תערוכת פנינה שקדי  בגלריית המגדל/ מארי רוזנבלום 

 

 

"ממעמקי הדמיון" –זהו שם התערוכה של הפסלת פנינה שקדי. תערוכת יחיד.

האוצר: משה סעידי

יחסי ציבור: מיכל סדן

בגלריה "מגדל" רח' דניאל פריש 3 תל אביב

פתיחה חגיגית : 13.12.2019  נעילה ב- 10.1.20 .

שנים רבות תויג הפיסול הקרמי כאומנות שימושית (Craft) עד שזכה להכרה כאמנות פלסטית גם בבתי ספר נחשבים כבצלאל, שנקר אבני ועוד, כיום העיסוק בתחום מתרחב ואפילו זוכה להתעניינות בקרב שוחרי אמנות ואספנים.
בתערוכת היחיד של האמנית פנינה שקדי, היא מציגה פסלים ותבליטים מרהיבים ומאפשרת לצופה הצצה לעולם שלם של פיסול קרמי. 

 

הרבה אורחים הגיעו לפתיחה. חגגו לה. והיא בצניעותה סובבת ככלה.  כשהגיע תורה של שקדי לדבר, עסקה בהודיות לבעל הנפלא והעוזר, לחבריה, למשפחתה והסברים על הרעיונות בפסליה.

כזו היא שקדי. צנועה. 30 שנה נחבאה אל הכלים ועתה היא פורצת לעולם הגדול. האופי הייחודי ביצירותיה הוא המגוון הרחב של סגנונות. היא מספרת על עבודותיה ומסבירה שמאחורי כל עבודה יש סיפור ויש חשיבה..

לעיתים טוענים כי קל לזהות אומן על פי אופן ציוריו, פסליו, צבעיו.            שקדי מלאה בצבעים, סיטואציות ריאליסטיות, עם הרבה שלווה ונועם. יש הרמוניה בעבודתה.

משה סעידי, אוצר התערוכה, היטיב לתאר זאת:

"אמנית אינה מאבדת את אשר גילתה וראתה, אדרבא, מנצלת היא את הגילוי, ברוחב ובעומק.

חיפוש בפנים - מירב הרגשות, וחיפוש בחוץ - מתן צורה לחומר,  גוף האדם, תנועותיו, הקשריו, וחיבוריו לסביבה"  .

יצירות אלו בחלקן הן פיסול קלאסי, בחלקן יצירות רעיוניות על מקומו של האדם והאינטראקציה שלו עם הטבע ובחלקן יצירות בעלות אופי עיצובי ודקורטיבי.

ריבוי הסגנונות אינו מסתיים רק בעיצוב הפסל אלא גם מתבלט בשימוש בצבע.

כדי להביע עושר של חוויות ורעיונות, היצירה מכילה פלטת  צבעים נרחבת, וטקסטורות מעניינות.

לעתים, כדי לתת מרחב לרעיונות שמאחורי היצירה השימוש בצבע מצומצם.

נשמתו של האמן היא השילוב בין הווייתו האישית ובין העולם הסובב אותו. עולם של חושים של מחשבה וקיום.

גורמים אלו מייצרים ניצוצות המדליקים את אש היצירה שבתוכו."

בפתיחה החגיגית של התערוכה שקדי הביאה מספר דוגמאות של חוויות ואירועים שחוותה במסגרת טיולים רבים בעולם שהדליקו ניצוצות וכיצד אלו  הפרו את דמיונה ליצירת העבודות המוצגות.

שקדי מקווה כי המבקרים יפעילו את דמיונם ויתעוררו ויעירו את מחשבותיהם וזיכרונם מתוך עולמם האישי, ומכאן שם התערוכה "ממעמקי הדמיון" .

דוגמא לקבוצה אחת מתוך פסליה נוגעת לרגשות אנושיים:

המפגש הראשון בין האם לתינוקה, רגע אחרי לידתו מובע בקשר בין המבט לידיים. פסל זה הוא ריאליסטי.

נושא דומה הינו הקשר המשפחתי מטופל בסגנון סימבולי מינימליסטי. הפסל עשוי בזיגוג לבן וקו שחור נקי יוצר את המתאר של הדמויות-אב, אם, ילד וילדה. כל אלה מתמזגים ליצירה אחת שלמה.

פסל אחר המתאר האנשה של רגש עמוק  הנו "זעקת האדמה " בו מפוסל אייל המפנה את ראשו לשמיים בהבעת כאב עמוק. בפסל מונחים חלוקי נחל וביניהם מבצבצים מצבות של נופלים ,שאליהן האייל כואב ומתייסר.

המצבות שייכות לשלושת הדתות,- נוצרים, יהודים ומוסלמים- כדי לציין שהמוות לא יודע גבולות. היחס הלא פרופורציונלי בין ראש צוואר האייל לבין המצבות מבליט את הקיצוניות בין האדם הקטן לבין הכאב העצום.

בעבודותיה הרבות ניתן למצוא גם התייחסות לנושאים חברתיים ואקולוגים.

מי לא נחרד מהרס היערות?

 ביצירה "געגועים ליער" גליל נייר ענק וממנו מסתלסל דף בו מצויר נוף יפיפה- מונח על גבי מספר גזעים. כורתים יערות   ללא  התחשבות, ואחר כך מציירים בגעגוע נופים ירוקים של צמחיה, מפלים ויערות תוך כדי שימוש בזבזני בנייר.

שריפת יערות הכרמל נגע בליבם של הישראלים. ארבעה תבליטים- בצבעים מרהיבים – מתארים את הטרגדיה. מכרסם לכוד בין שורשים בוערים, צבי מוקף ענפים לוהטים, ובסוף הפרדוקס של "היופי הטרגי של האש".

רשימת הסברים של העבודות המוצגות בתערוכה  היא ארוכה כמספר יצירותיה, מפני שבכל פסל ובכל תבליט חבוי סיפור .

שקדי מוסיפה: "כאשר מביטים ביצירה רואים את המיידי, העמקה מאפשרת לגלות רובד נוסף וכך ניתן להגיע אל הנסתר".    

אני משייטת מפסל לפסל והיא , שקדי, נוגעת בחיים ללא לאות- פיסול קרמי. הטבע ורוח האדם הם חבריה. היא שואבת אותם מדמיונה ומחברת אותם למציאות בכוח כשרונה הרב, ניסיונה העשיר והדמיון. הכל סובב כל העת אך לרגע הנתון יש חשיבות עליונה והיא תופסת אותו ומשחקת בו כבשלה ויעידו על התמונות שאני מצרפת לכתבה זו. לפסליה יש חוזק, סוג של עמידות מול הטבע ואתו.

היא מעידה על עצמה "איני הולכת בתלם, מחפשת דרכים להביע וליצור ולו חוויות משברי רגעים."

שקדי הינה ילידת בואנוס איירס, פעילה וחסרת גיל. בבאונוס איירס למדה בתיכון בבית הספר היוקרתי לאומנויות שליד אוניברסיטת לה-פלאטה בארגנטינה.

בגיל 19 עלתה ארצה, בעת מלחמת ששת הימים. למדה באוניברסיטה העברית תולדות אומנות וספרות ספרדית.

עבדה כ-30 שנה כמורה לאומנות ובשנות ה-90 חזרה לעסוק בקרמיקה-אהבתה.

השתתפה בתערוכות שונות בארץ ובארצות הברית ואף בתערוכת יחיד "בצלמם".

חברה בעמותת אומני כרמיאל, אגודת הציירים והפסלים בישראל, חברה באגודת אומני הקרמיקה בישראל.

את ההשפעה העיקרית על יצירתה אספה בביקוריה הרבים ברחבי העולם בהם נחשפה ליופיו המסתורי של הטבע והמגוון האנושי הרב של בני האדם.

 

חובה לחובבי הז'אנר!


 

חפש באתר
טואול - בניית אתרים