מאמר:
מבחן העוצמה/ד"ר ברכה קליין תאיר


 

"אחדות גורמת לעוצמה; פירוד גורם למפלה."   איזופוס

"העוצמה אינה באה על ביטויה במכה חזקה, אלא במכה נכונה".  אונורה דה באלזאק

"לחלשים יש בעיות; לחזקים יש פתרונות".  לואי פואל

"מי ששולט בעצמו הוא רב עוצמה".  לאו דזה

 

 

עוצמה או כוח?

 

בשנים האחרונות עוצמת שליטים, מנהיגים, יזמים, מחנכים, הורים...ואנשים בכלל, מאותגרת. מדוע?

 

המצב הקשה על הפלנטה הנו כתוצאה מהשפעות של סולמות טבעיים ואבולוציוניים כאחד. ההשפעות האלה מעלות על פני השטח שני נושאים מרכזיים: האחד - הצגה לראווה של האישיות האמיתית שלנו; אלימות, גסות רוח, ניצול, חוליגניות, שליליות, צפצוף על החוק, תועלת אישית מצד אחד (זה חייב להיטהר ומהר), טוב, חיוביות ונתינה  לטובת המכלול מצד שני (זה חייב להתעצם).

השני – הצגה לראווה של מידות מוסריות ערכיות קלוקלות של מנהיגים עסקיים, הורים, אנשי חינוך ומשרתי ציבור.

התחושות הקשות, העולם השבור הזה שנקלענו אליו, הועצמו אפילו יותר עם הרצח של ג'ורג' פלויד וההתנגדות האזרחית הנרחבת שבאה בעקבותיו. האמת המרה על העוצמות של כולנו מתגלית. רובנו מובילים/מובלים על ידי כוחנות מאיימת, מפחידה, ריקה, שנסדקת עם כל משבר, ולא על ידי עוצמה ראויה היכן נמצאים כל הטייקונים הישראליים שבעבר מלאו דפי חדשות? מי ממלא היום דפי חדשות מבן הפוליטיקאים שלנו והממשלה? 

הבעיה היא, שהמציאות הקשה הזאת לא הולכת לשום מקום. ההיפך, היא תלך ותגבר עד שנבין ונלמד את השיעור.  משבר כלכלי עמוק (קודם הפגיעה היא בכיס ובביטחון הקיומי) יוביל למשבר חברתי שיוביל למשבר פוליטי ולרעידות אדמה דרמטיות נוספות. האדמה תתהפך, הסלעים יכתשו, המערכות תתפוררנה. כבר היום הבנק העולמי צופה התכווצות של 5.2% בכלכלה העולמית במהלך 2020. לפי ההערכות: ההכנסה לנפש צפויה ליפול ב-6.2% ובחלק מהמדינות המתעוררות היא צפויה לצנוח ב-90%. מספר האנשים שחיים בעוני קיצוני צפוי לזנק ב-70 עד 100 מיליון. הקסמים נגמרו.  עסקים רבים נסגרים.

אם לא נבחר לעשות שינוי ביוזמתנו, הבור הקיומי ילך ויגדל. לא רוצה להישמע כנביאת זעם...אבל, אם מסתכלים על המגמות החל משנת 2000, רואים את הכיוון. האם נמשיך להיות עיוורים, או נסכים לפקוח את עיני המהות שלנו? האם ניסחף כמו עלה ברוח או במים? האם נמשיך לבכות את מר גורלנו? האם נחזור לשגרה המוכרת? מה אנחנו לא מבינים?

אנחנו בסוף מחזור אבולוציוני ובתחילת מחזור חדש שונה ממה שידענו עד כה. הגיע הזמן להתחיל להבין אחרת את המגמות אליהן אנחנו נדחפים, איזה אדם מצפים מאיתנו להיות, איזה קיום חדש עלינו להשריש, באיזו אמת לאחוז ועוד. מה שמשותף לכל האירועים שנחווה היא מבחן העוצמה! אנחנו זקוקים לעוצמה אדירה על מנת להנהיג את החיים שמצפים מאיתנו לפי התוכנית החדשה לאבולוציה.

 

אנחנו מוזמנים להשמיט/להתערטל מהמוכר והידוע, ולהתחיל לטפס בסולם העוצמה.

 

מהי העוצמה הקיימת בכם?

כאשר תגלו את עוצמתכם, מה תהיו?

 

"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו – לא האפלה שבתוכנו – שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו – איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפיפה, מוכשר ואהוב? למען האמת – איזו זכות יש לך לא להיות? אין שום דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון. ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים מפחד".                                                                                             נלסון מאנדלה

 

נכון, זהו קטע שכולנו מכירים בעל-פה. אם כך, מדוע רובנו עדיין מפחדים להיות עוצמתיים? מדוע קל לנו להיות יותר כוחניים?

 

דבר אחד ברור; במציאות בה אנחנו נסחפים אל עבר תנאים קשים יותר של קיום, "לא העוצמה הפיסית ולא העוצמה המכאנית יאפשרו לנו לעבור דרך שדה הוולום/שדה משיכה מגנטי זה" ("ספר הידע", 2/19), אלא רק עוצמת מוח – עוצמת מחשבה – עוצמת תודעה - עוצמת מהות. כלומר, עלינו לעשות מעבר מעוצמה חומרית – פיסית = מסה...אל עוצמת מוח/תודעה – אנרגיה = תדר (תדר – מהירות – אורך גל). ממוח מיקרו למוח מאקרו. לשם כך עלינו לשאול שאלת צומת:  האם אנחנו מבכים את מצבנו והופכים לכוחניים בהישרדות שלנו, או אנחנו לוקחים את ההגה לחיינו חזרה לידנו והופכים לעוצמתיים המסוגלים לחיות חיים משמעותיים, צומחים, מתפתחים ומשתנים לא בגלל לחץ חיצוני, כי אם בגלל הבנה עמוקה לגבי תכלית הקיום שלנו?

 

"תודעות עקרות ומילים ריקות/ מחשבות לא יצרניות, לא תגרומנה לאנושות להרוויח דבר".

 

אז מהי עוצמה?

עוצמה = מידת הריכוז של אנרגיה/חומר/אנטי-חומר/מחשבה/תודעה/שדה מגנטי/שלם וכד', המאפשרת להשיג הספק מסוים ביחידת זמן מוגדרת. במילים אחרות, היכולת להניע - באמצעים מגוונים - גורמים אחרים במערכת לפעול לשם הגשמת מטרות מהותיות ומשמעותיות,  ותמיד מרצון. אם מופעלת כפייה, זה כבר לא עוצמה אלא כוחנות.

 

סרגל העוצמה מתכתב עם סרגל האבולוציה: אמת - תדרים – מהירות תנועה – עוצמת הטענה/קליטה – עוצמת עיבוד - ממדים - סרגלי זמן שונים (מתחת לשמש/ארצית, מעל השמש/אוניברסלית, ללא זמן/קוסמית), מדיומים שונים (מיקרו – מאקרו – מיקרון – מאקרון), ועוד. עוצמה, מאחר והיא פנימית, היא תמיד נשארת של האדם ואי אפשר לקחת אותה ממנו. היא אישית, עצמית ואינה תלויה בדבר. האדם הוא הבעלים שלה. כוח לעומת זאת, הוא תמיד חיצוני, תלוי בממשקים ועובר מאדם לאדם או מקבוצה לקבוצה בהתאם לנסיבות המשתנות (בעלים על). עוצמה שייכת לבחירה בחיים ואילו כוח שייך לבחירה בהישרדות. עוצמה שייכת לחוסן פנימי – להיות נוכח, ואילו כוח נשען על מה יגידו ועל הצורך להוכיח. עוצמה משאירה את האדם ענו, סובלן, שקול, ואילו כוח הופך את האדם למכור הפועל לתועלת אישית – אגואיזם. עוצמה מתעצמת כאשר אוספים עוד תדר ועוד תדר, ואילו כוח גדל כאשר מפעילים אמצעים מכאניים-פונקציונליים שבסופם להישבר. עוצמה ממגנטת וכוח מעורר התנגדות.

 

אמרסון : "הדרך לכבוש את כוחו של אדם היא רק באמצעות אהבה וחוכמה ולא בעזרת כוח".

 

רק כאשר האדם עולה על נתיב האבולוציה ומתחיל לטפס ממדים, הכוח משתנה לעוצמה.

 

הרצון לעוצמה (לא לכוח) הוא מושג מרכזי בהגותו המאוחרת של הפילוסוף פרידריך ניטשה.  מקובל להבין את הרצון לעוצמה כתיאור הדחף העיקרי של כל ישות בעולם להיות יותר ממה שהיא, מעין רצון לחזק את ההוויה והקיום מבחינה איכותית, חתירה למיצוי המיטב מהחיים במידת האפשר (אקזיסטנציאליסטי).

אלא שהרצון לעוצמה הוא מעבר לעצמיות! הוא הרצון להשתחרר בכל מחיר מן הפחדים, מייסורי המצפון, מן ההאשמות, החולשות, מן הקרע הפנימי שבקרבנו,  ומכל צורות הניגודים הפנימיים המכבידים על חיינו ומרוקנים אותם מתוכנם, ולהיות יוצר חיים חדשים. אין המדובר ברצון לכבוש או להתעשר, אלא ברצון להגיע למצב של חיים ההולמים את תכליתם ואת חובת המשימה שלנו. או כפי שניטשה אמר, הרצון להחשיב את עצמנו למסוגלים להגיע למה שברצוננו להיות. כלומר, למצות את הפוטנציאל שלנו כיצורי אנוש אמיתיים ושלמים. זו הרי התכלית האבולוציונית שלנו.

במהות שלנו אנחנו מאוד מאוד עוצמתיים, כי בדמותו נבראנו. אלא בברית שחתמנו בטרם באנו לעולם, הסכמנו לצמצם את עוצמתנו כדי שנוכל להתלבש בגוף החומר המגביל והמבחן האבולוציוני הוא: היכולת שלנו לחזור חזרה לנקודת המוצא שלנו בכוללות הרוחנית, יקום 2, הקומה ה-100. אין משמעות הצמצום העלמת העוצמה, אלא הצפנתה. היא מקודדת בארכיבים הפנימיים שלנו ותפקידנו בנתיב האבולוציוני פשוט לפתוח את הארכיבים ולהוציא לאור את העוצמה הקיימת בנו.

 

לשם כך, עלינו לפרוץ מחסומים  כמו תבניות אמונה – חשיבה – רגשות – היגיון שמקטינים אותנו, מצמצמים את השפע בחיינו, את ידיעת האמת המוחלטת והופכים אותנו לקורבנות.  מאחר ובריאת האדם נשענת על האמירה: "וייפח באפו נשמת חיים",  בעזרת נשימה מעגלית עוצמתית אנחנו מכניסים אור עליון רב שמפעיל את מפתח הארכיבים המוצפן במוח, פותחים את ארכיבי הסוד, מטהרים תכנים, מזדכים, אוספים עוצמה לעוצמה ומטפסים. זהו תהליך אוטופואטי -  Self-Creation.  הכל מתפתח, בתנועת פיבונאצ'י, מתוך עצמו, פורץ גבולות חדשים וחוזר אל עצמו, עוצמתי יותר.  מכאן שגילוי העוצמה הפנימית שלנו קשורה להתפתחות רוחנית ולא להתפתחות פונקציונלית.

 

מה עלינו לפתוח?

•           פתיחת צופן מילה/מחשבה – אבולוציית המודעות. פיתוח מנגנון התודעה. לכן אנחנו מתבקשים להתערטל (ברית מילה) מפרשנויות ודעות ולהשיג הבנה עמוקה.

•           פתיחת צופן קליטה/עין שלישית (בלוטת האצטרובל ) - אבולוציה רוחנית. פיתוח מנגנון החשיבה/עוצמת המוח. כאשר יופעלו החלקיקים הקריסטליים בבלוטת האצטרובל, זה ירגיש כאילו וחיברו לנו אנטנה חדשה שתשפר את התקשורת בנינו לבין החלקים הגבוהים שלנו.

•           פתיחת צופן מהות - אבולוציה פיסית. עלינו להשיג קואורדינטה, שוויון ערך, בין האנרגיה המוחית/מחשבה, לאנרגיה התאית - פיסית/אנרגיית המהות ולאנרגיה הרוחנית.

 

עוצמה היא תמיד שלם במיקרו/מאקרו: היא תוצר של היכולת לאיין ניגודים ולאחד הפכים. הבריאה כולה באה לידי קיום משלם מושלם עוצמתי - הבורא, והיא מתגלמת בכל נברא בהתאם למדיום בו הוא נמצא.

פוטנציאל יצור האנוש נחשב לעוצמתי ביותר בבריאה כולה (הפרוטוטיפ).

 

לסיכום, הקיום הוא רוחני. העוצמה שלנו היא רוחנית. גוף ללא רוח דומה למת שאין בו חיים. השקעה באנשים ובפיתוחם להשגת מלוא הפוטנציאל הרוחני שלהם, מלוא העוצמה שלהם כיצורי אנוש אמיתיים, היא המעשה הרוחני המשמעותי ביותר.

 

יותר עוצמה                   פחות מסת חומר (רמת דחיסות גבוהה המקשה על התנועה)

יותר תודעה                   פחות נפח (הצורך להוכיח, האדם במרכז)

יותר תדר                      פחות מאמץ ומשאבים (מבזבזים 75% מהמשאבים יקרי הערך)

יותר תנועה רחוקה         פחות זמן (סרגל זמן מעל השמש)

יותר דומייה ועומק          פחות מילים ריקות  

              

 

 

חפש באתר
טואול - בניית אתרים