מאמר:
הכול קורה בשבילנו ולא לנו/ד"ר ברכה קליין תאיר

כן, גם נגיף הקורונה.

אנחנו נמצאים בתקופה של שינוי עצום בתודעה של האנושות. כאשר אנרגיה ישנה איטית, לינארית והישרדותית מתחילה להשתחרר וללכת, ובו בעת חוברת אליה אנרגיה של התרחבות, של חופש, של שיווי משקל והרמוניה, אנרגיה שלא חווינו מעולם בפלנטה. האנרגיה, כך אני מקווה, מנתצת מהיסוד את הדפוסים הישנים שאנחנו חווים ובדרך כלל גם לא מבינים - וזו רק ההתחלה. השינויים יתעצמו ככל שהטכנולוגיה תתעצם ברמות שלא דמיינו. הווירוס בא לסייע לנו לנקות פסולת ישנה, זהו תפקידו. אין לו כלל אג'נדה משלו, הוא וירוס של תודעה.

 

בעצם הכנת הקרקע לבוא ווירוס הקורונה התחיל ב-2013. אז נפתחו שערי שמיים לאנרגיות עוצמתיות הנקראות גמא (אנרגיות רדיואקטיביות) שהן אנרגיות של ברירה. הן מפילות את אלה שאינם בנתיב האבולוציה ולכן לא מסוגלים להכיל מידה מסוימת של קרינה שהופכת את הגוף לעמיד יותר. הן מכניסות את כולנו מתחת לשתי אבני ריחיים, טוחנות אותנו כדי שנסיר את  הקליפות שלנו, נפצח מנעולי ארכיבים, נסיר צעיפים, וכל זה על מנת שהאמת שאנחנו תצא לאור: או פושעים, גנבים, נצלנים, כוחניים, שתלטנים, רמאים, שורדים, תועלתנים, ביקורתיים, אלימים, מכבים את האור של האחר וכד', או  בעלי מהות מוארת, כנה, אנושית, אוחזים בסרגל ערכים אוניברסלי, משקיעים בטיפוס אבולוציוני ובמימוש "אדם גדול". אנרגיה ייחודית – גמא.

כבר אז התחילו הרמזים לצורך להתנהל אחרת, אבל לא שהינו. מאז ובמהלך 7 השנים האחרונות חווינו התנסויות כמו סערות, צונאמי, שריפות, זיהום, התמעטות בחמצן, מחלות קריטיות, המסת הקרחונים ועוד. אלא שגם להן לא שהינו. בלית בררה, עם תחילת 2020, כאשר הפלנטה נמצאת על גחונה בגלל עוצמת השליליות, חטפנו אנרגיית ברירה עוצמתית יותר – הקורונה שמשתקת את העולם כולו ומשטחת את כל ההבדלים שהניעו את השנאה בעולם. אם גם הפעם לא נשהה ונחזור לסורנו, המכות ילכו ויתגברו ויהיו אף כואבות יותר.

"עתה, בעידן הסופי הזה כאשר הפעולות יוצאות הדופן של תוכנית-מוגדרת חדשה של מחזור נלקחות למעגל, אנחנו קוראים לכולם בפעם האחרונה הזאת לאחדות, יושרה, אהבה, שלום ואחווה מתוך תודעה".

(ביולנט צ'וראק, מוולנה, "מן החלל אל העולם")

אז נכון שכעת ישנן הרבה הסחות דעת עם כל נושא וירוס הקורונה ומה שהוא עושה, אבל חשוב מאוד להבין את תמונת המאקרו, גם אם איננו מאמינים (ההוכחה בתוך הזמן):

לפי התוכנית הקוסמית לאבולוציה, הפלנטה שלנו נמשכת "לשדה השפעה של שדה מגנטי רב עוצמה ביותר" ("ספר הידע", 8/65). היא עוברת שינוי צורה.  לפיכך, עולם חדש, מציאות חדשה, אדם חדש נוצרים והם מתפקדים על פי סדר חדש שהנו הפוך לחוק שיווי המשקל הטבעי, הפוך למה שהכרנו וידענו, הפוך לעוצמות שאחזנו בהן עד כה. כל מי שתדריו לא יהיו תואמים למציאות החדשה, יחווה את גמא ושלוחותיה (גופיפי חלל שונים ואכזריים), אבל באופן קשה יותר.

יש לנו כעת הזדמנות להגיע לבגרות הרוח ולחיות אחרת. השער פתוח לרווחה. לכן, דווקא עכשיו כאשר אנחנו עדיין ספונים בבתים, חרדים לגבי העתיד, נמצאים בסיר לחץ משפחתי, תוהים בעיקר לגבי ההישרדות הכלכלית, יש לדעתי מקום לשאול את השאלות הקשות יותר.

 

זה הזמן לקבל כמה החלטות הרות גורל ולהתחיל לתכנן וליישם:

 

שאלות מיון:

1.         מי מאיתנו יחזור לשגרה המוכרת?

2.         מי מאיתנו יבחר לעבור דרך השער החדש שנפתח?

3.         מי מאיתנו יבחר ברוח כחוסן החדש, כענף עליו ישען בידיעה שהוא לעולם לא ישבר?

4.         מי מאיתנו ימשיך לחפש תענוגות רגעיים במקום תענוג עמוק ומתמשך (כמו גילוי, השראה, שמחה, אהבה)?

5.         מי מאיתנו, סוף סוף, יחליט לבדוק לעומק מהו חופש אמיתי ולפעול כך?

שאלות שמניעות תנועה:

6.         מה אסור שיחזור על עצמו בהתנהלות שלנו בטרם פרצה הקורונה?

7.         מהו המעבר הדרמטי/הגשר אותו אנחנו משתוקקים לחצות? מה נשיג?

8.         מה יהיו היסודות החדשים של הקיום שלנו?

9.         מהו הזרע החדש שאנחנו מבקשים להכניס לאדמה? מה אנחנו מבקשים ליילד?

10.       בידי מי אנחנו הולכים להפקיד את ההגה לחיינו: בידי האגו/אישיות, או בידי המהות?

11.       כמה אמונה יש לנו באדירותינו?

12.       עד כמה אנחנו באמת רוצים "להיות – לגלות – להשיג יותר?

13.       איזו תכלית אנחנו מבקשים להשיג? איזו פסגה אנחנו מבקשים לכבוש? לאן אנחנו כל כך רוצים להגיע?

14.       האם אנחנו מוכנים להניח את כלי הדעת והספק, את הנוח והמוכר, ואת החיפוש אחר פתרונות והבנה "אינסטנט" ופשוט להמציא – למצוא – לייצר מציאות באומץ?

15.       כיצד נהיה רלוונטיים במחרים החדשים? אלו יכולות יהיו לנו? אלו עוצמות?

הגיע הזמן לומר לא למציאות הישנה, ליסודות עליהם השתתנו את החיים/קיום,  לחור מנעול ההתבוננות, למחשבות המקבעות אותנו במרחב הבטוח, לתזזיות ארצית מטורפת שברובה לא מקדמת אותנו לשום מקום מעבר להישרדות!

לא קלה דרכנו...אבל בידנו לקבוע איך היא תהיה.

נכון שבמצבים כאוטיים, הפחד מנהל אותנו. ננסה רגע להבין אותו קצת אחרת, כדי שנוכל לוותר עליו:

 

          פ- פער בין המצוי לרצוי. שאלות מניעות: האם את רוב חיינו אנחנו חיים על ברכנו או עומדים והולכים על רגלינו (הציווי לך – לך!!!)? מה אנחנו לוקחים כמובן מאליו? האם אנחנו מגיבים למציאות או מעצבים אותה? עד כמה אנחנו מוכנים לפלרטט עם אי וודאות?

          ח  - חידה לגבי התוצאה של בחירה שנעשה. שאלות מניעות: האם אנחנו פתוחים לכל תוצאה במיוחד היום? איזה סיכון אנחנו מוכנים לקחת? מדוע אנחנו מעורבים רגשית גם בהצלחה וגם בכישלון?

          ד – דין לגבי שאלת המחיר. שאלות מניעות: באיזה מקוש דלת אנחנו עדיין אוחזים? מה אנחנו מרוויחים מהאחיזה הזאת? מה מגביל את החופש שלנו? כאשר ניכשל, מה נהיה? מה יגרום לנו לעשות תנועה חדשה? מה יגרום לנו לברוא מחר חדש כל יום מחדש?

 

הפחד יושב על בורות לגבי טבעה של המציאות, טבע האדם וטבע החוקים שמתפעלים את הבריאה האדירה הזאת. כאשר אנחנו פועלים מתוך "חור מנעול" קטן שמציג רק רסיסים של אדם גדול שאנחנו, אהבה, אושר, אמת, השראה, שפע, אנחנו בעצם מחוברים רק למציאות החושית שהיא מציאות החיזיון.  כאשר אנחנו מקבלים על בסיסה החלטות, הן לרוב משאירות אותנו על אוטוסטרדת ההרגל.

טבעה האמיתי של המציאות, של האדם, של כל הקיים במציאות הוא חופש רצון/בחירה.

במצב של שלמות, במצב של אנטי-חומר, במצב של האינסוף, של ידיעת האמת, אין משמעות לחופש, כי הכל קיים בו. אין צורך לבחור כי הכל דטרמיניסטי (פועל במדויק לפי מחשבת הבריאה וחוקי הבריאה). אלא שבממדים האבולוציוניים בהם כל אלה מצועפים ומוצפנים (המציאות שלנו שהיא מציאות של ענפים, של השתקפויות, של סימפטומים, המשקפת נקודה מזערית ממציאות השורש שלנו), מדיום אי-הודאות נותן בידנו את מטה חופש הבחירה/הרצון. בידנו חופש הבחירה בין עניינים שמקרבים אותנו לשלמות (תכלית הקיום), לבין עניינים שמקרבים אותנו לחיסרון. דומה הדבר למטה של משה, אלא שהוא לא ידע לעבוד אתו נכון ועל כך נענש.  מזכיר לנו משהו?

 

כלומר, "הכל צפוי והרשות נתונה" (פרדוקס מרתק. מסכת אבות ג', ט"ו).  הרשות לשאול  את שאלת המפתח: למה אני נותן/ת עכשיו כוח: לעניינים שמקרבים אותי לשלמות...או לעניינים שמקרבים אותי לחיסרון!!! הרשות הזאת היא זו שקובעת את מאזן תוכנית הגורל של כל אחד מאיתנו. כאשר אדם מתמהמה בבחירותיו הנוגעות בנתיבו האבולוציוני או כאשר הוא מנוהל על ידי התניות ודחפים שמוציאים אותו משיווי המשקל, הוא מקבל "דחיפה", מכת סנפירים, חוויה לא פשוטה על מנת להתעורר.

 

חופש הנו מושג מופשט המתאר היעדר אילוצים מחד ואפשרויות פעולה לא מוגבלות מאידך. לשם כך עלינו:

•           להיות ערים, מודעים, משוחררים מאנוכיות, משליטה, מתועלות אישיות, מתגובתיות, מצורה או תוכן.

•           לקחת תודעה/מחשבות תחת משמעת.

•           לפעול כנגד כוח ההרגל. 

•           להיות בניטרליות (גם לגבי אהבה וחמלה). 

 

היום, רובינו מתנהלים בתוך החיים  עם כיסוי עיניים,  יושבים מאחורי הגה של מכונית דוהרת בכביש הומה, כאשר אנחנו יודעים שקלושים הסיכויים להגיע למחוז חפצנו בלא פגע. למה אנחנו בוחרים בזה (במודע או שלא במודע)?

כאשר נשכיל להבין כי יצורי האנוש הינם מערכות אוטופואטיות (self-creation), מערכות בעלות היכולת לצמוח, להתחדש ולהשתנות מתוך עצמם...מערכות הנמצאות בתנועה תמידית רקורסיבית – מעגלית אל עבר הממד הגבוה הבא...מערכות בעלות תודעת השלם המקיימות זו בתוך זו תלות הדדית ואוטונומיה...אז נראה באמת עולם חדש – אדם חדש – מציאות חדשה – משמעויות חדשות. בכולנו קיים ידע קוסמי והיכולת הכל יכולה. "נתתי לכם את הכישרון להבין ולגלות הכול בעולם" ("ספר הידע", 47/463), לכן "אל תחפש את עצמך על שטיח התפילה. אל תחפש את עצמך ליד הצלב. אל תחפש את עצמך באדונך. הינך הכול; הצלב, שטיח התפילה, אדונך" ("ספר הידע", 24/299).

 

זה החופש הניתן לנו במציאות דטרמיניסטית.

 

אם בחרנו להיות אוטופואטיים, בחרנו לגלות את מהותנו האדירה, בחרנו להיות אוטונומיים. אבל, אם בחרנו  להמשיך להיות אלופואטיים (מערכות מכאניות – פונקציונליות הזקוקות לשעות מוסך ותלויות בגורמי חוץ), בחרנו להמשיך לאחוז בזהות, באישיות, בצורה, בהישרדות. בחרנו להיות אינדיבידואליים.

אוטונום בוחר מה לייבא/למשוך ומה לייצא/לדחוף. הוא זה שמגדיר את גבולות הנכון/מתאים לו בעזרת המערכת הקוגניטיבית – תודעתית שלו: אמונה – רצון – מחשבה – מצפון – אהבה אוניברסליים. אף אחד לא יכול לתת לו חופש, או לקחת ממנו את החופש, כי חופש הוא טבעו, מהותו. רק האמונות/הרצונות/המחשבות/המצפון להם הוא נותן כוח, קובעים את גבולות האבולוציה שלו.  קובעים את גבולות החופש שלו.  לכן נאמר: סוף מעשה במחשבה תחילה...מחשבה יוצרת מציאות (בחירה חופשית).

יחד עם זאת, לא יכולה להיות אוטונומיה ללא תלות הדדית וההיפך. הייחודיות של אדם תמיד נמצאת בתוך הקונטקסט של הרבים. לכן האוטונום אף פעם לא יכול לפעול באופן אגואיסטי, מתוך תודעה פרטנית – לעצמי בלבד, אחרת הוא אינו אוטונום אלא אינדיבידואל. אצל האינדיבידואל, החוץ מגדיר את גבולות העצמאות שלו ולכן, יכול גם להצר אותם או להרחיבם, תלוי במידת האגואיזם שלו.

כדי להיות אוטונום/חופש, על האדם להביט אל תוך עצמו עירום: ריק מהתניות, מסכות וצעיפים, משולל מרחב וזמן, חסר גבולות, חסר צורה או הגדרה, ולשאול: לאיזו מחשבה נתתי כוח ולמה? כמה אני מאמין במחשבה? מה אומר המצפון על המחשבה? מה הרצון מבקש מהמחשבה? מה אני באמת רוצה להיות? מה אני באמת רוצה להשיג? מהי מהות חיי?...אז הוא יגלה רובד נוסף במהותו, רובד שאין בו ההכרה הרציונלית משגת, רובד של איבוד שליטה, של הכנעת המחשבות, של וויתור על מילים והמשגה (זהו מאבק בלתי פוסק ודומה למאבקו של יעקב עם המלאך). זהו מצב של חופש ורק מתוך החופש יכול האדם לברוא מחדש את מה שהוא בכל רגע ורגע ולא להפעיל מחדש את מי שהיה.

מגפת הקורונה מזכירה לנו את הבחירות המהותיות שעלינו לעשות ממקום של חופש.

הגיעה העת שנהיה אלה שנכונן מָחָרִים מוארים ועוצמתיים ונהיה השראה לבאים בעקבותינו; נהיה אנשים אמיתיים בעלי בינה (תבונה) – היגיון – מודעות – תודעה מוכללת (חוכמה), ולאו דווקא רק בעלי ידע; נהיה אוטונומיים בתוך תלות הדדית; נעז ללכת נגד הזרם; נהיה מסוגלים להתחבר אל הסדר והתקנה של קוסמוס – סדר ותקנה של 'שורשים', נחתור למלא אחר התכלית הקיומית שלנו מתוך בריאות הלב – השכל - ההוויה, משוחררים מתלות בסמכות חיצונית, חווים חופש אמיתי משוחרר מתשוקות, הופכים לאדון בביתנו הפנימי, הופכים לבוראים שיוצרים את עצמנו מתוך עצמנו, כל יום מחדש.

כדי לסייע בכינון מחרים חדשים, ולאור המגמות אותן אני רואה (למרות הפוגות שנחווה, הימים הולכים להיות קשים יותר), החלטתי להקים את "הבית לחוכמה מתהווה".

חזון:

•           להתריס כנגד השפעות השנים, כי מה שהיה לא יכול להמשיך יותר!

•           להיות שופר לידע מהפכני, לעוצמות מהפכניות, לכישורים מהפכנים ולקיום מעורר השראה.

•           להיות בית לחוכמה – בינה - דעת  שמתהוות כל יום מחדש.

•           להיות בית לאדם שמעז לברוא את עצמו כל יום מחדש.

•           להיות בית שמחבק באהבה את המסע הארוך אל גרעין המהות שלנו, מסע של מיליוני שנות אור שניתן לקצר אם נצליח לעבור דרך חורי תולעת/חורים שחורים.

•           להיות בית שמביא לידי קיום משהו שלא היה קודם לכן.

 

 

 

 

 

התכלית הקיומית של כולנו:

לתבוע בעלות על הכפיל האמיתי שאנחנו – מהותנו כאדם גדול (הגנום האלוהי): פוטנציאל העושר הפנימי, הספרייה הקוסמית, היכולת הכל יכולה, העוצמות של בורא.

 

במילים אחרות;

עלינו לחזור אל הנקודה הסינגולרית ממנה באנו/השורש ממנו התחילו האדוות שלנו/ נקודה בתוך אינסוף, אינסוף בתוך נקודה/נקודת אומגה הנתפסת כאלוהים = מהות (מודעות על מרכזית) -  הקומה ה- 100 - הכוללות הרוחנית: קומת יצור האנוש האמיתי, האמת המוחלטת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לשם כך עלינו לטעת את רגלינו עמוק באדמה ואת ראשינו גבוה בשמיים ולהיות רלוונטיים במחרים החדשים.

 

זהו נתיב שכל כך נרצה לדרוך בו בדיוק כמו שנרצה לחצות מדבריות עבור טיפת מים יקרת ערך. כי רק הנתיב  הזה יאפשר לנו להיות רלוונטיים במחרים החדשים.

 

אני אופטימית. באמצע אפריל נראה שינוי מגמה ובתחילת 2021 נראה השתקמות אמיתית.

מה שחושב הוא שננצל את ההזדמנות לטרנספורמציה פנימית עמוקה. לכן, לדעתי, חשוב לשחרר מעט את המדיה מכל "גן החיות" המחשבתי המתרחש בה (פוסטים, סרטונים, תחזיות וכד'), ואת 2 הגורמים המרכזיים לכל הצרות שלנו: מחסור/חיסרון ופחד. אם לא נשחרר, נקשה על גילוי מהותנו. 

בפסח זה בוא נעז לצאת מהמיצרים החונקים (כולל מהמדיה), נחצה את ים הסוף הקיומי ונגיע לארץ המובטחת שהיא המהות שלנו.

חפש באתר

טואול - בניית אתרים