השקת הספר אישה נעלה נעלה נעלה מאת ד"ר נורית צדרבוים. / ענת גרי לקריף
בואו לרגע נדבר על אישה. אישה כלשהי. כל אישה שהיא.
ובכן, כמה נעלה יכולה להיות אישה? לאן היא צריכה לטפס בתוך נפשה כדי להיחשב, לכל הפחות בעיני עצמה, נעלה? והאם כל אישה היא נעלה? ומתי יוֹתר? ומתי פחות? ומהי משמעותה של נעלוּת זו?
על כל אלה ואף יותר דיברה, ספרה, הסבירה וקראה ד"ר נורית צדרבוים במפגש הבלתי אמצעי שהתקיים לכבוד השקת ספרה, עבורו היא בחרה, ולא בכדי, את השם: "אישה נעלה נעלה נעלה".
ומדוע בכלל אני משתמשת במונח 'מפגש בלתי אמצעי'?
שהרי היינו ישובים כולנו מול מחשב או טלפון נייד, השתמשנו בטכנולוגיות של אינטרנט ואפליקציית zoom (יהא שמו של ממציאה מבורך), וכמו כן היה מעורב בכך חשמל כלשהו, בין אם בזרם ישיר ובין אם בסוללות. ובכל זאת היה זה מפגש בלתי אמצעי.
בעיני לפחות. שכן נפגשנו, כשבעים חברים מבלי לצאת כלל מן הבית. כמו כן לא נִצְרַכְנוּ לשום סוג של תחבורה, משכך לא עניינו אותנו זמני הגעת האוטובוס או עלות השימוש בדלק, גם לא הוצאנו שקל מהכיס עבור קפה ומאפה ובכל זאת פגוש נפגשנו.
והיה זה אחד המפגשים הנעלים והמיוחדים שיצא לי להשתתף בהם ever.
והייתה במפגש מעין התעלות נפש שכזו כאשר הקריאה נורית את ספרה. כך, בעודנו ישובים מרותקים איש מול מסכו, היא לקחה אותנו למסע בנבכי הציורים המלווים את הטקסט, ולאורך הטקסט השזור בינות משיכות המכחול, והובילה אותנו לאורך ולרוחב חוטי התפירה, הרקמה והכפירה שבהם איחדה ואיחתה את ציוריה דיוקניה, שהם הם המסע האמיתי שלה ובאמצעותם 'מדברת' נורית, כפי שהיא עצמה אומרת, את החיים.
הספר הוא יומן מסע מרתק של אישה אוניברסלית. כל אישה. בכל מקום. בכל זמן ומעל הזמן. ובנוסף, הוא גם תיעוד מסע אישי מרתק, כיוון שאי אפשר להפריד את היוצר מיצירתו. חד הם גם אם נראה בקריאה או בהצצה ראשונית וחטופה כי רחוקים הם זה מזה.
אך זאת יש לדעת - 'אישה נעלה נעלה נעלה' אינו ספר שאפשר לקרוא ולהניח. נהפוך הוא. זהו ספר המזמין את הקורא להביט אל תוכו פנימה, לגלוש אל בין העבודות החזותיות, לפרום את התפרים, לפשפש בין הרווחים ולמצוא את הכיסים הנסתרים ואת הסודות החבויים בו. והם אכן חבויים ומוסתרים היטב בכל צעד לאורך המסע.
נורית מלהטטת, כאקרובט של מילים, בתוך ומעל ומתחת ומסביב לשפה העברית ועושה בה כרצונה.
זהו טקסט שיש משמעות לכל מילה שבו ואף יותר ממשמעות אחת. המילים מתחברות בטבעיות זו לזו אך באותה מידה הן מתפרקות זו מזו ומייצרות תוך כדי כך משמעויות חדשות ואחרות לגמרי.
נורית צדרבוים היא אמנית רב תחומית העוסקת בחקר עמוק של תהליכים בחייה ואותם היא מתרגמת ליצירות כתובות, פלסטיות ומצוירות והן אלה המספרות, בסופו של דבר, סיפור מורכב שבתוכו יכול כל אחד למצוא את עצמו, או כפי שהיא עצמה אומרת: "החיים הם החומר שעלי ללוש, לעשות ולעסות כדי שאוכל להכיל אותם".
אירוע השקת הספר התקיים בחסות אגודת הסופרים העבריים ופתח אותו סגן יו"ר האגודה עצמון יניב במילים: "אומרים כי 'ביתי הוא מבצרי' אך בתקופה האחרונה, אותה אנו חווים כאן עם משבר הקורונה, הופך הבית לפעמים לכלא, ולפעמים אף לקבר".
בהתייחסו לתקופה המורכבת שבה אנו חיים בימים אלה הוסיף עצמון: "בל יטעה אותנו שמו הכביכול קליל/ קורץ של הספר, זהו ספר שיש בו רבדים רבים ויש לקרוא בו בין השיטין ולדלות ממנו את התובנות הרבות שיש בו לחיים בכלל ולימים מורכבים אלו בפרט".
המפגש המרתק נמשך כשעתיים ולאחר שהסתיים חלקה של נורית בהצגת הספר והקרנת סרטון, בו תיעדה רינה רינג את תהליכי עבודתה של הכותבת, הזמינה נורית את המשתתפים לקרוא את שיריהם המדברים על המסע שלהם. מקצת השירים התכתבו עם יצירתה של נורית ואחרים דיברו את המסע האישי של כל כותב.
היה מפגש מרתק, שונה, מיוחד וייחודי.
למעשה, עלי לציין כי כל פגישה עם אדם יוצר מעוררת בי סוג של השתאות, פליאה על היכולת, הערכה על התוצאה והתלהבות מחמדת הביצוע ואז, לאחר זמן, מעוררת בי חווית המפגש גם עומק של מחשבה, רצון עז לעמוד על טיבם של התהליכים ובעיקר, המוזה שלי מתחילה לנוע מאזור הנוחות שלה. דבר זה מעודד אותי למצוא נתיבים חדשים ללכת בהם כדי לבטא גם את האומנות שלי.
