'הבהוב אחד של חסד' –
המפגש שהתקיים במתכונת 'זום', ביוזמתו של עצמון יניב סגן יו"ר אגודת הסופרים, לחגוג את ספרו הארבעה עשר של המשורר רון גרא 'הבהוב אחד של חסד', אכן היה הבהוב של חסד, רצון טוב, הערכה וכבוד.
למעלה מחמישים איש גדשו את המסך והתכנסו כאקט של חברות, הוקרה, והערכה לאיש השר את עצמו ,את חייו, את תלאותיו ושמחותיו, בכל רגע נתון.
הערב היה ערוך וסדור, כפי שעצמון יודע לעשות. חברים ומוקירי שירתו של רון גרא עלו בזה אחר זה ואמרו את דבריהם. בעת שאחרים הקשיבו קשב רב. עצמון פתח בקריאת שיר 'החור שבלב', ודבר בשבחו של המשורר, הפורה והעניו הזה. זכיתי להיות ראשונת הדוברים, ותיארתי את ספרו של גרא כספר 'הלב', כמו שגם הבעתי את צערי על כך שהשם הזה כבר נלקח. דימיתי עצמי כ'מנתחת לב פתוח' בעודי ניצבת מול ים השירה, שירת הים, שירת הלב והנפש, הלב שגרא פותח בפני עצמו תחילה ובפני אחרים בדיעבד.
גרא שר את חייו, כמו שגם העצב מעצב אותם מחדש בכל יום, בכל פעם. גרא מתבונן על חייו מבחוץ ומבפנים, כל רגע הוא רגע של אמת צרופה, האמת שלו, כפי שהוא חווה אותה. מתבונן ורושם, מתבונן ומצייר במילים, ברמזים, במטאפורות, בדימויים והופך את הכואב, האפור, היומיומי ,הבנאלי גם העצוב, לסוג של חגיגה. השירה הופכת את החול לקודש, המציאות לובשת בגדי מלכות והכאב הופך לחיוך.
במאמר אחר שכתבתי לספרו (בעקבות ההשקה) 'בחסדו כי טוב – בחסדו כתוב' – אני מרחיבה את הרעיון ומציינת מונח שטבעתי, שספרו של גרא הוא 'אוטופואטיביורפיה'. גרא כותב את חייו, כמו גם משכתב אותם, וכך חייו הרגילים, חיי אדם הופכים להיות שירה. שירה וכתיבה מרפאים, הם רוח החיים שלו, הם סם החיים.
ד"ר לאה צבעוני העורכת והמו"ל של ספריו נשאה דברים, וביקשה שספרו הבא של גרא יהיה ספר שמחה ואושר, ד"ר ארלט מינצר הפליאה בקריאת כמה משיריו. ד"ר ניקולא אורבך יוזגוב העמיק ודיבר על הקיומיות בשירתו והדגיש במיוחד, בהרחבה ובעומק את נושא הבדידות העולה משירתו של גרא.
'הבהוב אחד של חסד' – הוא אוסף מסכם של עבודת חייו של המשורר, כלומר, כל מה שנעשה עד כה. החלק הראשון מציג את שיריו החדשים, ואילו השערים האחרים, מביאים אוסף נבחר מתוך ספריו הקודמים. מסביר גרא שההחלטה לאגוד את החומרים האלה יחדיו מבטאים את הרצון שלו להראות מצד אחד דרך, ומצד אחר לאפשר לו עצמו וגם לקוראים האחרים להתבונן על הדרך. לראות את השווה המלווה את המשורר לכל אורך דרכו, כמו גם לראות את השונה, את ההתפתחות. ההחלטה לאגד ישן בחדש, ישן כחדש, מקפלת בתוכה את האפשרות להתבונן בעיניים חדשות על חומרים ישנים, בבחינת מפני חדש ישן תביאו....
בנוסף לקרואים אשר הוזמנו לדבר באופן פורמלי, נפתח שיח אינטימי ואמפטי, בו חברים נוספים ביקשו לדבר על שירתו, לדבר על המשורר ואף לקרוא שיר שנכתב מטעמם עבורו. ההסכמה החד משמעית הידועה, באשר לשירתו, ועתה גם בוטאה באופן פומבי, שגרא הוא משורר רגיש ומרגש, עולם המילים שלו עולה על גדותיו, ועל גדות ספריו. משורר ער לעצמו בכל רגע, ער למילים המדפקות על דלתו להפציע, ער לכתיבה ובו בזמן משורר צנוע וענו.
ערב השקה 'המזומן' ( בכל המובנים), היה מרשים, חברי, מכבד ומלא הערכה לחבר משורר פעיל, ששירתו היא חייו, וחייו הם שירתו. גרא התרגש, בתו שהיא משוררת בזכות עצמה נשאה דברים והתרגשה, וניתן היה להרגיש את אווירת השמחה והכבוד אותו ביקשו החברים לחלוק למי שרואה בכל רגע של כתיבה 'הבהוב של חסד', ואשר בחסדו מעניק לנו הקוראים חסד באמצעות שירתו.
