צילום:סופיה ברג יהודאי 
ערב שירה בעומר חיים בגן עדן- אדם חוה נחש/ יבחר גנאור

מֵת אָב וּמֵת אֱלוּל. הַקַּיִץ שָׁב

סִפּוּר שֶׁלְּךָ יַלְדִּי, מַתְחִיל עַכְשָׁו

עִם כָּל הַדְּבַשׁ וְהַנָּחָשׁ וְהָאִשָּׁה.

(מתוך: "מת אב ומת אלול" / נתן יונתן)

ביום ראשון 1.3.20, התקיים ביישוב עומר, הסמוך לבאר שבע, ערב הקראת שירה בנושא "חיים בגן עדן – אדם חוה נחש". הערב הוא השביעי בסדרה של ערבי הקראת שירה שנערכו בשנים האחרונות בבית הכנסת של קהילת "מגן אברהם" בעומר. קהילת "מגן אברהם" משתייכת לתנועה המסורתית (קונסרבטיבית), ודוגלת ביהדות נאמנה להלכה, פלורליסטית, שוויונית ופתוחה לכל אדם באשר הוא. ערבי הקראת השירה הם חלק מהפעילות של הקהילה המבקשת לרקום יהדות ארצישראלית, על הרצף הקדום שבין מסורת לחידוש. את הערב הפיק והנחה יבחר גנאור.

בערב נכחו כחמישים אנשים, שעשרים וחמישה מתוכם קראו שירים שלהם. רשימת המשוררים שהקריאו שירים שלהם כללה (בסדר א.ב.) את: אביחי קמחי, אריק כהן, אשר גל, ג'ני פרמינגר, גדעון שטוסל, דוד קהירי, דיתי רונן, ורדה אליעזר, חגית בת-אליעזר, טהר פלצ'ינסקי, יבחר גנאור, יואב איתמר, מאיה הובני, מיכאל גרץ, מנחם מ' פאלק, נוגה אהודה, ניסן אבדי, ניצה אלבר, נעמי גרץ, סעד אבו ענאם, רבקה גבריאל ראובן, רותי סבט, רחלי אברהם-איתן , ריבה רוקט, ושרה מלול.

בנוסף הוקראו שירי משוררים שלא נכחו בערב. הוקראו שירים של אמוץ דפני, אנדה פינקרפלד (עמיר), אסתר אייזן, אסתר ראב , דון מקלין (תרגום רחל שפירא), ט. כרמי, יונתן רטוש, יעקב פיכמן, ישראל אפרת, ישראל בר-כוכב, נתן זך, נתן זך, נתן יהונתן, סלעית, סמדר אימור, ע. הלל, עידן רייכל, רבקה מרים, רבקה מרים, רות בלומרט, ותחיה בת אורן.

הערב נבנה כך שהשירים "דיברו" זה עם זה, ויצרו התכתבות (עם טקסט מקשר בכמה נקודות). הושמעו גם שישה שירים מולחנים, שאפשרו לקהל לנשום וליהנות מאתנחתא מוסיקלית. התוצאה הסופית הייתה ערב אינטנסיבי מאוד, אך לא ארוך. למרות שכחמישים שירים שעוסקים בסיפור גן עדן אינם יכולים לייצג את מכלול השירה העברית שעוסקת בנושא, המדגם נתן טעימה מעניינת.

סיפור גן עדן הוא קודם כל סיפור של איסור ותאווה. זהו סיפור עם גבר ואשה ערומים, מעשה פיתוי, נחש שהוא סמל פאלי, ופרי עץ הדעת, שמתקשר גם עִם לדעת במובן התנכי. אין פלא שנושא התשוקה והארוטיקה הופיע בשירים רבים. לדוגמא, בשיר "בגן עדן/זיכרון בהילוך לאחור" כותבת אסתר אייזן:

אֲהוּבִי – אוֹתִיּוֹת שְׁמוֹ: אָלֶף וְדָם

תַּלְיוֹנִים אֲדֻמִּים פְּרִי הָעֵץ

וְזַרְעוֹ בָּהִיר – כְּמוֹ שָׂרָף

שְׁמִי – בְּחֵטְא

בְּדַעַת

מְתִיקוּת וְרֹעַ מַגָּע.

ובאופן אחר כתב יעקב פיכמן בשיר "חוה ידעה"

חַוָּה יָדְעָה מַה טָּמוּן בַּתַּפּוּחַ.

כִּי טוֹב, כִּי טוֹב, וְשׁוּב כִּי טוֹב,

זִרְמָה שֶׁל עֲדָנִים,

מאיה הובני בשיר "א.ה.ב." כתבה:

על מעגלי נהר יוצא

מעדן שפוך חמדתך

צייר אגסים מהגן

המותר

שני שירים השמיעו את לחישת הנחש. נעמי גרץ סיפרה על "נישׁנושׁים של נחשׁ" וסעד אבו ענאם כתב:

בגן עדן פרטי כה מידתי

נחש נחוש נוקש בעץ ח'שח'אש

מחזיק אותי בקושי חש כמו קש

סיפור גן עדן מספר לנו על תחילת התשוקה המינית, אבל לא פחות מכך על יצירת החיים החדשים. על תחילת האימהות. בנוסף לדברים אחרים, חוה, האם הראשונה, מסמלת בתרבות שלנו את האימהות. כפי שכתבה דיתי רונן:

וְהַתַּפּוּחַ הוּא אֲנִי

וְהַנָּחָשׁ הוּא אֲנִי

וְהָאִשָּׁה הִיא אֲנִי

וְאַתָּה. וְאִישׁ לֹא גֹּרַשׁ.

הַבֵּט בַּחַלּוֹן. הִנֵּה הַגַּן. הִנֵּה הָעֵצִים.

הַבֵּט בַּפֵּרוֹת מַבְשִׁילִים.

הַבֵּט עַכְשָׁו בַּיְּלָדִים.

בחלק מהשירים אדם וחוה שימשו כמטפורה לתיאור המתח ואי ההבנות בין הגבר לאישה. במהלך הערב שמענו את שלישיית בנות חוה, שרה את השיר "חוה" של יונתן רטוש. את השיר הלחינה ועיבדה ציפי פליישר. השיר (https://bkiovnhroh1.com/page3711.asp) מציג במעט מילים שני אופנים שבהם מתוארת האישה בספרות הקלסית: אלילה נערצת או מפלצת מסוכנת. כאיזון הקשבנו ל"שירת אישה" של אסתר ראב שנפתח בשורות הנפלאות:

בָּרוּךְ שְׁעַשָׂנִי אִשָּׁה -

שֶׁאֲנִי אֲדָמָה וְאָדָם,

וְצֶלַע רַכָּה;

בחלק האחרון של הערב, עסקנו בנושא המדע והדעת והטוב והרע המקופלים בהם. כפי שכתבה ורדה אליעזר בשיר המאוד אקטואלי "בין טיפות לטיפשות":

לֹא עֻכְּלָה בָּאָדָם טְעִימָתוֹ מֵעֵץ הַדַּעַת

וְתֹהוּ וָבֹהוּ וּמַעֲלִיּוֹת חוֹנְקוֹת

וּמַיִם הַמְּשַׁוְּעִים שֶׁיַּצִּילוּ גַּם אוֹתָם

וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם.

ובנימה מעט יותר אופטימית כתב אריק כהן בשיר "מצב תפוח":

ולפעמים יש רגעים

כשנראה שהדברים נרגעים,

ואפשר לעצור ולשאוף קצת רוח

ואז שוב נחש משיאנו לנגוס בתפוח

וסיכם יבחר גנאור בשיר "כאלוהים":

אַךְ גַּם עִם קֵפְּלֵר וּנְיוּטוֹן

פַּסְטֵר וּפְלֵמִינְג

אַיינְשְׁטֵיין, וּטְיוּרִינְג

(שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל אוֹפֵּנְהַיימֵר)

נוֹתַרְנוּ,

עָמֹק בִּפְנִים

אָדָם וְחַוָּה

וְנָחָשׁ

עץ הדעת נתן לנו את הקדמה והטכנולוגיה שמאפשרת לנו לשלוט בעולם. כמו שנכתב בשיר "בראשית" שכתב והלחין דון מקלין, ותרגמה רחל שפירא:

"עֵץ הַדַּעַת מָוֶת בּוֹ, בּוֹ חַיֵּיכֶם תְּלוּיִים

אִכְלוּ אִכְלוּ לָחַשׁ נָחָשׁ, הֱיוּ כֶּאֱלֹהִים

אִכְלוּ אִכְלוּ מִפְּרִי הָעֵץ טִרְפוּ אוֹתוֹ עַד תֹּם

עַד שֶׁתָּבִינוּ מַהוּ טַעַם כֹּחַ וְשִׁלְטוֹן"

הערב ננעל בהשמעת השיר בביצוע של רוחמה רז ומקהלת מורן (https://www.youtube.com/watch?v=SMFfXkqh4hA).

שמענו בערב על התאוות, התשוקות והאהבה; קשרנו בין פרי העץ ופרי הבטן; וסיימנו בדעת טוב ורע, ובהשפעת האדם על הסביבה. או במילותיו של דון מקלין:

אָבַד לָנוּ אוֹתוֹ הַגַּן, אֲשֶׁר אִבְּדוּ שְׁנֵיהֶם

אָבוֹת קוֹבְעִים אֶת הַמְּחִיר שֶׁמְּשַׁלְּמִים בְּנֵיהֶם.