בְּמָקוֹם אֲשֶׁר לֹא-עוֹד נָוִי יֵשׁ וְלֹא-עוֹד אִמָּא שֶׁלִּי,
שָׁם נְוֵה-הַתְּכֵלֶת שֶׁלִּי וְשָׁם אִמָּא שֶׁלִּי.
אוּלַי חַי עוֹד מִישֶׁהוּ אֲשֶׁר פָּנֶיהָ יִזְכֹּר. יִתָּכֵן.
בֵּין עַקְרַבֵּי-נְחֹשֶׁת אֵלֵךְ וַאֲחַפְּשֵׂהוּ.
אֵלִיָּהוּ אֲכַנֶּה אֶת הַהוּא, אֵלִיָּהוּ,
אוֹתוֹ הַנִּבְחַר אֲשֶׁר פְּנֵי-אִמִּי חֲרוּתִים בְּזִכְרוֹנוֹ.
נָשּוֹק אֶשַּׁק אֶת רַגְלָיו וְאֶתְחַנֵּן: אֵלִיָּהוּ,
בִּזְכוּת פְּצָעַי, נְשׂף וְהַעֲלֵה לְפָנַי אֶת פָּנֶיהָ.
רַק לְרֶגַע, וְאִם רֶגַע אָרֹך מִדַּי – לַחֲצִי-רֶגַע,
בִּשְׁאֵרִית שְׁנוֹת-חַיַּי מוּכָן אֲנִי לְשַׁלֵּם.
אוֹיָה, כְּמוֹ אֶל עָנָף עִם אַחֲרוֹנֵי-דֻבְדְּבָנִים מִבַּעַד לַעֲרָפֶל
קָרוֹב אֶקְרַב וְאֶפְחַד לְהִתְקָרֵב רַב-יֶתֶר.
וּבְאוֹתוֹ חֲצִי-הָרֶגַע קֻשְׁיָה אַקְשֶׁה: "אִמָּא, הַגִּידִי-לִי,
הַאִם יָכוֹל הַבּוֹרֵא הַבֵּט יָשָׁר אֶל-מוּל עֵינַיִךְ?"
