סקירת הסרט ליליאן/ מארי רוזנבלום

 בימוי:אנדריאס הורוואת 128 דקות 

בשנת 1927 החליטה מהגרת רוסיה בשם ליליאן אלינג שהגיע הזמן לעזוב את ניו יורק ולשוב הביתה. ליליאן יצאה לדרך, ברגל, חצתה את הגבול לקנדה במפלי הניאגרה, פילסה את דרכה לאלסקה, המשיכה במסע המפרך לאורך מיצרי ברינג לכיוון רוסיה, שם נעלמו עקבותיה.

 

הבמאי התיעודי האוסטרי עטור הפרסים, אנדריאס הורוואת, מעתיק את סיפורה של ליליאן, שכבר הונצח בספרות ובמחקרים, אל ימינו, 2019, אל אמריקה של טראמפ, סביבה שאינה מסבירת פנים למהגרים. סרט המסע האנגימטי, שהוקרן בבכורה בפסטיבל קאן השנה, בוחן את נשמתה של אשה, את טבעה של נחישות ואת הבדידות באמריקה של ימינו.

פטריציה פוואניק היא השחקנית הראשית המהלכת ברחבי ארצות הברית.

זוהי דרמה יוצאת דופן ומאתגרת שהוקרנה בפסטיבל קאן וזכתה בפרס עוגן הזהב של פסטיבל חיפה.

סיפור מסעה של מהגרת רוסיה מניו יורק אל עבר הקצה המערבי של צפון ארצות הברית דרך נופים פראיים, עיירות קטנות באמריקה.

דרך עיניה אנו נחשפים לעולם שטרם ראינו, המאבק המתמיד בין האדם לטבע, המאבק המתמיד בין האדם לאדם, הרוח האנושית או הרוח הלא אנושית על כל צדדיה המוארים והמאוד חשוכים.

אני מרגישה שלא דיברתי די ולא תיארתי מספיק מה מתרחש בסרט. פטריציה הולכת והולכת. בדרכה היא פוגשת דמויות טובות, רעות, אדישות. היא אינה מדברת עם איש. אינה נלחמת בדבר למעט גבר שרודף אחריה בשדות תירס. היא המלטת לחייה. המילוט הזה על תצלומיו יפהפה.

כל העת, לאורך כל הסרט, 128 דקות, היא שותקת ואני חרדה לשלומה. שלא ירצחו אותה, שלא יאנסו אותה, שלא יכו אותה, מה היא אוכלת, נעליה הבלואות מכאיבות לה, אין לה בגדים להחלפה, אין לה מעיל בשלג, אין לה מים במדבר, כמה זמן תשרוד את כל המכשולים.

עם תום 128 הדקות היא נעלמת-מתה.

יצאתי עם כאב.

חפש באתר

טואול - בניית אתרים