צילום: לילי צ'ישנסקי
מה היה בי עם מאיה אב-גיא/ אתי יוחנן
השחקנית והקומיקאית מאיה אב-גיא חושפת את חייה במופע החדש שלה וצוחקת על
חייה עם הדמות הפרועה שהמציאה ומבוססת על השכנות המרוקאיות מילדותה
לשחקנית והקומיקאית מאיה אב-גיא יש אלף פרצופים: היא משתתפת במופעים רבים לילדים ולמבוגרים עם דמות מצחיקה בשם 'מסעודה' – מרוקאית בהכי אקסטרים שאפשר לתאר, מריצה הצגות לילדים במסגרת תיאטרונצ'יק, ולא מפסיקה להופיע ברחבי הארץ, כולל עם המופע החדש שלה "הסיפור שבי – נוצה ברוח". היא לגמרי לא פוליטיקלי קורקט ברוח התקופה, במיוחד כשהיא מציגה את "מסעודה בשיא הטבעיות" – מופע מצחיק עד דמעות בו היא לובשת את דמותה של אשה נמרצת וצבעונית ולא צעירה, החווה לראשונה בחייה ניקוי רעלים, מתנסה באוכל טבעוני, לומדת למחזר בקבוקים ואף נפגשת עם זוג נשים שרוצות להביא ביחד לעולם ילד.
מאיה, מתי החלטת להיות שחקנית?
"תמיד אהבתי לשיר, לרקוד, לשמוח ולפרוק את העצב, ורציתי להיות שחקנית בהשראת מוני מושונוב מהתוכנית 'זהו זה'. בסיום קורס חובשות בצבא עליתי לבמה, הצחקתי את כולם עם חיקויים של המפקדים והמפקדות וגרמתי לכולם 'להתפוצץ' מצחוק. אז הבנתי שאני רוצה להיות שחקנית, לרגש ולהצחיק, וניגשתי ללא כל הכנות לאודישנים, לאחר שקראתי מחזות וצפיתי בהצגות. למדתי בבית הספר למשחק יורם לווינשטיין, ובסיום הלימודים לאחר שגיליתי שאף אחד לא מחכה לי בחוץ החלטתי להקים את תיאטרונצ'יק, שבמסגרתו אני מעלה מופעים לילדים, כותבת הצגות, מפעילה תיאטרון בובות, מופעי ליצנות ועוד".
במופע "הסיפור שבי – נוצה ברוח" מגלה מאיה כי אביה עזב את הבית לאחר שהתאהב בבדואית צעירה שגרה עם משפחתה בוואדי שליד משמר הירדן, ונולדו להם שישה ילדים, אחיה הערבים החורגים. היא ושני אחיה היהודים גדלו בתנאים לא פשוטים. עם הדמות הפרועה של 'מסעודה' היא צוחקת על חייה, כולל על יציאתה מהארון לאחר שהתגרשה והביאה לעולם שני ילדים. "המופע החדש, שהוא לא מופע קומי להבדיל מהמופע של 'מסעודה', הפתיע אותי בעיקר בכך שהוא מצליח לרגש ולגעת בכל כך הרבה אנשים, וכמובן מתובל בהרבה רגעים מצחיקים", היא אומרת.
כיצד נוצרה הדמות של 'מסעודה'?
"הדמות שלה פרצה ממני בשיא הטבעיות. מסעודה היא השכנה הזקנה אמאפרחה, שהיתה יושבת על המדרגות ומורטת נוצות לתרנגולות אחרי שחיטה. היא השכנה שמכינה קוסקוס ושולחת אלינו לשבת. היא אמא שלי שתמיד הרגישה צרפתייה, והיא אני. החומרים למופע של 'מסעודה' לקוחים מעולמי הפרטי, מזיכרונות ילדותי, מהמראות המשעשעים, מהטעמים הנפלאים ומהרצון והצורך לדבר על הכל בצחוק גדול. אחרי כל מופע פונים אליי אנשים מהקהל ואומרים לי ש'מסעודה' מזכירה להם את סבתא ואת אמא שלהם, ושהיא מחזירה אותם לילדות ולשכונת ילדותם.
מאיה מודה כי המפגש שלה עם הקהל בדמותה של 'מסעודה' מחבר אותה לחלק גדול מאוד ממה שהיא. "הצחוק מחייה את הנשמה, מקרב אותנו, פותח את הלב, ממלא אותנו באהבה ונותן להרגיש טוב עם עצמנו ועם הסובבים אותנו. 'מסעודה' מדברת על החיים בצחוק גדול ולא מפחדת לשחוט פרות קדושות. היא אישה נמרצת שמדברת על זוגיותה עם מכלוף, שכל היום יושב מול הטלוויזיה ולא זז. 'מסעודה' מספרת שלפני שהיא עולה לישון היא בודקת למכלוף דופק ונשימה, 'כי ככה לפחות אוכל לישון בשקט'. היא מדברת על יעל, שאצלה היא מנקה ומבשלת ובבית שלה כבר לא אוכלים כבש, אלא רק את מה שהכבש אוכל".
לפני שנה היא יצאה עם מופע נוסף של 'מסעודה' בשם: "מסעודה, מקפלת תולה", בו היא מוציאה מהארון את כל הכביסה המקופלת, מדברת על מומו הבן שלה, על שונטל שמחפשת את עצמה בכל העולם, ואף אומרת לה: 'אין בעיה. תחפשי כמה שאת רוצה. רק בזמן הזה שאת מחפשת תשאירי פה בפריזר את הביציות שלך כדי שלא יתייבשו".
במה שונים המופעים שלך לילדים מאלו שמיועדים למבוגרים?
"המופעים שלי בעולם הילדים מלאים בהומור ובצחוק. הילדים מתמסרים ללא עכבות, צוחקים, צוהלים, שמחים ומחזירים אהבה בפשטות ובקלות. עולם המבוגרים קצת יותר עצור, ולכן לפני כל מופע אני במתח כמו
לפני דייט: 'יאהבו או לא יאהבו', 'יתחברו לא יתחברו', ואני מוכנה לעשות הכל כדי שהדייט הזה יצליח כל פעם מחדש".
במשך שנים רבות היא לא ייחסה כל חשיבות למוצאה המרוקאי, "ואפילו קצת התמרדתי וסירבתי שזה יהיה חלק מהזהות שלי. גדלתי בסביבה מרוקאית וספגתי את השפה, הריחות, הטעמים, המראות וכל הניואנסים הקטנים. להיות מרוקאית זה לגדול בצעקה אחת גדולה. כולם צועקים סביבי: כשכועסים, כששמחים, כשקרובים וכשרחוקים. השכנה אסתר צועקת לשכנה מזל שתישלח עגבניות עם מרסל, כי בדיוק חסר לה והיא באמצע בישול. שכנה אחרת צועקת לרמונד שהבן שלה קוקו מרביץ לילד אחר. זו צועקת מה בישלה, וזו צועקת על הילדה, וזה צועק על כולם .ממש קבוצת ווצאפ לייב".
בגיל 12 התהפך עולמה של מאיה, שגרה עם משפחתה במושב משמר הירדן. באחד הלילות היא ראתה את אמה בוכה, שבורה ומפורקת ואת אביה מסתובב כמו סהרורי ומנסה לומר שהכל בסדר, בזמן שכל הבית מתפרק. כך, למעשה, היא גילתה שאביה, אז בן 42, ניהל רומן עם נערה בדואית בת 18 שחיה באוהל בוואדי הסמוך יחד עם משפחתה ועם הכבשים. אביה ברח עם הצעירה הבדואית, מחשש לנקמת דם של קרוביה, והשאיר את משפחתו חסרת כל ועם תחושת בושה גדולה.
מאיה: "האבא, שפירנס ולא החסיר מאיתנו דבר ולא פחד לעשות מה שרצה, נטש אותנו והשאיר את אמי מרוסקת ושבורה. הוא דגל בשוויון ובקידום נשים ועשה המון דברים שלא היו מקובלים. כך למשל, דאג שבמושב יהיו 'בנות ממשיכות' וגידל כבשים בזמן שכולם גידלו תרנגולות. למדתי ממנו המון, ובעיקר לא לפחד להיות מי שאני. אנשים העריכו אותו מאוד, אבל מכיוון שלא ידעו איך לאכול אותו קראו לו: 'אבגיא המשוגע'. מאז אותו לילה לא ראיתי אותו במשך שנים של בדידות, התבגרות בצל הבושה וחיי עוני עם אמא מרוסקת, בוכה ושקועה בדיכאון עמוק. בטלטלה זו גידלתי את עצמי, כשאסור היה להזכיר את שמו, ובטח לא לנסות למצוא אותו. במשך שנים חיינו בצל המשפחה שהקים, הבית התפרק לגמרי והיה קשה לתפקד כמשפחה".
מתי החלטת לחפש את אביך ולפגוש את המשפחה החדשה שהקים?
"רק בגיל 22, לאחר שעזבתי את הבית, העזתי למצוא את אבי, שנפטר לפני עשר שנים, ולפגוש את אחיי הערבים. הייתי מלאה בכעס עליהם, על אשתו וכמובן על אבי ועל החיים שהם גזרו עליי. רק אחרי שנולדו שתי בנותיי הצלחתי לשחרר את כל הכעס וסלחתי לו. הקשר היותר יציב שלי היום הוא עם הבן הגדול שלו".
היא התחתנה, עברה ליישוב ליבנים שליד הכנרת, וילדה שתי בנות. היא התגרשה לאחר שעברה משבר בנישואיה, ולאחר שהתחילה ללמוד את עצמה מחדש ולנגן את המנגינה שבה, היא נפתחה לעולם והתאהבה באישה. "נכנסתי לתקופה של סחרור, בלבול וטלטלה גדולה, ולמען האמת מאוד פחדתי שיתייגו אותי ומההשלכות. חששתי שאולי אזיק לבנותיי, ולא רציתי להיות כמו אבא שלי ולהפיל עליהן תיק ככה באמצע החיים. עברתי תהליך עד שקיבלתי את עצמי והבנתי שאלו הם חיי ושאני לא מזיקה לאף אחד, ובטח לא מתביישת במי שאני. לראשונה בחיי התחברתי במלוא העוצמה לנשיותי ולאשה שבי, ובנותיי קיבלו את מי שאני באהבה. מאז, כמעט בכל מפגש חברתי חדש אני מוצאת את עצמי יוצאת מחדש מהארון".