על החיים השירה  וסריקת מערכות עם  עצמון יניב/חגית בת-אליעזר

 

"בן אדם זה לא רק המקצוע שלו." – אומר נמרוד עמית במחזהו "נראה אותך" בישירות, בשפת דיבור קולעת.

עצמון יניב הוא הרבה מאוד בנוסף להיותו עורך דין במקצועו. יש מידע בערך המוקדש לו בוויקיפדיה, ואני יודעת דבר-מה מהיכרות אישית של כחמש שנים. על בסיס אלה אנסח שאלות, אותן אפנה לעצמון יניב, ואתענג על רהיטות תשובותיו.

 חגית: וודאי היו חיים גם לפני ספרך החדש "סריקת מערכות", אך הספר הדומיננטי הזה בא וחטף מיקוד, תפס פיקוד. מה אתה אומר עליו?

עצמון: היו לי חיים, ואני מקווה שיהיו לי חיים אחרי "סריקת מערכות" וכשאני אומר היו לי חיים אני מתכוון לכך שהייתה לי פעילות ענפה כעורך דין ובעיקר בהופעות בבתי משפט, במקביל משך כל השנים משחר נעורי הייתי פעיל למען הציבור,  הפעילות הציבורית שלי המתפרשת על פני עשרות שנים, לכל אלה יש להוסיף את פעילותי הספרותית והאמנותית,  אמנם ספרי הראשון 'לרוץ מלוא רוחב העין' יצא לאור רק לקראת יום הולדתי החמישים, אולם לכתוב שירה התחלתי  כבר בגיל 10 או 11. אני מרגיש כי שירתי הלכה והתבגרה עם השנים ונעשתה מזוקקת יותר ומדויקת יותר. שירי "סריקת מערכות" הם מבחר מהשירים  שהצטברו משך כחמש שנים מאז פרסמתי את ספרי הקודם "כחץ מיתר שלוח".

העובדה שאני מוכר כיום לקהלים גדולים יותר נובעת ככל הנראה כתוצאה מפעילותי כמ"מ וסגן יו"ר אגודת הסופרים העברים ומפעילותי במרשתת .   הספר "סריקת מערכות"  עורר ענין אצל קוראים. רבים אשר טרחו להתייחס אליו, כבר נכתבו על הספר מספר רשימות: אחרית הדבר המופיעה בספר מאת פרופ' נורית גוברין, רשימות שכתבו  ד"ר משה גרנות, וד"ר חלי אברהם, ורשמים שכתבו פרופ' אמוץ דפני, אסתי בר שמואל כהן וארלט מינצר  ואני צופה שייכתבו עוד.

אני חושב שמדובר בספר בשל עם אמירות ברורות ומדויקות, הנובעות מניסיון חיים עשיר  ומגוון בתחומים רבים ומעניינים,  אותן אני מבקש לחלוק עם קוראיי, כדי שמה שצברתי באמתחתי לא יוותר נחלתי הפרטית אלא יעמוד לרשות הרבים.

 

 

חגית: ספר, בבקשה, על חוויית העבודה על הספר בנסיבות המיוחדות של הסגר הקורונה של הגל הראשון.

עצמון: כשסוף סוף החלטתי להוציא את הספר לאור  אחרי חמש שנים מאז יצא לאור ספרי הקודם, רציתי לעשות זאת ללא דיחוי מתוך דחף לא בר כיבוש, שיצרו הנסיבות. הספר היה מוכן בעקרון אחרי שנערך בפגישות עם העורכת אביב חזק עוד טרם עידן הקורונה, וצריך היה בעצם לעבור ולדייק את הניקוד של הספר, לעמד ולעצב  אותו ולהביאו לדפוס. שאיפתי הייתה כי כל התהליך הזה יארך כחודש ימים אך פקפקתי באפשרות המעשית לעשות זאת. ד"ר לאה צבעוני מהוצאת צבעונים, שנענתה  לאתגר, גייסה את הנקדן הוותיק שלה, נפגשה אתו לכמה דקות והעבירה לו את החומר לניקוד (הוא עובד ידנית). הכול דפק בהתכתבות ובשיחות,  הייתה עבודה נהדרת עם הגרפיקאית. הספר יצא לאור בזמן שיא -  לאחר 35 ימים, ולשביעות רצוני המלאה.

 

חגית: הזמן לא הולך לאחור, אבל אדם זוכר ונזכר. "מלחמה ... אין בה טוב" – אתה כותב מתוך ניסיון אישי מאוד.  תספר, בבקשה, על חוויותיך במלחמה.

עצמון: כדי לכתוב על חוויותיי מהמלחמה יידרשו ימים ואולי חודשים. הגעתי לארץ יום אחד לפני יום הכיפורים ההוא מטיול אחרי צבא כיוון שרציתי  להיות בבית ביום כיפור. מנקודת האיסוף האזורית בבית ספר אחד בראשון לציון יצאנו רק אחר חצות לכיוון הימ"ח שלנו בצאלים. הייתי מפקד מחלקת טנקים בגדוד שקיים את אימון ההקמה שלו כשנה לפני המלחמה. הגענו לימ"ח ביום ראשון לפנות בוקר קיבלתי פיקוד על המחלקה. נסענו לשדה הקרב בסיני 16 שעות על זחלים. בדרך החלפנו 6 גלגלי מרכוב שנשחקו ופעמיים פרשנו זחל.

ביום השלושה עשר למלחמה בקרב על מתחם "חמוטל" באמצע הסתערות על היעד חטפנו פגיעה ישירה מטיל נ"ט מצרי, שגרם להתפוצצות בצריח. אני עפתי מהטנק  והתותחן והטען נהרגו, משך חודשים ארוכים היו נעדרים. הנהג חולץ פצוע בינוני. לאחרונה פרסם חוקר מלחמות בשם עודד מגידו ספר בשם "חמוטל ומכשיר לא בידנו" שבו חקר 11 קרבות שניהל צה"ל על היעד הזה שבו נהרגו אנשי הצוות שלי ולא הצליח לכבוש אותו. בספר תיאור מדויק של הקרב.  באירוע ההשקה של הספר ביד לשריון בלטרון שהתקיים לפני כחצי שנה פגשתי לראשונה, ובנסיבות שהן בסיס לסיפור שלם, את האדם שחילץ אותי משדה הקרב ובכך היציל את חיי.

מלחמת יום כיפור השאירה צלקות  בגופו ובנפשו של דור שלם של לוחמים ואני בתוכם וצלקות אלה מוצאות ביטוי בשירים שכתבתי על המלחמה ומוראותיה.

 

 

חגית: קראתי בויקיפדיה, שאתה אספן אומנות. מה זה אומר?

עצמון: בתקופה שהתחלתי את ההתמחות שלי במשפטים התחלתי לאסוף  ציורים מקוריים של ציירים ישראלים ואמנות ישראלית. במשכורות הראשונות שלי רכשתי ציור של  משה קסטל ואחת לכמה זמן רכשתי ציור מקורי נוסף. במשך השנים הצטבר אצלי אוסף גדול של ציורים ויצירות אמנות אחרות. לדעתי התבוננות בציורים שרכשתי הייתה תחליף ללימודי ציור ואפשרה לי להתחיל לצייר בעצמי בשלב מתקדם בחיי.

 

 

חגית: פתאום התחלת לצייר בעצמך. איך זה קרה?

עצמון: זה קרה באופן מפתיע מאוד כשביום שישי אחד בתחילת אפריל 2015 ביקשתי ממנהל המרכול  בישוב שלי למכור לי צבעים. הוא אמר, שהצבעים היחידים שיש לו הם צבעי מאכל, אבל אז נזכר, שיש במחסן צבעי גואש ארוזים לצורך החזרתם בגלל ביטול הזמנה. הוא הביא אותם וגם כמה מכחולים. את הציורים הראשונים ציירתי על פיסות עץ שנותרו מהתקנת "דק" בקומת המסד של הבית. התגובות שקיבלתי לציורים שצילמתי ופרסמתי בפייסבוק עודדו אותי להמשיך. כעבור חודש עברתי לצייר באקריליק על בד ועבור עוד חודש עברתי לשמן על בד ומאז ציירתי מעל ל 600 ציורים. מאז קיימתי 7 תערוכות, שתיים מהן תערוכות יחיד. אני נזכר, שווינסטון צ'רצ'יל שהתחיל לצייר בגיל 64.

 

חגית: למה דווקא שוורים אדמדמים?

עצמון: השוורים לא אדמדמים אלא אדומים באדום עז ועמוק. כחודש אחרי שהתחלתי לצייר נפטר הצייר מנשה קדישמן. החלטתי לעשות הומאז' לקדישמן וציירתי באקריליק 3 ציורים של כבשים א-לה-קדישמן . הבן הצעיר שלי בא הביתה וראה את הכבשים תלויות על הקיר ליד קדישמן מקורי והוא שאל "תגיד אבא אתה ציירת את הכבשים האלה? אמרתי "כן", והוא אמר:  "ראשית אתה מוכשר"  אמרתי לו שהיה שווה להתחיל לצייר רק כדי לקבל מחמאה ממנו  ואז אמר "אבל אבא, אתה צריך למצוא לעצמך את הכבשה שלך". חשבתי שהאמירה שלו מאוד חכמה, ויצרתי לי אב טיפוס של שור ( אני בן מזל שור). התחלתי לצייר שוורים באדום אני מת על אדום, ושור ואדום הולכים לגמרי ביחד. זה מה שמעצבן אותם ומוציא מהם את כל האנרגיות וגורם להם להיות במיטבם.

 

חגית: אתה מקדיש את הספר "סריקת מערכות" לנכדיך הקטנים. איך הגעת לרעיון הזה? למי הקדשת את ספריך הקודמים?

עצמון: את ספרי הראשון 'לרוץ מלוא רוחב העין' הקדשתי לכל האוהבים.  ספרי השני 'כמו דחליל אצל גדר' הקדשתי לאבי מאיר פוחצ'בסקי במלאות לו 90 שנה ולאימי יוספה שמסירותה ואהבתה הביאו אותו לגיל זה. משך למעלה מעשור טיפלה אימי באבי במסירות אין גבול ובזכות הטיפול שלה זכה לחיות חיים מלאים ושמחים חרף האלצהיימר ממנו סבל. עד סוף ימיו היה שמח וטוב לב ותקשר עם סביבתו בדרכו המתוחכמת. לי אמר פעם "הדבר הראשון שאני צריך לעשות זה להחזיר לעצמי את המוח שלי". היה מאוד כואב להבין שמתוך האלצהיימר הוא מבין את מצבו ומודע לו.  ספרי השלישי 'ציפור על בד' הוקדש לרופא ד"ר ג'קי יעקב אור, שבתושייתו, גישתו ועקשנותו היציל את חיי, שאלמלא אלה לא היה בא לעולם ספרי השלישי וכן מוקדש הספר לאחי ירון, שהיגיע מיד עם קריאה הזעיק עזרה ועמד על המשמר בזמן, כשבוצעו בי כל פעולות ההחיאה. ספרי הרביעי 'כחץ מיתר שלוח' הוקדש לשלושת בניי אלעד עמרי-מיכאל ועמיחי-בארי. בהקדשה נכתב "שירתי המורשת והם נושאי הלפיד".

בני עמרי-מיכאל נישא לבן זוגו. משך שנים עשו מאמצים כבירים וחובקי יבשות להביא ילדים לעולם בהליך של פונדקאות שבג"צ קבע כי אי העמדתו לטובת בני זוג גברים הינו אפליה . בסופו של דבר נולדו  הנכדים נטע-דרור ואיתן-מאיר נכדי הראשונים, להם ולהוריהם עמרי-מיכאל ומתן הקדשתי את ספרי 'סריקת מערכות'.

 

חגית:  יש ספר בדרך – של שירי היקו. תספר עליו, בבקשה.

עצמון: אכן, הסגנון הזה דיבר אלי, למדתי את החוקים, וכתבתי מעל  100 שירים בסגנון  היקו. לדוגמא:

 

דֶּלֶת חוֹרֶקֶת

צִיר חָלוּד שָׁבוּר

שָׁעַר גַּן עֵדֶן

 

עוֹרֵב עַל הַבְּרוֹשׁ

קוֹרֵא קְרַע קְרַע

וְהַכֹּל שָׁלֵם

 

בַּחֲשֵׁיכָה מֻחְלֶטֶת

אֵין רוֹאִים שֵׁדִים

רַק בַּחֲלוֹמוֹת

 

לסיום הריאיון, הנה שיר שנכתב בימים אלה

 

לְמַעַן הַנִּימוּס

 

רַק הַיָּדַיִם מְדַבְּרוֹת וְקוֹלָן לֹא יִשָּׁמַע

כְּבָר רָאִיתִי כָּאֵלֶּה שְׂרוּפוֹת מִסִּיד הַבִּנְיָן

צְרוּבוֹת מֵחָמְרֵי הַמְּלִיטָה 

מְלֻמָּדוֹת בִּתְנוּעוֹת שֶׁל בַּקָּשָׁה וּתְחִנָּה

וּמָה יִהְיֶה וּמֶה הָיָה וּלְאָן אָנוּ הוֹלְכִים

וְהַשְּׂרָרָה יוֹשֶׁבֶת וּמוֹצֶצֶת שִׁלְגּוֹן

לְצַנֵּן אֶת הַחֹם

מַבִּיטָה בַּלָּבָן שֶׁל הָעֵינַיִם כְּשׁוֹאֶלֶת

מָה אַתֶּם רוֹצִים מִמֶּנִּי

הִבְטַחְתִּי אֲבָל לֹא הִתְחַיַּבְתִּי

 

הַבִּירָה כְּבָר נִלְגְּמָה

וּכְבָר עִשְּׁנוּ אֶת סִיגַרְיוֹת הַשָּׁלוֹם

לְמַעַן הַנִּימוּס רָשַׁם מִישֶׁהוּ פְּרוֹטוֹקוֹל

הָעֵטִים סִיְּמוּ תַּפְקִידָם

עוֹד מְעַט תֵּעָלֵם הַשְּׂרָרָה אֶל הֶחָצֵר וּמִשָּׁם

לַמְּכוֹנִית הַמְּמֻזֶּגֶת

הַפְּרוֹטוֹקוֹל יִתָּלֶה לְמַזְכֶּרֶת עַל הַקִּיר הַכָּתֹם

הַהַבְטָחוֹת יִתְמוֹסְסוּ כְּמוֹ הַשִּׁלְגּוֹן הַמִּתְמוֹסֵס

בְּפִי הַשְּׂרָרָה

אַחַר כָּךְ יַשְׁתִּינוּ כֻּלָּם אֶת הַבִּירָה

וְיָשׁוּבוּ לְבֵיתָם מְרֻצִּים


 

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים