אירוע שירי אור מוקדש לזכרה של אסתר קל במוזיאון חצר היישוב הישן/ חוה נמרודי

 

אירוע שירי אור התקיים במוזיאון חצר היישוב הישן, והוא הוקדש לזכרה של הסופרת אסתר קל ליום השנה הראשון לפטירתה. האירוע התקיים ביום חמישי 18.12.2019, ביוזמת  אורה פיקל צברי מנהלת המוזיאון והמשוררים הרצל ובלפור חקק, שהיו בעבר יושבי ראש אגודת הסופרים העברים 12 שנה ברציפות.

המשוררות והמשוררים התכנסו ברחבת שער יפו, ויצאו משם בסיור מודרך לעבר המוזיאון ברחוב אור החיים 6 בעיר העתיקה בירושלים, על גבול הרובע הארמני והרובע היהודי. המוזיאון שוכן בבית שבו על פי המסורת נולד האר"י הקדוש, ר' יצחק לוריא. לאורך כל הדרך המשוררים קראו משיריה של אסתר קל והציגו את ספריה, כעילוי נשמה לה ביום השנה.

האירוע השתלב בשתי תערוכות שמתקיימות בימים אלה במוזיאון חצר היישוב הישן: תערוכת מנורות "שיוויתי" ותצוגה של חנוכיות עתיקות ממורשת קהילות ישראל, שרווחו ביישוב הישן בירושלים (הספרדי והאשכנזי). מנורת שיוויתי היא עיצוב גרפי של מנורת שבעת הקנים, שבתוכה מופיע מזמור ס"ז בתהלים, שאותו יש לקרוא מתוך המנורה, על פי המסורת, כסגולה להצלחה. בכל בית כנסת ממוקמות מנורות "שיוויתי" בכותל המזרח, מעל ארון הקודש ("ההיכל"). מעל המנורה מופיע הפסוק: "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", ומכאן השם: מנורת שיוויתי. במהלך האירוע קיימה האוצרת של המוזיאון אורה פיקל צברי סיור בתערוכות.

האירוע נפתח בסיפורי זיכרונות על אסתר קל ז"ל: הרצל ובלפור חקק הכירו אותה בהיותם בני תשע, כילדים שכתבו ב"הארץ שלנו" במדור לילדים בעריכתה "משלנו". היא הדריכה אותם בכתיבה, והייתה החונכת שלהם ( לדבריהם), בתחום היצירה, ולכן הם זוכרים לה  זאת ומכירים לה טובה. הם ביקרו אותה בימי מחלתה, ראיינו אותה ב"מקור ראשון" ובאתר התרבות "סלונט", וחשים הכרת הטוב כלפיה, גם בכך שהם מקדישים אירוע זה כיום זיכרון למותה.

צוטט באירוע השיר של אסתר קל:

לתת כמו הפרחים,

מפיצים ריח לכולם:

בלי חשבונות, בלי תמורה,

סתם משום שהם פרחים.

המאייר גד אולמן סיפר על הקשר שנוצר בינו ובין אסתר קל בצעירותו, ההיכרות ביניהם והאיורים לספריה. הוא הציג את הספר "לאט" של אסתר קל ואת איוריו בספר זה. הוא קרא שיר מרגש על העיוורון של אסתר קל בערוב ימיה, ועל הצימאון לאור ולגאולה.

הרצל חקק הרצה על האור בתפיסה החסידית:

הוא הציג את התפיסה החסידית בספר "התניא" של הרב שניאור זלמן מלאדי, ספר היסוד של חסידות חב"ד. הוא קשר בין יסוד האור ליסוד השמחה בחייו של המאמין. האדם מתחייב לתת מן האור שלו לאחרים. כאן הוא קשר זאת לבנימין זאב הרצל ולסיפור שלו "המנורה". גם בסיפור זה האדם נותן מן האור שלו ותורם לזולת.  הנה קטע:

"היה היה איש  שחש את המצוקה להיות יהודי.

הוא קנה מנורת חנוכה והתמלא רגש מופלא.

הנרות עמדו זה לצד זה, עד הערב השמיני

ואז האירו  כל הנרות

גם הנר התשיעי, השַמש שמאיר את כל הנרות.

שום תפקיד אינו נותן אושר גדול יותר

כמו להיות השַַמָש של המנורה

השַמָש של האור."

בלפור חקק הרצה על האור הגנוז, על פי המסורת היהודית. בספר 'בראשית' האל בבריאת העולם, בורא קודם כל באמירה את האור. לכאורה זו סתירה, כי המאורות נבראו ביום הרביעי, אך יש הבדל: האור הראשוני קָדם לכל הבריאה, כי האל הבדיל בין האור לבין החושך. ולאחר הבריאה גנז את האור הראשוני. לפי אחד הפירושים האור גנוז בלבבות של בני האדם. המשוררים נותנים מן האור הגנוז לאחרים באמצעות שירתם.

המשוררים שהשתתפו באירוע קראו משיריהם מִלֶקט השירים שהוכן במוזיאון שבו נכללו שיריהם: אשר כנפו, אביבה גולן, שמחה סיאני, דן אלבו, חיה בנצל,  גד אולמן, רחל סיידוף מזרחי , יהודה ניסן, חגי קמרט, יפה לורנצי, שושנה ויג, משה ויג,  כרמית רינצלר, ליאת בן שי, מיכאל ניב, אושרה יצחקי, אורלי אפרת, שרה שטרסברג דיין,  גילה שאולי, מוריה צדוק  אדלינה קליין ונעמי תדהר.

,

חפש באתר

טואול - בניית אתרים