נְהַר הָרוּחַ / יוסף כהן אלרן

כְּמוֹ זוֹרֵם נָהָר

צוֹרְבִים בּוֹ אֲפִיקָיו

כִּי הַמַּיִם אֵין בּוֹ

נוֹפֵל הוּא מִן הָהָר

אֲזוֹבִים עַל גְּדוֹתָיו

וְשִׂמְחָה שׁוּב אֵין לוֹ

רַק רוּחַ בִּנְתִיבָיו

שׁוֹרֶקֶת וְזוֹמֶמֶת

חוֹמֶדֶת אֶת מֵימָיו

אַךְ הָאָפִיק שׁוֹקֵעַ

אַדְמָתוֹ נִכְלֶמֶת

בּוֹכֶה הוּא אֶת יָמָיו

וְרוּחַ מְזַמְזֶמֶת

מִי יִתְּנֵנִי מַיִם

אָצִיף אֶת גְּדוֹתָיו

בַּאֲפִיקָיו זוֹרֶמֶת

מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם

מַרְוָה אֶת אַדְמוֹתָיו

אַךְ רַק הָרוּחַ בָּאָה

לוֹחֶכֶת יוּבַלָּיו

וְהַנָּהָר תְּפִלָּה לוֹ

אַל נָא כָּךְ תִּדְהַר לָהּ

לוֹחֶכֶת אֲפִיקַי

וְכָל מֵימַי כְּבָר כָּלוּ

כְּמוֹ זוֹרֵם נָהָר

צוֹרְבִים בּוֹ אֲפִיקָיו

וְאַדְמָתוֹ נִכְלֶמֶת

צוֹנֵחַ מִן הָהָר

נוֹפֵל בֵּין סְלָעָיו

הַיְשֵׁר לְתוֹךְ הָעֵמֶק

כִּי לָמָּה כָּךְ לִזְרֹם

וְלִי הֵן רַק הָרוּחַ

יָבְשׁוּ מִכְּבָר מֵימַי

הָהָר הֱיֵה שָׁלוֹם

הַעֲנֵק לִי אֶת הַכּוֹחַ

אָשׁוּב אֶל מַעֲמַקַּי

_______________________________

(מתוך "אלו ערגות", הוצאת צבעונים 2010)