סקירת הסרט מלחמת הכוכבים עלייתו של סקיי ווקר/ ראובן שבת

בימוי: ג'.ג'י. אברהמס 142 דקות

העלילה בסרט המסיים כנראה את הסאגה, היא לא רעה. יש זרימה . יש דינמיקה. יש איזו הטרגוניות מיוחדת. אבל יחד עם זאת חסר משהו. חסר עומק. חסר נקודות תפנית משמעותיות

הרוב אם לא הכל צפוי מדיי. הדמויות שטחיות מדיי. שבלוניות מדיי.

בוודאי צריך לומר שיר הלל לפעלולים ולאפקטים המיוחדים והיפים. לתפאורה. לעיצוב הדמויות.

אבל ובצדק מי שמציל את הסרט הזה מהתואר מביך מדיי זו בוודאי הג'דאית עצמה. השחקנית המאוד מוכשרת וטובה-דייזי רדלי, המשחקת את דמותה של הג'דאית.

בעידן של ימנו שבו התקרבנות נשית תמידית הפכה לאופנה בלתי נמנעת. שבו ניכור בין המינים הוא שאלה מתוחה שבין תועלת סתמית למשמעות קצרת מועד של יחסים. שבו נשים התרחקו מגברים במובן השווה של המילה והכל נהפך לחשדנות הדדית בלתי נמנעת עם פירורי אושר ומערכות יחסים נשכחות של תשוקה. הגד'אית של עלייתו של סקייווקר היא קרן אור מבליחה באפלה הזאת.

היא אישה דעתנית. אמיצה. חרוצה. רגישה. נאמנה למסגרת הערכית שחינכה אותה, ויודעת עם לזאת להילחם על מלוא זכויותיה. סרבנית אבל לא תוקפנית. רגישה אבל לא רגשנית. גיבורה ולא קורבנית. מוסרית ולא נקמנית.

מבחינה זו הסרט הזה מהווה בהחלט נקודת תפנית חשובה, ביותר.

לחובבי הז'אנר זוהי חגיגה יפה, צבעונית ומלאת רגש עז, למרות המגרעות האחרות.

מהנה, משמעותי ויפה למרות הכל.