יוֹמָן פַּרְדֵס הַלִּימוֹנִים/  מיכאל רייך

פַּרְדֵס הַלִּימוֹנִים נָטוּעַ בְּתוֹדָעָתִי יָמִים רַבִּים, בָּהֵם

מַמְתִּיק אֲנִי תּוֹכָם שֶׁל הַפֵּרוֹת הַלָּלוּ

בִּשְׁלַל זִכְרוֹנוֹתַי וְרוֹאֶה בְּאוֹתָם פֵּרוֹת -

אֶגֶד שֶׁל שְׁמָשׁוֹת קְטָנוֹת תְּלוּיוֹת עַל עֵץ חַיִּים,

מַה אָהַבְתִּי לִפְסֹעַ שָׁם, בַּחֶלְקָה לְאֹרְכָּהּ,

נוֹשֵׁם כְּמִיהַת אַנְקוֹר לְזוֹ הַמְּצַפָּה בֵּין עֲנָפָיו

אֲפִילוּ בֵּין הַפֵּרוֹת לְבֵין עַצְמָם הִתְלַחְשְׁשׁוּ שִׂיחוֹת נֶפֶשׁ,

הָיְתָה שִׁירַת רֵיחוֹת וְרִקּוּדֵי הָרוּחַ בַּצַּמֶּרֶת

פָּשׁוּט לָבוֹא, לְהָאֲזִין

אֶזְכֹּר קְטִיף פֵּרוֹת, זִמְרַת בָּנוֹת

שָׁם גִּילִיתִי אֵיךְ עַכְבִישׁ הַזְּמָן תּוֹלֶה קוּרָיו

מִגֶּזַע לְגֶזַע

וּבִסְבָך הַקּוּרִים נִלְכָּדוֹת מִדֵּי פַּעַם נְעָרוֹת

ואֵין מִי שֶׁיָּצִילָן מִתְשׁוּקָתָן,

זוּלָת חֶרְדָתָן

מֵאַהֲבָה שֶׁל בֹּסֶר מְאַכְזֵב

כִּפְרִי פַּרְדֵס הַלִּימוֹנִים, הַשָּׁוִים בְּגָדְלָם וּבְיָפְיָם

דּוֹמִים הֵם חֲבֵרַי זֶה לַזֶּה, אֲבָל אֲנִי

הֵן מְחַפֵּשׂ אֶת בֵּן דְּמוּתִי הַמְּיֻחָד

הַמְּסֻגָּל

לִרְאֹת שְׁמָשׁוֹת אָבִיב בַּחֹרֶף וְלִצְחֹק מִטּוּב

הַגֶּשֶׁם הַמְּרַפְרֵף-נוֹגֵעַ בְּפָנַי כְּמוֹ הָיָה לַבְנִין הַכְּרוּב,

וּמְנַחֵם רַקָּפוֹת רְכוּנוֹת רֹאשׁ

בְּרוּחַ עֲדָנָיו