ערב "שירת נשים" ב"מוזיאון חצר הישוב הישן"/שמחה סיאני
"יום האישה הבינלאומי" החל כל שנה ב-8 במרץ, הוא מועד מיוחד ובבחינת חג עבורנו, הנשים. אנו לא שוכחות שבתאריך זה ארגן איגוד הפועלות בארה"ב, מתחילת המאה ה-20, שביתה כמחאה על חוסר שוויון בתשלום לנשים עבור עבודה השווה לעבודת הגברים. חג זה הוא חגיגה של העצמה נשית!
המאבק של נשים לשוויון זכויות היה וממשיך להיות קרב ארוך וקשה גם בקרב נשות הרוח בישראל, שכן, "זכות" כתיבת שירה ופרוזה הייתה אצלנו מנת חלקם של גברים בלבד! הז'אנר הקנוני הגבוה, נחשב עד לדורות האחרונים, תחום גברי שבו למשוררים יש מעמד החורג מהמרחב האמנותי-פואטי. משוררים בתרבות העברית (כמו בתרבות העולמית) תופסים את ייעודם, לא רק כמשפיעים בתחום האמנותי-אסתטי, אלא גם כמייצגים של ערכים לאומיים-חברתיים ונחשבים גם בכתיבתם האישית, ולא רק בעיניי עצמם, כמנהיגים וכשליחי ציבור.
כניסתן של נשים לכתיבת שירה כעמיתיהן, נחשב לאקט פורץ דרך ואף להשגת גבול מבחינה תרבותית. למרות זאת, ובניגוד למצופה מהן, נשים מתייחסות לכתיבתן, כעמיתיהן הגברים, לא רק כאל תחום פואטי, אלא גם כערוץ להגדרה עצמית מתוך עצמן ולהטבעת חותם סגולי של נשים בחברה ובתרבות.
יתרה מזאת, נשים כותבות שירה בכלל ובספרות העברית בפרט, תופסות את ייעודן כשליחות ציבור וכשליחות של ציבור הנשים. הן מציעות "סדר יום" פואטי ייחודי משלהן, במטונימיה של "סדר יום" חברתי-מגדרי, שאותו הן שואפות להתוות ולהנחיל, ובכך לערער את הסדר החברתי-תרבותי הקיים.
כתיבת שירה, ושירה עברית בכלל זה, מושתתת על בקיאות בשפה ובמקורות התרבות הקנוניים. כתיבת שירה עברית (דתית וחילונית), נשענה תמיד וינקה מבסיס אורייני מוצק של בקיאות במקורות תנכ"יים-תלמודיים ועבריים לדורותיהם, שבהם היו המשוררים מעורים משחר ילדותם, שכן, בנים נשלחו ללמוד תורה ב"חדר" או ב"כותאב" בהיותם בני שלוש, לכן, כתיבת שירה לגברים, כאמור, היוותה חלק טבעי מעולמם ומזהותם התרבותית-יהודית. ככאלה, נחשבו לאנשי רוח בעלי עמדת מנהיגות והם נתפסים גם בעיני עצמם כמייצבי הכלל בכתיבתם ואף מחוץ לה, בתחומי הרוח, החברה והפוליטיקה.
לעומת הגברים, נשים בתרבות היהודית, הודרו במהלך הדורות מהמרכז האורייני-למדני (כמו מבית המדרש) והדתי-טכסי (כמו מבית הכנסת) ובעקבות כך הודרו אף ממקורות השפה העברית. כמו שמצאתי בסוטה כ, עא: "כל המלמד בתו תורה, כאילו לימדה תיפלות", או כמו שנאמר בתהילים מה, יד: "כל כבודה בת מלך פנימה". האישה נועדה להיות עקרת בית ואם הבנים ותו לא! תפקידה הוגדר ולא היה לה "קול" בחברה הפטריארכלית ונשים התקשו למצוא עצמן בתחום השירה הפואטית. למרות זאת, דרך זו של כתיבת שירה, ללא רקע תורני, נתנה להן באופן פרדוקסלי, נקודת מבט אחרת, חדשה, רעננה ומעוררת סקרנות. חוסר הידע בעברית הלמדנית, הלא חיה, אפשר להן להעניק אינטימיות וחיות לשפה העברית עם תחייתה.
כך או כך, בשל מקומן התרבותי-חברתי, נשים כותבות לא נתפסו כמייצגות השקפת עולם רחבה, ערכים ויעדים לאומיים או חברתיים, ולכן, אין הן, בכתיבתן, משמשות בתפקיד הגברי.
בספרות העברית של ראשית המאה, מתפרש ניסיון חייה של הצעירה היהודייה, כניסיון אישי-פרטי, בעוד ניסיונו של הצעיר היהודי נחשב או מוצג כמטונימיה של התנסות לאומית. שירת נשים נחשבה אז לשולית וכרקע לשירת הגברים והוגדרה כשירת נשים בלבד! וכך מצאה השירה הנשית ביטוייה בהבעת רגשותיה של משוררת המייצגת את חברותיה הנשים, את חרדותיה, אהבותיה כאישה, כאם וכאהובה, אך לא מתכוונת לכלל הציבור.
עם חלוף השנים, השתנו פני הדור והשתנתה הרוח כלפי נשים. היום הן נמצאות בשורה אחת עם הגברים ואף מוערכות ומשפיעות.
לפני שלוש שנים לערך דרשו המשוררות, שגם דיוקניהן של משוררות תוטבענה על גבי שטרות כסף כפי שהוטבעו דיוקניהם של משוררים. לשמחתנו, כבר שתי משוררות זכו לכך: רחל בלובשטיין ולאה גולדברג. בקרוב תופיע דמותה של זלדה על שטר כסף נוסף.
"כבודה של בת מלך פנימה", כאמור, היה זה כמעין חוק. הנשים היו ספונות בבתיהן והגברים היו לומדים ועובדים מחוץ לבית ודואגים לפרנסת המשפחה. יוצא איפה שהנשים למדו את מנהגי ישראל בדרכים שונות, לדוגמה: כשהיה האב משמיע לבנו את ההגדה של פסח, שהוא בבחינת "והגדת לבנך", שמעה זאת גם האם וכך ידעה והכירה את מצוות החג.
לכבוד יום משמעותי זה, "יום האישה הבינלאומי", סיכמתי עם הגב' אורה פיקל-צברי, מנהלת המוזיאון, שאופיע במקום כיוזמת וכמנחת ערב "שירת נשים". ביקשתי מרעיי המשוררים, מ"אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל", לשלוח לי שירים בנושא זה, ואכן התקבצנו ביום ובשעה היעודה במוזיאון.
ערב "שירת נשים" החל בהתכנסות החברים (למרות אימת הקורונה), ובטעימת התקרובת שהוגשה לשולחן. אחרי שהסתיימו הברכות ההדדיות, שתייה הקפה/התה והנגיסות המנומסות מהעוגיות המשובחות שהוגשו לשולחן, ישבו הקרואים
והטו אוזניהם.
את תחילת הערב הקדשתי בדברי תודה לגב' אורה פיקל-צברי, מנהלת המוזיאון ולמשורר בלפור חקק שסייע בידי רבות. כמו כן, היה זה כבוד רב עבורי, שפרופ' חיים דותן, אדריכל הגשר להולכי-רגל מזכוכית בבייג'ין שבסין ועוד בניינים מפורסמים בארץ ובעולם, טרח ועלה ירושליימה מתל-אביב וכיבד אותנו בנוכחותו המרנינה.
זו הפעם השנייה שפרופ' דותן ואני נפגשים בשמחות. הפעם הראשונה הייתה לפני כשנתיים, בערב בו זכינו שנינו ב"תעודת הוקרה" מטעם "אגודת הסופרים העברים" על מפעל חיינו. אז, לא הייתה לי הזדמנות להצטלם עם חיים, ועתה, הצטלמתי אתו גם בשער יפו, שם המתנו לכל החברים בטרם פסענו יחדיו לכיוון "מוזיאון חצר
הישוב הישן"
מעמד האישה בתנ"ך
פתחתי את הערב בדברים על "יום האישה" ומשמעותו לנשים בכל רחבי העולם: מאבקן על זכויות הנשים ומתן ביטוי לתרומת הנשים לתרבות, לתקשורת ולחיים בכל מדינות העולם באופן כללי. כן ציינתי בדבריי את מעמדה של האישה מאז הבריאה: בראשית א’ כ”ז:
“וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם”.
לאחר מכן, הבאתי מספר משפטים מהתורה, המוכיחים שאין כל שחר לאיסור שירת נשים באוזני גברים. התנ"ך התיר לנשים לא רק להיראות לעיניי הגברים, אלא גם לשיר ולרקוד בפניהם, ולראייה הפסוקים הבאים:
"ותשר דבורה וברק בן אבינועם" – שופטים ה,א.
"אם אשמע עוד בקול שרים ושרות" – שמואל ב, יט, 36.
"כנסתי לי גם כסף וזהב וסגולת מלכים והמדינות, עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני אדם" – קהלת ב, ח.
"מלבד עבדיהם ואמותיהם אלה, שבעת אלפים שלוש מאות שלושים ושבעה, ולהם משוררים ומשוררות מאתיים" – עזרא ב, 65.
ועוד...
יובל שנים לכבודם
בשלבים הראשונים של האירוע, לא שכחתי לציין גם את יום החמישים שנה לפטירתם של המשוררים: לאה גולדברג ונתן אלתרמן, (ב-1970).
לזכרם, פתחתי בדקלום שיריהם: "אני הלכתי אז" של לאה גולדברג:
אֲנִי הָלַכְתִּי אָז / כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ חָלַם אוֹתִי יָפָה. / עַל פְּנֵי הַלַּיְלָה לִבְלְבוּ תְּהוֹמוֹת / וּרְאִי הַיָּם צִיֵּר לִי אֶת פָּנַי / כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ כָּתַב עָלַי שִׁירִים.
ואת השיר "העלמה" מאת נתן אלתרמן:
-קטע-
דּוֹם טָוְתָה הָעַלְמָה בַּפֶּלֶךְ / חוּט שָׁנִי כְּרִמּוֹן שָׁחוּט, / וְאָמַר בִּלְבָבוֹ הַמֶּלֶךְ: / "הִיא טוֹוָה לִי בִּגְדֵי מַלְכוּת".
שירת נשים בפעמי תימן
המרצה המרכזית לערב זה הייתה הגב' שרה שרעבי, שהרצתה לנו (בהתנדבות) על
"שירת הנשים בתימן". הנשים שם אצרו כוח והביעו את רצונן, כאבן, מאווייהן..., ונשאו קולן בשירה, את זאת לא מנעו מהן.
הגשת החומר בשילוב קטעי וידיאו, שכללו את שירת בנות תימן בקולן הערב וריקודיהן, לבושות בבגדי רקמה, שזהב ואדום משולבים בהם... היה תענוג צרוף לעיניים ולאוזניים! היה נעים לשמוע את קולה של שרה, עם השפה הרהוטה והמדויקת של העברית שבפיה, ומי שלא שמע מרצה נפלאה כשרה שרעבי, לא שמע מרצה בנושא זה מעודו!
לפי דבריה מתברר, שהשירה העממית של הנשים בתימן עברה מדור לדור בעל פה, והחוקרים העלו את השירים על הכתב ונתנו ביטוי עז לכאבן של נשים ולגורלן במשך דורות. כמו כן, שמענו בלחנים שהושמעו גם ביטוי לשמחות המשפחתיות ולתחושות של נשים בעת נישואיהן, בעת ימי אבל, שירי נשים עגונות ושירי אהבה וחשק של נשים. השירה הזאת, חוזרת אל המקורות שעיצבו את הזהות של עולי תימן.
אחרי הכחשה והיטמעות בזהות הישראלית, גילתה לנו שרה שרעבי מחדש, תרבות נסתרת ועשירה הכוללת את שירת הנשים, את עולמן ואת אמנות הבית. היא הרחיבה על אמנות השירה שנקראת בפיהן "זאפה": שיר המושר בעת התהלוכה להובלת הכלה לבין החתן ולחופה וכן הובלת החתן לבית הכלה ולחופה.
שרה הציגה גם את שירי הרב שלום שבזי. השיר "אם ננעלו", שהובא בביצועה של עפרה חזה:
אִם נִנְעֲלוּ דַּלְתֵי נְדִיבִים / דַּלְתֵּי מָרוֹם לֹא נִנְעֲלוּ / אֵל חַי מְרוֹמָם עַל כְּרוּבִים / כֻּלָם בְּרוּחוֹ יַעֲלוּ / כִּי הֵם אֱלֵי כִּסְאוֹ קְרוֹבִים / יוֹדוּ שְׁמוֹ וִיהַלְלוּ /חַיּוֹת שְׁהֶם רָצוֹא וְשָׁבִים/ מִיּוֹם בְּרִיאָה נִכְלְלוּ.
"שירת נשים" מפי משוררות ומשוררים
המשוררות והמשוררים שנקבצו במוזיאון קראו משיריהם ואני בתוכם בשיר שקראתי, ברוח המשוררת רחל (לפי השיר: "לא שרתי לך ארצי"):
אל אִמִּי – שמחה סיאני
לֹא שַׁרְתִּי לָךְ, אִמִּי
וְלֹא פֵּאַרְתִּי שְׁמֵךְ
עַל הַרְרֵי כְּבִיסָה
עַל שְׁלַל עֲבוֹדוֹת.
רַק עֵט יָדַי חָפְנוּ
סְפִיחֵי נְיָר כְּתוּבִים
רַק שְׁבִיל כָּבְשׁוּ שִׁירַי
עַל פְּנֵי גְּוִילִים.
אָכֵן זַכָּה מְאֹד,
יָדַעְתִּי זֹאת, הָאֵם,
אָכֵן רַכָּה מְאֹד,
לִבְנַת דְּמוּתֵךְ.
רַק קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׁיר
בְּיוֹם כָּבָה הָאוֹר
רַק נְהִי בַּמִּסְתָּרִים
עֲלֵי זִכְרֵךְ.
בלפור חקק - אשת נֹח
רָאֲתָה אֵשֶׁת נֹחַ מִן הַצֹּהַר / בָּעֶרֶב הָרַד / אֵיךְ נוֹחֶתֶת הַתֵּבָה עַל הָרֵי אֲרָרָט. /
רָאֲתָה הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה בַּתֵּבָה / שֶׁשָּׁקְטוּ הַמַבּוּל, הַחֲשֵׁכָה וְהָאֵימָה. /
קָם עוֹלָם חָדָשׁ עוֹלָם שֶׁל תִּקְוָה / מִן הֶחָרָבָה.
אגי-אנטה קליין – האישה והדעות
הָאֱנוֹשׁוּת צוֹעֶדֶת לִקְרַאת / שְׁנוֹת -הָעֶשְׂרִים וְאַחַת בְּמֶרֶץ / דֵּעוֹת וּמוּשָּׂגִים מִשְׁתַּנִּים לְלֹא הֵרֶף / הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה מִתְפַּתַּחַת / לְטִיסָה אֶל הַיָּרֵחַ / וּמִשָּׁם חֲזָרָה לְכַדּוּרֵנוּ הַפּוֹרֵחַ וְרַק הַדֵּעוֹת הַקְּדוּמוֹת / עַל הָאִישָּׁה / נֶעֱצָרוֹת בִּמְקוֹם.
הרצל חקק - דונה גרציה, משיחה שלי
500 שנה להולדת דונה גרציה, איגרת לזמן אחר
- קטע -
שִׂפְתֵי דּוֹנָה-חַנָּה לוֹחֲשׁוֹת נֵדֶר, קוֹל שָׁבוּר / כְּבָר עַרְבִית, כַּעֲקָרָה לְלֹא בְּנָהּ, / כַּאֲנוּסָה תָּקוּם עַל פִּי הַדִּבּוּר. / וְעַד שֶׁנִּקְרַב לְאוֹרָהּ הָאַצִּיל, שֶׁיַּצִּיל / וְעַד שֶׁנִּתֵּן לָהּ מִנְחַת דְּבָרִים, / נִשָּׂא לָה שַׁחֲרִית / לְאוֹתוֹ מִקְדַּש מְעַט, לְאוֹתָהּ אֶבֶן פִּנָּה / בִּטְבֶרְיָה / טַבּוּרוֹ שֶׁל עַם מְדַמֵּם, שִׁלְיָה / מְבַקֶּשֶׁת שַׁלְוָה, בְּיָדֶיהָ קָם / בַּיִת מְרֻחָם, בַּיִת חַם. / אֵיךְ עָבְרוּ כְּבָר חֲמֵש מֵאוֹת שָׁנָה.
חוה נתן - נְשִׁימָה, נְשָׁמָה, יֵשׁוּת שְׁלֵמָה
מִמַּעֲמָקֵי הָרֶחֶם / מִקִּצְבֵי תְהוּדוֹת הַמַּיִם הַנָּעִים, / מִנִבְכֵי מִסְּתָרֵי נִיגּוּן, לָחַשׁ גַּלִּים רַכִּים, / לוֹטְפִים, עוֹטְפִים, חוֹבְקִים / דּוֹפֶק לֵּב זָעִיר. / יוֹצֵר חָיִים, / מַזְרִים דָּם , נֶפֶשׁ, נְשָׁמָה יוֹרְדָה מֵהַגָּנוּז / מְעוֹרֶרֶת, נוֹגֵעַת, מֵאִירָה, / הִתְכַּוְּוצוּת הַרְפָּיָה, חוֹזֵר חָלִילָה/ נִיגּוּן אַהֲבָה אֵין קֵץ, / חַיִּים מִתְהַוִים, / נְשִׁימָה, נְשָׁמָה, יֵישׁוּת שְׁלֵמָה / דִּין , חֶסֶד, רַחֲמִים, / בּוֹקְעִים מִמַּעֲמָקֵי הֲוָויָה, אֵם אִשָּׁה לֵידָה, / לְיָדָהּ עוֹלְלָה.
אדלינה קליין - אִישָּׁה זוֹרַעַת
- קטע -
אִישָּׁה מַשְׁכִּימָה יוֹמָהּ וְסַל נְצָרִים עַל שִׁכְמָּה / עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת נוֹפֶלֶת וְקָמָה שׂוֹרֶדֶת עוֹנוֹת
הִיוָלְדָה / וַהֲרֵי הִיא זוֹ הַזּוֹרַעַת בִּשְׂדוֹת- הָאוֹרֶז / מֵהָנֵץ הַחַמָּה עַד רֶדֶת הַלַּיִל, עַד כַּלּוֹת כּוֹחָהּ / הִיא יַלְדָּה; נַעֲרָה; אִישָּׁה; אִימָּא; סָבְתָא; אֲדָמָה / נִפְתָלוֹת דַּרְכֵי- מַחְשַׁבְתָּהּ אֵיךְ זֶה מִצֶּלַע הַגֶּבֶר נוֹלְדָה ?
חגי קמרט - הצדקת מרים:
- קטע -
מְהַלֶּכֶת הָיְתָה עַל אוֹרוֹת הַקֹּדֶשׁ / וּפָנֶיהָ אֶל כֹּתֶל הַמִּזְרָח / וְאוֹתִיּוֹת עִבְרִיּוֹת יָנְקוּ מִמֶּנָּה / אוֹרוֹת שֶׁל חַיִּים, כְּשֶׁמֶן טוֹב זַךְ.
שושנה קרבסי - קולעת הצמות
- קטע -
כָּל אִשָּׁה צְרִיכָה אִשָּׁה אֲחוֹת / שֶׁתְּהֵא עוֹמֶדֶת בְּגַבָּהּ וּתְשַׂחֵק בִּשְׂעָרָהּ / שֶׁתְּהֵא אֹזֶן לְמִקְלַעַת הַחַיִּים הַבּוֹקַעַת מִפִּיהָ / שֶׁתַּשְׁמִיעַ לָהּ מֵעֵבֶר לִכְתֵפֶיהָ / הִמְהוּמֵי הַקְשָׁבָה, מִלּוֹת נֶחָמָה, / וּבַחֲלָלִים הַגְּדוֹלִים הַנִּפְעָרִים - / שְׁתִיקָתָהּ.
כרמית רינצלר - אימא
- קטע -
אִמָּא הִיא / דְּמוּת, / הִיא נוֹף / הִיא תַּבְנִית / הִיא לֵב. / אִמָּא הִיא / אֲדָמָה חוּמָה / וְיָחֹגּוּ כֻּלָּם / סְבִיב / רִגְבֵי עֲפָרֵךְ... / זֶה שֶׁכִּסָּה / אֶת קֶסֶם גּוּפֵךְ / וְשִׁלֵּחַ אוֹתָךְ /
אֶל עוֹלָמֵךְ.
רחל סיידוף מזרחי - האישה
- קטע -
בִּתִי כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ, / חֶבְלֵי לֵדָה סָדְקוּ חֲרִיצִים, / נְהָרוֹת נִשְׁפְּכוּ אֱלֵי יָם, /
וְהָרַכֶּבֶת דּוֹהֶרֶת בֵּין הָרִים וּגְבָעוֹת / עַל צִירֵי הַזְּמַן הָעוֹלִים וְיוֹרְדִים / עוֹצְרִים בֵּין
הַתַּחֲנוֹת. / רַק קוֹל מוֹנוֹטוֹנִי מַבְטִיחַ / עוֹד מְעַט וְנַגִּיעַ! / פַּרְצוּפִים מְחַיְּכִים מִכָּל עֵבֶר
אֵין זֵכֶר לִצְנִיעוּת, / עֲנָנִים מִתְקַדְּרִים וּנְמַסִּים עַל גַּבָּהּ.
דורית לרמן – מדורה ולוחם אש
- קטע -
אַתָּה, שֶׁהִדְלַקְתָּ אֶת הַמְּדוּרָה / שָׁלָב אַחַר שָׁלָב / בְּמִקְצוֹעִיּוּת אַדִּירָה, / אַתָּה הוּא,
שֶׁהֵבִיא אֶת דְּלִי הַמַּיִם / וְכִבָּה אוֹתָהּ, / מִבְּלִי לְהַשְׁאִיר לִי גֵּץ אֶחָד קָטָן / לַתַּבְעֵרָה
הַבָּאָה הַחֲדָשָׁה / לָמָּה? / הַאִם תַּצִּיל אֶת שְׁאֵרִית הַבְּעֵרָה? / אוֹ רַק נִדְרֹךְ עַל שְׁאֵרִיּוֹת
הָרֶמֶץ / וְלֹא נֵדַע אִם נִשְׁאַר קַמְצוּץ שֶׁל רֶמֶז,
עפרה ורד הצחיקה אותנו מאד בשירה המלבב והרי קטע ממנו לפניכם:
גברת גרנדיוזילה - עפרה ורד
הַכֹּל הִתְחִיל בְּיוֹם בָּהִיר / כְּשֶׁגְּבֶרֶת גְּרַנְדְּיוֹזִילָה חָשְׁקָה לִהְיוֹת / הֲכִי יָפָה בָּעִיר. /
חָבְשָׁה כּוֹבַע רְחַב שׁוּלַיִם / שֶׁכִּסָּה אֶת הָעֵינַיִם. / (לַגְּבֶרֶת גְּרַנְדְּיוֹזִילָה הָיוּ עֵינַיִם יָפוֹת, חוּמוֹת, גְּדוֹלוֹת / אַךְ הִיא רָצְתָה בְּכָל הָעִיר לִבְלֹט). / גְּבֶרֶת גְּרַנְדְּיוֹזִילָה לֹא הִסְתַּפְּקָה בָּזֹאת / כָּל רְצוֹנָהּ מְיֻחֶדֶת לִהְיוֹת. / - מִי בִּכְלָל יָעִיף בִּי מַבָּט / כְּשֶׁלְּרֹאשִׁי כּוֹבַע
פָּשׁוּט מִבַּד.
הו, גברת גרנדיוזילה..., כמה כובעים מדדת ו....? האם מצאת כבר את הכובע שנשא
חן בעינייך? או את עוד מחפשת עד עצם היום את אותו כובע יחיד ומיוחד שיתאים לדרישותייך?
לא אגלה לכם את התשובה, אולי בהזדמנות אחרת.
הפתעת הערב מ...סין!
הפתעת הערב היה כאמור פרופ' חיים דותן, שאת שמו ציינתי בראשית רשימתי.
בלפור והרצל חקק, שהם ידידיו הקרובים, עשו לי הפתעה והזמינו אותו לערב זה ובכך שימחו את כולנו.
פרופ' דותן הוא גבר נאה, מוכשר ביותר ועם כל זאת צנוע מאד. כולו מלא שמחת חיים ואור שהוא זורע על סביבותיו. חיים הושיט לי שתי אצבעות, נציגות כף ידו, ללחיצת יד לאות נימוס ואני צחקתי בלבי, כי הוא הגיע אלינו היישר מסין, אם הקורונה, ונזהר ללחוץ את ידי..., מה שבטוח בטוח!
אני לא אוהבת לצלם, אך מאד אוהבת להצטלם, לכן ביקשתי מבלפור לצלם אותי
מהחזית ולא מהצד כי התמונה לא מחמיאה לי מזווית זו. כששמע את בקשתי קפץ חיים ואמר: "שמחה, אין אישה שהיא לא יפה, כ ו ל כ ן יפות מכל זווית!" הייתם צריכים לראות איזו נהרה התפשטה על פני כל הנשים בחדר.
האורח המכובד לא בא בידיים ריקות והביא עמו שיר "נפלא" על אודות יום האישה, והריהו לפניכם:
נפלא / חיים דותן
כָּל יוֹם הוּא / יוֹם הָאִשָּׁה / כָּל בֹּקֶר הוּא / יוֹם הַיֶּלֶד / כָּל שְׁנִיָּה הִיא / יוֹם הֻלֶּדֶת
לַיְּקוּם / וְאָנוּ נוֹעַדְנוּ / לֶאֱהֹב אֶת הַחַיִּים.
אנו אוהבים את החיים וגם את פרופ' חיים דותן. לא התרתי לו להיפרד מאתנו בסוף הערב מבלי לבקש ממנו לדקלם עבורנו שיר שלו ב... סינית. היה זה קטע מגניב, אף אחד מהקרואים לא הבין מילה, שכן הייתה זאת סינית עבורו תרתי משמע, אבל היה מעניין לשמוע את השיר בהגייה הסינית. הוא דקלם את השיר כשכפות ידיו צמודות כנגד חזהו וחיוך מקסים על פניו.
ביקשתיו להעביר לי שיר שחיבר בתרגום לסינית, והוא נעתר לבקשתי ושלח לי שיר באנגלית ובסינית. ברוך תהיה, חיים!
הכתובת על הקיר / חיים דותן
אנגלית וסינית
The Sign On The Wall
Prof. Haim Dotan
墙上的迹象
渡堂海教授
Translation: 林姗姗
Lin Shanshan
I see the sign on the wall
我看见墙上的迹象
When our world is reshaped
When our earth is shaken
When our mountains erupt
当世界重塑
当地球颤动
当山峦喷涌
When fires rage
When seas flood
When our lives vanish before our very eyes
当烈焰蔓延
当海水淹没
当眼前的生命不复存在
When our food poisons
When our fauna bites
When viruses kill us
当食物中毒
当动物撕咬
当病毒折磨
Then we will wake up to Be
One with humility and friendship
To live and love
我们将会醒来
成为谦卑和友爱的个体
去活着 去爱
Our Mother Nature
Our heavenly universe
Our child of heart
爱我们的自然母亲
爱我们的美好宇宙
爱我们的赤子之心
21:18
05.03.2020
耶路撒冷旧城 老伊舒夫宫廷博物馆
