אקולוגיה ואקו- פואטיקה במוזיאון חצר היישוב הישן/
עדנה גלילי

 

ביום ט"ו בשבט, ממש במועד הנכון, התקיים במוזיאון חצר היישוב הישן בירושלים אירוע "אקולוגיה ואקו- פואטיקה": היוזמים הרצל ובלפור חקק (בעבר יושבי ראש אגודת הסופרים העברים) בשיתוף עם ראובן שבת, מנהל אתר "בכיוון הרוח", והאכסניה לאירוע: מוזיאון חצר היישוב הישן בירושלים, מנהלת אורה פיקל צברי.

אתר "בכיוון הרוח" נרתם בשנה האחרונה למאבק אקולוגי עקבי במשבר ההתחממות הגלובלית והסוגיות האקולוגיות הנלוות לזה. אם ניקח דוגמה בולטת למשבר האקולוגי בדורנו:

יער הגשם הגדול ביותר בעולם- ביערות האמזונס-  הגיע לסף נקודת האל-חזור. עליית הטמפרטורות, השריפות  וכריתת היערות הפכו את היער לדליל מאוד. ברור שהמערכת האקולוגית שם לא תוכל להשתקם. מאות מיליארדי טונות של פחמן  בעצי היער משתחררים לאטמוספירה ומאיצים עוד יותר את התחממותו של כוכב הלכת שלנו! זו כמובן רק דוגמה אחת.

ט"ו בשבט נתפס כחג מיסטי בעקבות התיקון המיוחד של האר"י הקדוש, וכידוע המקובלים יצרו את סדר ט"ו בשבט כתיקון מיוחד, תיקון האילן. עם השנים הפך החג לחג ציוני של נטיעות והשתרשות, חג השִיבה לארץ.

בדורנו עבר החג מפנֶה נוסף והפך לחַג אקולוגי: דְאגה לטבע ולסביבה.

האירוע נפתח בהתכנסות בשער יפו, בעיר העתיקה – 10.2.2020. ביום סגרירי במיוחד, התקיים סיור משער יפו אל מוזיאון חצר היישוב הישן, על גבול הרובע היהודי והרובע הארמני. הִדריך את הסיור בלפור חקק.

המרצה המרכזי היה פרופ' דני רוזנפלד מהאוניברסיטה העברית.

 

פרופ' רוזנפלד הציג באמצעות מצגת את הנתונים הקשים על המשבר האקולוגי:

המשבר האקולוגי משמעותו: תופעה של שינויי אקלים המתרחשים ברחבי הגלובוס: בַּצורֶת מתמשכת במדינות מסוימות, קרחונים שנמסים בתאוצה וגורמים לעליית פני הים ברחבי העולם, אירועי מזג אוויר קיצוניים (סופות אבק, שיטפונות, שריפות). מתברר שמזג האוויר מתחמם בקצב גבוה. גם זיהום הסביבה הולך וגדל. כולנו מחויבים לצמצם את זיהום הסביבה, יש להפחית את פליטת הפחמן הדו חמצני וגזים נוספים.

 

ההשלכות של ההתחממות הגלובלית:  המסת הקרחונים צפויה להמשיך להַעלות את גובַה פני הים ולהעמיד ערים ואזורים רבים בסכנת הצפה. הנזקים הם גם לתוצרת החקלאית. וזה רק אפס קצֶה של הסכנות. הקֶשֶת נתפסת בסיפור המבּול כסימן של תקווה, של גאולה. פרופ' רוזנפלד הסב תשומת לבנו שקשת הגאולה אינה מופיעה מתוך גשם, כמו שאנו רגילים לראות. כתוב בתנ"ך: "את קשתי נתתי בענן" (בראשית ט' 13 ). רק במצב של עולם נקי מזיהום, הקֶשֶת תתגלה בענן.

 

המרצה השני, רענן פרומן, פעיל סביבתי (בעבר בחברה להגנת הטבע) סיפר על מאבקים סביבתיים שונים של החוגים הירוקים. נחל התנינים זורם ברמות מנשה בין דליה לבין עין השופט. הוא נשפך לים סמוך לקיבוץ מעגן מיכאל.

הייתה תכנית להרוס את הנחל ולהקים שם מיזמי בנייה, ובכך להביא לכיליון של הצומח והחי במקום. זו דוגמה למאבק שנשא פֵּירות. היום זה אתר תיירותי, הוקם שם גן לאומי- 31 בדצמבר 2015. רענן פרומן הרחיב בנושא ייבּוש החולה, הנזקים שנגרמו בעקבות הייבּוש, המאבק להצלת העופות שנכחדו והצמחייה והקמת שמורת החולה.

 

הרצל חקק סיפר על יחסה של היהדות לשלום העולם והטבע. המִדרש המייצג ביותר לַתפיסה היהודית הוא קֹהֶלת רבה:

"בשעה שבּרא הקדוש בּרוך הוא את אדם הראשון,

נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן,

ואמר לו: ראה מעשַׂיי כמה נאים ומשובּחים הם,

וכל מה שבּראתי, בשבילך בּראתי,

תֵן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי,

שֶאם קלקלתָ אין מי שיתקן אחריךָ".           

על פי המסורת היהודית, האדם אחראי על שלומו של העולם.

הקריינית של האירוע: בתיה ברלב. אחד השירים שקראה היה השיר של נתן זך: "כי האדם עץ השדה":

"כי האדם עץ השדה,

כמו האדם גם העץ צונח,

כמו העץ האדם נגדע,

ואני לא יודע איפה הייתי ואיפה אהיה,

כמו עץ השדה".

המנחים בלפור חקק וראובן שבת הציגו את חומרת המצב האקולוגי של העולם, והעלו את אחריותו של האדם לטבע, ליצוריו ולצמחייתו.

מן המוזיאון למדו המשוררים  על מוצגים בשימוש חוזר: אוצרת המוזיאון- אורה פיקל צברי.

המשוררים קראו משיריהם על המשבר האקולוגי.

שמחה סיאני: (קטע)

יֵשֵׁב כָּל אֱנוֹשׁ וְיַחְשׁוֹב בְּטֶרֶם יְאַבֵּד

אֶת עוֹלָמֵנוּ הַיָּפֶה, אוֹתוֹ צָרִיךְ לְכַבֵּד,

וְיַצִּיל הָעוֹלָם לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים

שֶׁאִם לֹא כֵּן, עַד אָנָּא אָנוּ בָּאִים...

יהודה ניסן כתב שיר פרוגרמתי של הצעות לתיקון: (קטע)

אָז בּוֹאוּ נֵצֵא וְנַחֲשֹׁב

מָה יַעֲשֶׂה לָנוּ טוֹב.

תַּרְבּוּת וְחִנּוּךְ לָעֲרָכִים,

פִּקּוּחַ הָדוּק בַּדְּרָכִים.

ליאת בן שי כתבה שיר על גורלם של דגי הכסף: (קטע)

קרנֵי השֶמֶש ליטפו

את קשקשי הכסף

וצָבעו את הגַלים בְּאור בהיר

והאור חשַׂף את הרַעַל אשר במַים

זה הרעל שכִּילה את דגֵי הכֶּסף הקטנים

ואין עוזֵר ואין שומֵר ואין מושִיעַ...

ראובן שבת כתב כְּנביא בַּשער: (קטע)

פָּגַשְׁתִּי אֶת יֵצֶר לֵב הָאֲדָמָה

וְהִיא אָמְרָה לִי כָּךְ:

הֵם לֹא נָתְנוּ לִי מָנוֹחַ לְעוֹלָם

אֲבָל כְּאֵבִי

לֹא יִוָּתֵר  לְעוֹלַם

כְּאֵבָם.

משוררים נוספים קראו משיריהם: אדלינה קליין, חגי קמרט, רחל סיידוף מזרחי, שושנה קרבסי, רענן פרומן, הרצל חקק, בלפור חקק ואחרים.

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים