ההצגה האזרח ק' בתאטרון אנסמבל פספורט/ מארי רוזנבלום

בעקבות מגפת הקורונה והשבתת התיאטראות שבאה בעקבותיה, עמותת קיפוד הזהב – פרס תיאטרון הפרינג' השיקה לאחרונה באתר שלה (www.kipodhazahav.co.il) שירות VOD ראשון מסוגו של הצגות עצמאיות. מדובר במאגר וידאו עשיר ומגוון, הכולל בשלב זה מעל 80 הצגות מצולמות באורך מלא מכל השנים ובמגוון ז'אנרים. עם הקבוצות והיוצרים, שיצירותיהם זמינות לצפייה באתר נמנים ניקו ניתאי ז"ל, תיאטרון קליפה, סמדר יערון, עירא אבנרי, יואב ברתל ואביגיל רובין, דליה שימקו, נטלי צוקרמן, אלמה וייך חושן, ארי טפרברג, תיאטרון נוצר, אפרת שטינלאוף, מרט פרחומובסקי ורבים אחרים.

השקת הVOD של התיאטרון העצמאי והפרינג' היא שלב נוסף ברפורמה ב"קיפוד הזהב", שהחלה בתחילת השנה שעברה. במסגרת הרפורמה הוקמה האקדמיה לתיאטרון עצמאי והפרינג', שבוחרת את הזוכים בפרסים, וכן נוסד פסטיבל קיפוד הזהב, המציג בשבוע אחד את כל ההצגות המועמדות לפרסים לצד מפגשים עם יוצרים ואירועים מיוחדים.

בחרתי לראות את ההצגה האזרח ק'. אזרח ק' (2015) - פרנץ קפקא.  . אנסמבל פספורט/ תיאטרון תמונע.

 מועמדת לפרס קיפוד הזהב בקטגוריית העיבוד

עיבוד לבמה ובימוי: יעל קרמסקי | דרמטורגיה: פרופ' פרדי רוקם

שחקנים: אייל זוסמן, ערן שראל, נעמה שפירא, מיכל ויינברג, יוסף אלבלק, נמרוד צין

יעל קרמסקי בשנת 2014 ייסדה  את קבוצת התיאטרון " אנסמבל "פספורט"  בתל אביב. הקבוצה מתמקדת במחזאות קלאסית ומודרנית ובעיבוד לבמה של יצירות ספרות קנונית, וטקסטים דוקומנטאריים. השפה הבימתית של עבודותיה מאופיינת במבעים קולנועיים. בשלוב עם חברי האנסמבל היא חוקרת ומפתחת את הקשר בין שפת הבמה לשפת המסך ( קולנוע ווידאו ארט),  כמו גם  במתיחת גבולות של השפה התיאטרונית על כל מרכיביה. עבודותיה עוסקות בסוגיות קיומיות שמלוות את החיים בישראל. זכתה בפרס הפרינג', על עיבוד לבמה  להצגה "פספורט".

האזרח יוזף ק', פקיד ראשי בבנק, רווק, מתגורר בפנסיון. בבוקר בהיר אחד, ביום הולדתו השלושים הוא מואשם בפשע שאינו ידוע לו.

ההצגה עוסקת במנגנון של הממסד שחורץ את גורל האזרח הקטן מבלי שזה מסוגל להתגונן בפניו. למנגנון אין פנים ואין כתובת. לאחר מספר ניסיונות להגיע לממסד, יש לכאורה תחושה של התקדמות, אבל למעשה, זוהי עצירה במקום שגורמת לאזרח להתשה מוחלטת ולכניעה.

השפה הבימתית והשפה החזותית של ההצגה מבוססות על סגנון מינימליסטי. פעולות יומיומיות כמו הכנת חביתה, כביסה, הדלקת גפרור או אכילת תפוח הופכות לאירוע בימתי.

עמודים בגובה ששה מטרים וגופי פלורסנט מחלקים את הבמה לחללים פנימיים ויוצרים תחושת מבוך. השקיפות של החומר ממנו בנויים העמודים יוצרת אשליה של עמוד יציב וניצב בגובה ובו זמנית מאופיין בשבירות. הדמויות יכולות לראות זו את זו דרך העמודים. אין פרטיות.

צלם וידאו חודר לכל סיטואציה בהצגה ועוקב אחרי האזרח ק', כך שהוא מופיע על מסך טלוויזיה גדול מזוויות צילום שונות.

הקונספט לעיבוד מתבסס על רעיון המטמורפוזה ביצירה הספרותית הגלגול מאת פרנץ קפקא. כל שחקן בהצגה מגלם מספר דמויות, שהן פועל יוצא אחת של השניה, למעט השחקן שמשחק את האזרח ק' והצלם.

מנגנוני הפלישה והיכולת לחדור לפרטיותו של כל אדם הם במהות היחסים שבין הממסד לבין האזרח הפשוט. בתקופה שלנו סוגיה זו מורכבת מתמיד. השפה החזותית מעצימה זאת כאירוע בתוך אירוע במהלך ההצגה.

זה מדהים כמה עתה בימי הקורונה ובמעקב של האח הגדול עלינו חשתי קיפאון לאורך כל ההצגה, למרות שישבתי בביתי, בנוחיות שלי, יכולתי לקום, לאכול, להשתין ואיש לא מנע זאת ממני. אבל קפאתי. ההוראות הסותרות כיום, השתלת הפחד, חוסר ידע....כל אלה גרמו לי להבין שהאזרח ק' זה כאן ועכשיו.

-        "תלבשי מסכה",

-        "אל תלבשי מסכה, אין צורך",

-        "את תמותי"

-        " לא יהיו לך מכונות הנשמה, ההם ייקחו לך אותם"

-        "הכסא חשוב יותר מכל אמת"

-         "אנחנו דואגים לך, שבי בבית"