אָדִיס אַבֶּבָּה,
בְּיוֹם הַשַּׁבָּת,
תֻּפֵּי הַטָּם טָם
שׁוֹעֲטִים, מְזַנְּקִים
וְקוֹל הַלְמוּת הַלֵּב
בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל
עִיר.
הַיּוֹם נִשָּׂאִים, הַיּוֹם
בּוֹנִים עוֹד קֵן.
נְשָׁרִים, חֲצִי מָקוֹר
לֹא חַגּוּ בַּשָּׁמַיִם,
רַק
יְלָדוֹת יָפוֹת וְסַבְתָּא
הַמְּבַשֶּׁלֶת
ווֹט חָרִיף לִקְרַאת
בֹּא הֶחָתָן.
הַיּוֹם חֲתֻנָּה בְּאֶתְיוֹפְּיָה
וְיָלְדָה עִם צַמּוֹת
נוֹשֶׁקֶת לְתִינוֹקָהּ.
הַיּוֹם
כָּל כָּךְ יָפִים
אוֹהֲבִים
מְחַבְּקִים
הַיּוֹם.
מתוך הספר , אִישׁ בְּלִי קִירוֹת , מאת המשורר , עִמָּנוּאֵל בֶּן סַבּוֹ, הוצאת הספרים: ארגמן מיטב