מאמר:

הילדה שחלמה לחבר אגדה ומציאות/ הרצל חקק  

 

 

 


 

 

על ספרה של כרמית רינצלר 'נויה והארנבון', הוצאת –ארגמן-מיטב 2020.


ספרים שמתארים קורות חיים של חלומות הפורצים את גבולות העולם – יש להם יכולת לעורר את כוח הדמיון, לחשוף את הילדים הקוראים לראייה הבלתי אמצעית שהיא נחלתם באותן שנים קסומות.

 

ספרה של כרמית רינצלר חושף עולם של ילדה היוצרת קשר רוחני עם ארנבון, והנושא אכן מחזיר אותנו לעולם הילדות שלנו: כרמית יודעת להתכתב עם הסיפור המיתולוגי של עליסה בארץ הפלאות.

 

גם בימים של נהירה לטלוויזיה, לאינטרנט, לכל הגדג'טים – עדיין יש קסם בספרי ילדים – ויש להם כוח להשפיע: עולם הדמיון של גיבורת הספר נויה – סוחף את הילדים הקוראים: בספרי ילדים ונוער יש פנייה לנפש הילדים: ההתמודדות עם העלילה ועם הדמויות משפיעה על הקוראים הצעירים לראות את הקורה להם מבעד לפריזמה של עולמות כתובים, מבעד ללבטים של גיבורים ספרותיים.

מה עושה החלום לילדים הקוראים?

"נויה חולמת חלום, והנה נפרש לפניה ארמון מפואר...היא ממשיכה וחולמת כי היא נמצאת בארץ  ירוקה".

הנה לנו דרך לתת לעולם הילדות את הקסם שלו, הארמון הנישא, היותה ארץ בפני עצמה, ארץ פורחת.

 

כרמית רינצלר מיטיבה לקחת את הילדים הקוראים לאותו יקום חלופי, שהוא יסוד עולמם של הילדים, ועיקר העלילה - שיטוט בין ישויות שונות:

 

"חשה עצמה כמטוטלת הנעה בין שמים לארץ".

 

כרמית רוצה לכתוב עלילת קסם, לבנות דמות פלאית, שהלב ירצה להזדהות איתה, לחוש קרבה לעולמה המיוחד: נהוג לומר, שספר ילדים טוב, הוא ספר שמבוגרים חושבים שהוא טוב. ילדים יאהבו להפליג במחוזותיו של ספר, שרוח האגדות מהלכת בו ומעניקה לו מבט מחודש על המציאות: אנו קוראים בעלילת המסע של נויה והנה לנו דרך ללמוד משהו על עולם הגיבורה הקסומה – והילדים הנשאבים לזאת לומדים משהו על עצמם – שואבים ערך מוסף לעולמם שלהם.

 

 

כרמית רינצלר מנסה לנווט בין אגדה למציאות, בין שמים לארץ – והעלילה אכן נעה כבחוטי קסם בתיאטרון שבראה הסופרת.

 

"נויה מנסה לקפוץ, חושבת מתי תגיע לאדמה הרכה...היא מתחילה לרחף. התחושה נעימה כל כך, אך היא חוששת לגופה הקטן, שעוד מעט ינחת על האדמה, וייפגע".

 

הילדה המוקסמת מנסה לספוג את נשמת הארנבון, להזדהות אִתו, לשמוע את חלומותיו ורצונותיו.

 

לרגע יש הפתעה – הילדים בוודאי חושבים לעצמם, שדמויות האגדה תמיד שמחות, תמיד הכול שלם בעיניהם – והנה הארנבון פותח בווידוי, מספר על תחושת העצבות. לא רק נויה מחפשת משהו שימלא את רוחה, שיפיג את תחושה השגרה – גם הארנבון מבקש להתמלא במלאוּת אחרת, בעושר רוחני.

 

 

בנקודת מפגש בין נשמת הילדה לנשמת הארנבון, אנו חשים שיש מעגלי אור של קיום וחוסר קיום, יש מגע ולרגע אין מגע. חוטי הקסם שכה זהר לרגע נפרמים, ויש לפתע רגעים של ניתוק בין עולם בני האנוש לעולמו של הארנבון הקסום.

 

כך יוצרת כרמית רינצלר שלבים של מתח וחתירה לפואנטה. כאן נכנס המוטיב של השאיפה של הילדים להיכנס למסתורי עולם אחר. כרמית רינצלר לוקחת את נויה שלה – והיצירה מתכתבת עם 'אליס בארץ הפלאות' – העולם הפלאי נפתח ונסגר, דלתות נפתחות ונסגרות.

 

 

כרמית רינצלר רוקמת כאן עלילה, שיש בה ממד של סיפור שחורג מגבולות הטבע. כידוע, בחקר הפולקלור נוהגים לסמן כללים המצויים בסיפורי עם בכל התרבויות.

 הם נקראים "חוקי אולריק", על שם האיש שחשׂף אותם במחקרו כפולקלוריסט. אחד הסממנים של הסיפור העממי הוא "המִשאלה הכְּמוסה", וגם סיפור זה נושא אופי עממי. על פי הסיפור של כרמית, יש דרך להתחבר לעולם שיש בו מזיגה של ארנבון פלאי שמסקרן את הגיבורה  - וכל זה מתרחש ביקום שבנוי מיסודות שובי לב: גן יפה, ציפוריי גן צבעוניות, ערוגות צמחים ופרחים, מנגינות קסומות....

הרוח המטלטלת את הגיבורה יוצרת הזדהות בין ההשתנות המופלאה בעולם, לבין ההיסחפות של הגיבורה לזיכרונות הילדות – לאותו שיר על 'פיל-פילון', לתהודה של שיר הממטרה – וכך הלאה.

 

התפיסה, שמנחילה כרמית היא שיש דרך להעשיר את החיים – ומציאות הקסם, שמחברת בין חלקי חיים שונים ממלאות אותה – וכך היא מנחילה מסר: הדמיון היוצר של הילד ימלא אותו, יאפשר לו להקים לעצמו מסלולים להניע את חייו קדימה. היצירתיות תחזק את הילדים, תעשיר אותם – ואותם רגעים מתוקים יתנו להם צידה לדרך בחייהם. הגיבורה שואבת כוחות מן המסע המופלא, והכיוון הוא: יש ביצירתיות ובדמיון הקסום לתת לנו ביטחון עצמי ותחושת ערך עצמית.

ההזדהות של הילדה עם הארנבון מגלָה יכולת של הכותבת לחשוף בפנינו רגשות של חמלה, הזדהות עם סֵבֶל וצמא – ולא רק רצון להמריא ולקבל מראות מעולמות קסומים.

סיום הסיפור לוקח אותנו לשאיפה של נויה גיבורת הסיפור להפוך את המסע המופלא לחיזוק חייה: היא רוצה בארנבון כיסוד שימלא אותה, שחלום הקסם הזה יהיה חלק מעולמה, ומעל לכול: היא מחפש חבר.

וכך אנו מגיעים לשאיפה המרכזית – לכל ילד וילדה – יש בקשה גדולה מכל בקשה אחרת – שנדע לספק את הסקרנות, להעשיר את חיינו – וכל זה ימלא את חיינו, וייתן לנו אפשרות לפלס דרך לחברים נוספים. החיבור בין האגדה למציאות – הוא הרצון העז לשוב לחיינו ולדעת שלמדנו להשלים את החסר, למדנו כמה חשוב לתת מעצמנו לחברים. המסע אל עצמנו הוא התכלית, כל מסע אחר חוזר לשם, וזו הדרך לסלול לנו חיים מלאים יותר, גם ברוח, גם בחברים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים