צילום: יגאל חיימוביץ'
ההצגה חופש מוחלט בתאטרון תמונע/ אסנת יששכרוף
התרבות הדיגיטלית הנוכחית המאופיינת בשפע מסכים ורעשי רקע תמידיים, לא הצליחה להקהות ולו במעט את אלמנט הציפייה הניצב בבסיס נפש האדם. יש בכך פרדוקס מסוים, הרי בימינו, בעידן ריבוי ההזדמנויות, הסיפוק הוא מיידי, נגיש. בלחיצת כפתור פשוטה ניתן להתוודע לעולמות חדשים ומרטיטים- להכיר, לצפות, לחוות, גם כאשר החוויה הפיזית הולכת ומתערערת, בעולם הנשלט כולו על ידי מסכים וירטואליים. אך אלמנט הציפייה הוא שורשי, פילוסופי, בעל יסודות תיאולוגים וחומריים כאחד. מעין מסע לעבר מטרה לא ברורה, שבסופו משתחררת אנחת רווחה הנשמעת למרחקים.
לאורך השנים נכתבו לא מעט יצירות ספרותיות המתמקדות באלמנט הציפייה, כגורם המעניק משמעות כלשהי לחיים, בין אם מדובר בנסיך הקטן, האלכימאי או המחזה מחכים לגודו. מעין אגדות רוחניות אשר חורגות ממסגרת של זמן ומקום שבמרכזן ניצבת דמות או דמויות המצפות להגשים את עצמן את בדרך זו או אחרת, כאשר לאורך המסע הן נקלעות למצבים כאלה ואחרים ונאלצות להתמודד באופן חשוף וגלוי עם שאלות ותחושות אשר לרוב נדחקות הצידה בשגרת החיים העמוסה, בין אם מדובר בממד הזמן, מודעות עצמית, או במוסר.
הספר 'חופש מוחלט' של הסופר הארגנטינאי פבלו קאצ'אז'יאן, משתייך כביכול לאותה סוגה ספרותית, אך אף על פי שמדובר בעלילה המתרחשת בימינו, בספרו של קאצ'אזיאן הדמויות הן חסרות זהות והמסע שהן עוברות הוא כפוי, זאת בניגוד למתרחש באותן קלאסיקות ספרותיות. מעין אלמנט פרדוקסלי המדגיש את האבסורדיות והיעדר החופש הטמונים בעידן הדיגיטלי הנוכחי המתאפיין לכאורה בחופש בחירה וריבוי הזדמנויות. העיבוד הבימתי לספר, המוצג בימים אלו בתיאטרון תמונע בתל אביב בעיבודן ובימוין של נגה אפרת ואלמה וייך חושן, מיטיב להדגיש פרדוקס זה וללהטט בין קלות הדעת, חוסר המשקל ועודף האינפורמציה המאפיינים את העולם הדיגיטלי/וירטואלי של ימינו לבין שאלות קיומיות הרות גורל בדבר תודעה וחופש.
אין זה פלא שספרו של קאצ'אז'יאן עובד למחזה, שהרי נראה כי עלילתו משורטטת על פי מאפיינים של תיאטרון האבסורד ומתאפיינת במעין מינימליזם מכוון. א' ו- ב' (אייל שכטר ודורון צפריר), שתי דמויות חסרות זהות אך נבדלות לחלוטין אחת מהשנייה, הן חיצונית והן בתכונותיהן, משמשות כעכברי ניסוי במעבדה של יצור וירטואלי כלשהו אשר מנסה לפענח דרכם את אותו אלגוריתם המגדיר את ה-'חופש המוחלט'. בהיעדר שגרת חיים מסודרת, זהות קיומית ומרחב פיזי מוכר, המושג חופש נפרט לכדי פרשנויות שונות ומגוונות עד כדי פקפוק בקיומו ותהיה בדבר התחושות שהוא מעורר בכל אחד מאתנו. הפער בין העולם המוחשי ההרמטי ממנו מגיעות הדמויות לממד הפשטני בו הן פועלות כרגע, מטשטש כל גבול בין מותר לאסור ובין מוסר לאתיקה ומשווה להן יצר הישרדותי של דמות מחשב כזאת או אחרת. כך שגם פעולות שלא היו מתקבלות על הדעת בעולם המוחשי כגון הרג ורצח, נדמות כחסרות משקל במימד בו הן פועלות. גם כאשר הדמויות הראשיות נפטרות מאותו 'אח גדול' אשר השתמש בהן בתחילה לצרכיו, הרי שהחופש המיוחל אינו מגיע. יתרה מכך, היעדרותה של הדמות המפקחת והקשוחה רק מדגישה את חוסר האונים המשתלט על הדמויות.
וכך, א' ו-ב' פוסעים זה לצד זה, מתווכחים, משלימים אחד את השני ומנסים להעלות זיכרונות שהולכים ומיטשטשים, בדרך אל מטרה כלשהי שלא ידועה להם ולא לאף אחת מהדמויות השונות בהן הם נתקלים לאורך הדרך באמצעות מסכי הוידאו הניצבים לאורך הבמה .שכן, בדומה לאותן אגדות רוחניות ספרותיות, גם כאן המסע משולב באינטראקציות שונות ומשונות עם דמויות מגוונות- הנער העצוב שמנסה לעזור, הג'ינג'י, האישה הענוגה שמוצאת מפלט במימי המפל, האסטרטג, הרשע שכובל אותם ברצועה והפסיכולוג שעושה שימוש יתר במילה 'משמע' למורת רוחה של אחת הדמויות, אך למעשה גוזר את גורלן. על פניו נראה כי כל אחת מהדמויות הללו מוצגת באור חד ממדי לכאורה, אך נדמה כי הן מצליחות לייצר ערך מוסף לעלילה ולסייע לדמויות הראשיות לגבש תובנות חדשות לגבי הממד הנוכחי בו הן פועלות, גם אם חלק מהאינטראקציות הללו רק מרחיקות אותן מהמטרה הסופית לה הן מצפים. שכן אלמנט הציפייה נשאר עלום ולא מפוענח לאורך כל המחזה.
בהתאם למחזה המשתייך לתיאטרון האבסורד, חלל הבמה מצויד בתפאורה מינימליסטית, הכוללת שני אופני כושר המשמשים את הדמויות הראשיות ושני מסכים המשלבים עבודת וידאו ארט מרהיבה של ארז מילר, באמצעותם התחושות והמחשבות של הדמויות השונות מיתרגמות לכדי דימויים וירטואליים מוקצנים, בהתאם לתרבות האימוג'יז הנוכחית. מעבר לכך, ניתן להבחין במעין כבלים דקים המשתלשלים מן התקרה, הנדמים לעתים כענפי עץ רעועים, זאת בהנחה שהדמויות בהצגה אכן נעות במרחב קיומי כלשהו ולא מהוות חלק מהאלמנטים הוירטואליים הניבטים מהמסך. שאלה זו נשארת פתוחה עד סוף המחזה, אף על פי שבסופו הצופה מקבל תשובה ברורה עד כמה שניתן לדבר במושגים של וודאות בנוגע למחזה הזה) בנוגע למיקומן הנוכחי.
אלמנטים אלו משווים להצגה ממד פרינג'י איכותי ומאפשרים לשחקנים (המצוינים כולם) לנוע על הבמה בחופשיות ולספק תצוגת משחק אותנטית ושוות לב, כאשר כל אחת מהדמויות מקבלת במה ראויה ומסייעת ביצירת מפגן תיאטרלי מעניין ומעורר מחשבה בדבר תרבות המסכים הנוכחית והקורלציה בין הממד הוירטואלי/דיגיטלי לזה המוחשי. 
תיאטרון תמונע מציג:
חופש מוחלט - עיבוד בימתי לספרו של הסופר הארגנטינאי, פבלו קאצ'ז'יאן, "חופש מוחלט"
עיבוד ובימוי – נוגה אפרת ואלמה וייך חושן
שחקנים - דורון צפריר ואייל שכטר
וידיאו ארט – ארז מילר | שחקנים אורחים – צהלה מיכאלי, ערן בוהם, רונן יפרח, איתי בכר, דן קופרמן, אגם אוזלבו | מוסיקה – אורי אפרת | עיצוב חלל ותלבושות – איה באך
