צאו וחשבו אם זה אפשרי, האם הנפש תוכל לשאת זאת ולא תיטרף מכך דעתו של אדם. או לחשוב כי אפשר שבני אדם כאלה מתהלכים בינינו. האם הגבר השרירי והבריא אינו אלא בן כשלוש מאות או ארבע מאות שנה, שאולי היה נזיר ואולי חווה מגפה ואולי הובא אל הגיליוטינה כדי שראשו ייערף. או שמא האישה שלבשרה אנו סוגדים אינה אלא זקנה מאוד ורק נראית כך. ואולי אנשי אל-מוות מהלכים בינינו, באים לא פעם לעזרתנו. אולי חוצנים בלתי מזוהים. אולי צאצאיהם של נפילים שאינם מודעים. אולי, כפי שנאמר פעמים רבות, אולי מלאכים בלתי נראים מהלכים בינינו, ואפילו שומרים עלינו מפגעים שבוראם ברא והנה באה בו חרטה מסוימת. לך וחשוב על כל אלה, בן-אדם, וחפש את דרכך.

______

חפש באתר

טואול - בניית אתרים