סיפור:
הפרה של סבא/ חנה קאיילה לוין

בלילה סבא מסר את הפרה לשכן הפולני. בחינם באין כסף ובצער נפרד מפרה מניבת חלב. מהמשפחה ביקש לאסוף מיטלטלין ולברוח מזרחה מאימת הגרמנים. סבא הבין שצפויה קטסטרופה, מלחמה איומה. סבא ידע את אימת המלחמה. הוא נלחם בשורות הצבא הרוסי במלחמה הגדולה הראשונה. לימים לאחר שמצא מנוחה בעפולה, בעמק, עדיין דיבר על צער הפרידה מהפרה. התותחים הגרמנים רעמו באופק המערבי. עוד מעט ובאבחת מרש פרוסי כל פולין תהא נכבשת. בעלות השחר, המשפחה הייתה מוכנה לתזוזה לכיוון  מזרח. סבא, סבתא, אמא שלי, ליבה הבת הבכורה, אחותה אסנת, יצחק, בנימין ודויד האחים הצעירים.

 הבנים שמואל ושמחה גוייסו לצבא הפולני .כך גם פסח בעלה של אמי. הכיוון היה לברוח מזרחה לאוקראינה ומשם להרי אורל.

לסבא היו עיני נץ צרות, פניו עגולות וכהות עור, כפות ידיו גדולות כשל  איכר,  מעוטר היה בזקן יהודי  . לבוש  בבגדי סוציאליסט בן זמנו, ציצית למותניו וכובע קסקט, כיאה לאופנה מזרח אירופאית. סבא יעקב הלוי אנגרסט. נולד בפולין בשלהי המאה ה19, למשפחה יהודית ממגורשי ספרד ופורטוגל. משפחה ענייה שפרנסתה הייתה  מלאכת יד ומסחר זעיר. אני מכנה את סבא "המוצילר הראשון". במסעותיו בחיפוש אחרי פרנסה הגיע לארגנטינה ולאורגוואי במערב ולבירוביג'אן במזרח. אחת לכמה זמן עזב את סבתא בלה והילדים ותר את העולם. לדעתי הכסף היה רק תירוץ. תמיד צריך היה  לברוח ממשהו...וכמו שהכרתי את סבתא בלה גם ממנה היה כדאי לברוח. סבתא בלה הייתה ידועה כדיכאונית. אישה קטנה, קירחת וגלוחת ראש. חרדית. סבתא איבדה  את צעיר בניה דויד בתאונת דרכים ומאז שתקה. עם תרמיל על הגב ועיניים צרות סבא הבין היטב את מהות החיים וכך גם את תכניותיו של היטלר, טוב יותר מצ'מברליין והמרשל פטאן.

ב 1 בספטמבר התותחים רעמו בפאתי העיירה.

בבוקר, סבא אסף את המשפחה אל שדות תפוחי האדמה באוקראינה ומשם לשלג הסיבירי. הצטרפה אליהם לאה בת אחיו שהייתה לו כבת שלישית. אביה לא האמין לנבואת האמת של סבא ונורה עם משפחתו בקבר אחים.

שיירת יהודים צועדת ברוחות סתיו אפורות אל המזרח. חוצה ערבות קרות. לוקחים מה שלוקחים. בגדים. שמיכות. מעמיסים על הגב, והולכים. יש מנהיג לחבורה. צועדים אחריו. הראש מורכן, הרגליים צועדות. המטרה לברוח. היעד נקרה בדרכם. ראשון היה כפר ספק אוקראיני ספק פולני שריד לחלוקת פולין. בתי קוביות, גגות רעפים ומרחבי שדות. איכרה זקנה וחשדנית דיה , שתקנית, נתנה להם מפתח לאסם בפאתי המשק. הביאה כיכר לחם שחור, קנקן תה ועוגת תפוחי אדמה. כדי לשרוד את המלחמה ואת הקור צריך היה הרבה פחממות ואיכרה אחת  שתקנית.

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים