בראי הזמן על היציאה מהמבוך אל העצמי עם אורה עשהאל/ פנינה אליאני שורוק

ראיון עם אורה עשהאל מחברת 'בראי הזמן'
( הספר יצא לאור בהוצאת חדרים)


הריאיון התקיים בקפה דובנוב בתל אביב (11.11.19). ברשימה זו מובאות כלשונן שאלות המראיינת ותשובות הסופרת. השיחה הייתה אישית, דבר שאפשר להביא כאן גילויים שלא ניתן למצוא ברשימות אחרות אודות 'בראי הזמן'.

כמשוררת וסופרת את בוודאי יודעת שספרים אינם מהווים מצרך מבוקש, רוב האוכלוסייה מעדיפה לצפות בטלוויזיה ולהשתמש במדיה הדיגיטלית. מה הביא אותך לטרוח בהבאת ספר ובו 249 עמודים למדף הספרים? מדוע את חושבת שהוא עשוי לעניין?

הספר נולד בעקבות הבקשה של הסופרת אדיבה גפן, העומדת בראש מכון גנזים. היא ביקשה שאמסור את כתב היד של סבי עשהאל פוחצ'בסקי –  שיריו שכונסו בספר "גחלת". עשהאל הוא בנה של הסופרת נחמה פוחצ'בסקי ואני גדלתי בביתם בראשון לציון ובידיי מכתבים וכתבים שלהם ושל הוריי. כאשר ניגשתי לתיקיות בהן שמרתי את כתבי היד, נדהמתי מהשפע וראיתי שיש עוד כתבים ומכתבים שלא טיפלתי בהם. היה זה לקראת יום הולדתי השמונים. חשתי מחויבות אדירה וחשבתי לתומי שאצליח, תוך כשנה, להוציא לאור שלושה ספרים מכתבי יד. לכן חתמתי על שלושה חוזים.  בראי הזמן הוא הספר השלישי. כל סופר בר דעת וכל מו"ל מבין שלא ניתן להשלים 'מבצע' שכזה בשנה אחת. נכנסתי ללחץ אטומי. לאחר ששני הספרים הראשונים, שהם מכתבי יד שלי, יצאו לאור, נכנסתי לתהליך של מה שבסופו של דבר הופיע כספר 'בראי הזמן'. יש בידיי הרבה חומרים ואני חוששת כל הזמן שלא אספיק לטפל בהם ולפרסמם. השפע הכתיב את ההיקף הגדול. מדובר בסיפור של תשעה דורות החיים כאן בארצנו ומדברים וכותבים עברית.

על עטיפת הספר כתוב: "סיפור כתבים ומכתבים "2019-1777", כותרת המבטיחה שאת לא המספרת היחידה בספר. מיהם המספרים האחרים ומה תפקידם?

היות ורציתי להביא את סיפוריי המשפחות של המייסדים והחלוצים ממשפחותיי, שחלקם הגיעו לארץ ישראל עוד לפני העלייה הראשונה, בחרתי בנציגים מכל משפחה. הדובר העיקרי ממשפחת פוחצ'בסקי הוא המשורר הצבר הארצישראלי הראשון, סבי עשהאל פוחצ'בסקי, שגידל אותי עם רעייתו – סבתי עידה. בספר קטעי סיפורת ושירה במכתבים, שמצאתי לנכון להביאם והם מפורסמים כאן לראשונה. סבתי עידה מביאה את סיפור משפחת וילסון. אבי אברהם מביא את סיפור משפחת שור. אבל הם לא היחידים, מכל משפחה יש נציגים נוספים שכתבו וכתביהם מובאים בספר, הבאתי בו קטעי כתבים ומכתבים של הורי סבי עשהאל: מיכל פוחצ'בסקי ונחמה פוחצ'בסקי.

בספרך מובא 'זיכרון ובדיה' – הזיכרון ברור ומובן בספר זיכרונות , אבל את נוקטת גם בבדיה בספרך, מדוע בחרת במתכונת זו?

תוך כדי העבודה על החומרים עמדו נגד עיניי ספרי זיכרונות רבים, אני יודעת שהם משעממים את הדורות הצעירים ומתאימים רק למתעניינים בהיסטוריה של הישוב העברי כאן. רציתי שילדיי ונכדיי ימצאו בספר את מקורותיהם ושיגלו בו עניין. לכן,  הוספתי מעטפת בדיונית, שהיא בגופן דפוס, והמקורות מובאים בגופן של כתב יד.

כיצד הגעת לתכנון המתכונת המורכבת של ספרך, שימוש בסוגה שאינה מוכרת ב'ספרי זיכרונות' ?

בניתי מתכונת של אלבום, שבו התמונות מרוכזות בשעריי הפרקים. על מנת שיהיה ערך מוסף למשפחה – מובאים מקורות ואילנות יוחסין בצורה מעוררת עניין. תוך כדי תהליך העבודה עם המוציא לאור, הבנתי שלא מדובר בספר זיכרונות, לא מדובר בכינוס כתבים לצורך מחקר. הספר הוא בעצם התהליך שעברתי. מציאות, שתורגמה לעלילת רומן בו שזורים כתבי יד בעלי ערך ספרותי היסטורי. העייפות הטוטלית שלי, תוך כדי מימוש מחויבות לשלושה חוזים, הביאה אותי לבחירה בתרדמת. ברור שעשיתי תחקיר. ברור שלא ייתכן הדבר שנכדי שגיא יהיה מסוגל להביא בפני הקורא את הדברים שנבחרו. אבל ברור מעבר לכל ספק שהבדיה משכנעת, עד כדי כך שמיודעי היו בטוחים שהייתה לי תאונה ברמזור אדום וששגיא נכדי הוא אשף בחשיפת כתבי יד.

בהקדשה לקוראים כתבת: "לקוראי היקרים: ספרי זה מוקדש לכם אני מקווה שהוא יסייע לכם למצוא את עצמכם כפי שהכנתו סייעה לי למצוא את עצמי"  מיהם הקוראים שיכולים למצוא עצמם בספר מסוג זה, כיצד?

כסופרת, אני רואה במתכונת זו ערך מוסף לציבור הקוראים – אני מביאה דגם, כמעט 'סדנה' לאיסוף, שימור והכנת מארג זיכרונות אישי ומשפחתי. תוך כדי הכנת הספר הייתה לי הפתעה גדולה. נתבקשתי על ידי נכדי בן ונרתמתי למיזם 'הקשר הרב דורי' של בית התפוצות, המאפשר גשר ייחודי בין תלמיד לאזרח ותיק. כסבתא חשפתי את סיפורי האישי תוך כדי סיפור משפחותיי. נכדי בן דוכנה הוא כישרון מובחן בעבודה במחשב. הוא אפשר את הבאת הסיפור באתר בית התפוצות (ראה שם, בבית הספר ברנדיס , הרצליה). תוך כדי כך ביצע בן בכישרון וביעילות את בניית שערי הספר 'בראי הזמן'. המיזם של בית התפוצות הוא כלל ארצי. עבדתי עם נכדי בבית הספר שלו, בקבוצה. אני משערת שקיים ציבור אדיר של נציגי משפחות, המעוניינים לבצע איסוף וסידור תמונות ומכתבים, עד לכדי הוצאת ספר או חוברת, או לפחות שימור בתיק מיוחד. הקורות של המשפחות במדינת ישראל מרתקים והם הם סיפור ההיסטוריה שלנו. כך מהווה ספרי, בנוסף להיותו מעניין ומושך את העין, גם גירוי ודוגמה לשימור ולהצגת קורות משפחה.

ב"התחלה שהיא גם סוף דבר" את מביאה ספוילר כאשר את מפרסמת: "המעטפת הדרמטית המובאת בגופן דפוס רגיל הנה בעלת ממד בדיוני", ואז, את מרחיבה בסיכום הקטע: "אני מבקשת מקוראיי לראות את ספרי זה כסוגה המביאה כתבים מהגניזה במתכונת רומן שנוצר מקולאז', הדבק של מובאות מאת כותבים שונים, הנתון במעטפת עלילתית "

כיצד את מסבירה שעד היום, למרות הדברים שכתבת בהתחלה, חוקרי ספרות והקוראים בכלל חושבים שנכדך שגיא הוא שהוציא את כתבי היד מהמגרות והקליד. כיצד את מסבירה שחושבים שסיפור העלילה הוא אמת לאמיתה?

הייתי בטוחה שספר זה יכיל דמויות משפחתיות ממשפחותינו שנמצאות בישראל משנת 1777. חשבתי שלכל דמות יוקדש חלק מהספר ובו קטעי כתבים, מכתבים, תמונות וקורות. תוך כדי התהליך מצאתי הרבה חומרים מרתקים שהתחברו בדמיוני לסיפור שבו נכדי הוא המחפש חומרים במגרות ואני בתרדמת.  חייתי את הסיפור והשתמשתי בחומרים שיש בידיי.

התוכלי להבהיר עוד יותר בדבר התגבשות העצמיות שלך בתהליך הכנת הספר והיכן בספר מובאים קטעים שמחזקים את קביעתך.

כמו כל אדם, קורות חיי הביאו אותי להיות את אשר הנני. אני נוהגת לומר ש'החיים מושכים אותנו באף'. העובדה שאמי יונה, בת עידה ועשהאל, נפטרה בגיל 22 שנים, חודש לאחר שילדה אותי, בתה היחידה, השפיעה על כל חיי. העובדה שאבי נשא אישה שנייה, שלא רצתה בי, השפיעה על כך, שבסופו של תהליך, בן תשע שנים, לקח אותי סבי עשהאל לבית פוחצ'בסקי. כל חיי חשתי מחויבת לאמי יונה להעמיד לה צאצאים והמשכיות, להחיות אותה בנכדים ובנינים משלה. כך בניתי ואני מטפלת במשפחתנו הענפה. המחויבות השנייה היא לסבתי הגדולה נחמה פוחצ'בסקי, שאת צוואתה מצאתי, ובעקבות כך טיפלתי בהוצאה לאור של 'במדרון' יחד עם בן דודי עצמון יניב. מחויבות שממשיכה גם בטיפול בכתבי עשהאל בנה שאני חייבת לו ילדות ונעורים מאושרים ולו ולסבתי עידה את תחושת היותי חלק מהמשפחה. מחויבויות אלו יצרו באישיותי כניעה לדחפים של האחרים. בחלק האחרון של הספר, מעמוד 160 ואילך, מובאות מחשבותיי. הקורא מבחין בכך שספר זה מהווה מעין התגבשות ביוגרפיה. הנה סופרת רב-דורית שחייה שלובים בחיי קודמיה ומתוך הבאת כתביהם לאור נחלצת עצמיותה כאישה וככותבת.

 

logo בניית אתרים