סקירת הסרט ג'אנגו ללא מעצורים/ ראובן שבת

בימוי: קוונטין טרנטינו 165 דקות

גילוי נאות. על מת ומכור על סרטי מערבונים וכמובן גם במידה פחותה יותר אומנם על הבמאי המוכשר והגאוני קוונטין טרנטינו.

יאמר מייד מדובר בסרט הנושק להגדרה של סרט מופת. הוא עשוי פשוט מכל החומרים שמהם אפשר לייצר סרטי מופת: סיפור מסגרת מרתק, תסריט כתוב היטב.  שחקנים מעולים. במאי מוכשר מאין כמותו.

מכל התמהיל הזה נוצר תענוג צרוף של סרט שיש בו איכות אסתטית וגם מסרים אנושיים ברורים וטובים. המועברים גם היטב דרך עלילה סוחפת ועוצרת נשימה.

עלילת הסרט מתרחשת בתקופה שקדמה למלחמת האזרחים האמריקנית, ומציגה בצורה גרפית את היחס האלים במדינות דרום ארצות הברית כלפי העבדים השחורים. במרכז הסרט מתוארת מערכת היחסים בין ג'אנגו, עבד שחור משוחרר, לבין ד"ר קינג שולץ, צייד ראשים לבן ממוצא גרמני. הסרט זכה בשני פרסי אוסקר, גלובוס הזהב ובאפט"א. בשלושת הטקסים הסרט זכה באותן קטגוריות: התסריט הטוב ביותר, ושחקן המשנה הטוב ביותר (כריסטוף ואלץ).

החלקים הטובים ביותר בסרט הם הדיאלוגים הטובים, עירניים, עסיסיים, שנונים בהכרח. אין בסרט רגע דל או משעמם אחד, ולהוציא קטעים מביכים מדיי של אלימות( דו הקרב בין העבדים השחורים, קיבל בסרט מימדים נטורליסטים, מוגזמים מדיי לטעמי ולדעתי לטעמם של רבים).

הכל הוא מצוין. כך בפשטות.

בד בבד, עם הדיאלוגים השילוב שבין יכולות המשחק של השחקנים, כולם כאחד, כולל שחקני המשנה הזוטרים, הם מעולים מאוד. ג'סי פוקס הוא בתוך הדמות מתחילתה עד סופה וכך גם כריסטוף ולאץ, ליאונרדו דה קפריו, וסמואל ג'קסון( שחקן מרכזי בסרטיו של טרנטינו).

בתוך העלילה הסוחפת והמרתקת הזאת , יש כמובן את הצילומים הגאוניים, חיתוכים מהירים , תנועות גלויות בתוך תנועות סמויות, סטטיות פתאומית ודינמיות תזזתית הכל בבליל צבעוני וחם, אבל גם אלים, של דם, מכות, אלימות וגם אהבה, תשוקה, ושעשועים שונים.

וכך- המסרים של הסרט על החופש ומשמעותו, על העונש המוסרי המגיע אכן לבסוף לרעים ולשפלים( כמו בכך מערבון טוב!) וכמובן אותה סצינת סיום של דהירת הסוס/ים והגיבורים המנצחים עליו/יהם

בתור אוהב מושבע של מערבונים נהנתי מכל רגע.

בתור מעריץ טוב של טרנטינו אהבתי כל דקה.

סרט מעולה ביותר.