בעלי הקצוות - מינימל קומפקט ופסטיבל SoLow 2019 / שחר כהן
|
הגיגים בעקבות נסיעה (ברכבת) לפסטיבל מוזיקה בחיפה והופעה של Minimal Compact:
כמו ההרכב המיתולוגי המסע הזה היה רווי הפכים: ת"א וחיפה, מזרח ומערב, יהודים וערבים, חזרה בזמן ומבט לעתיד - של המדינה, המוזיקה כאן, שלי.
עליתי על הרכבת בת"א ושאלתי נוסעת צעירה איפה לרדת כדי להגיע לפסטיבל. היא הסבירה בחביבות ואמרה שגם היא יורדת שם, שאלתי אם גם היא בדרכה לשם והיא חייכה - "איזה מוזיקה תהיה שם?"
"רוק ואלקטרוני, מגוונת", אמרה שהיא מעדיפה נגינה של עוד ואז גם הרגשתי במבטא הערבי. סיפרת שאמי עלתה מבגדד, שורשי אבי מתורכיה, ואני מוזיקאי שמשלב עוד, כינור וסאז במוזיקת הרוק שלי, "הכי יפים השילובים" הסכמנו ונפרדתי ממנה עם הפניה ל'סולו עראק'.
הגעתי לנמל והמיקום המם אותי: במות בין מכולות ועגורנים, ספינות עוגנות כמה מטרים מגדרות הפסטיבל, חיפה במיטבה.
סולנית של הרכב טריו פאנק-רוק ש2/3 ממנו נשי יצרה קשר עם קהל ספינת הפאר שהיתה צמודה לבמה שלה, הקדישה להם שיר וביקשה מהם למחות כפיים לפי הקצב, מחזה סוריאלסטי.
זיהיתי בקהל דמויות ממועדוני הרוק "של פעם", הליקוויד, זמן אמיתי, אזימוט ועוד וגם כאלה שהכרתי כאן לאחרונה בפייסבוק (ערבוב מוזר, דמויות מהעבר וכאלה שיצאו מהמסך לראשונה) כשהגיע זמן המנה העיקרית - מינימל עולים להופיע!
הם פתחו עם משנתם הסדורה והיפה לעשיית מוזיקה (It's all dedicated to Sound/Silence/Words/Love) ועברו לThe well, גל חדש עם גיטרות של סחרוף בסולם ערבי.
בBabylonian Tower החיבור רוק-מזרח העביר הילוך והרים את הקהל גבוה באויר, אל עבר האורות של הגנים הבהאיים על ההר שמעבר.
בעזרת השפעות פיזיולוגיות מהבר צללתי עמוק בתוך המוזיקה, נותן לברי סחרוף, רמי פורטיס, מלכה שפיגל, סמי בירנבך, מקס פרנקן ההולנדי וקולין ניומן האגדי מ Wire (בעלה של מלכה שהצטרף) לעשות בי כשלהם ולערבב הכל - פוסט פאנק וצלילים מזרחיים, רוק מתפרץ (כמו בקאוור לLed Zeppelin) ובלדות אפלות (When I go הנצחי), וגם שיר חדש מאלבום גרסאות לשירים שלהם עצמם.
הבנתי למה כ"כ נדלקתי כששמעתי אותם לראשונה בגיל 14, הם באמת בונים "מגדל בבל", כזה שבו כל השפות מתחברות.
סיבוב במתחם הוביל אותי לדוכן של "תרבותארט" שלצד חולצות מיוחדות, כמו זאת שקניתי וכתוב עליה 'חלום על ת"א' ולצידה כאלה עם הכיתוב 'עפולה' מכרו קלטת פאנק של הרכב חדש (קסטה!)
הם יוצרים מהפריפריה הקרובה והרחוקה, כיליד פ"ת ש"עלה" הרבה בנעוריו לאוזן השלישית בת"א, מקדש מוזיקת השוליים, רוח ה90's רפרפה על פני.
בדרך החוצה שיחה עם נערה צעירה שאמרה שהיא מאוד אוהבת את פורטיס וסחרוף, אבל היא וחבריה התקשו עם המוזיקה האפלה והמונוטונית של מינימל.
בכ"ז הזמנים משתנים חשבתי, למרות שראיתי גם חבר'ה צעירים מאוד שרקדו בהתלהבות בהופעה, ושRed Axes שעלו לתקלט אחריה השמיעו גם רמיקס לשיר שלהם ושל Siam, להקת Dark 80's ישראלית נוספת ששרה באנגלית היתה לה קריירה בחו"ל באותה תקופה.
סיפרתי לה על הפעם הראשונה שראיתי את Nick Cave, בפסטיבל בנמל חיפה לפני שנולדה, צורח כמטיף משוגע כשלצידו צומחים כפראים "הזרעים הרעים", מההופעות הטובות בחיי.
בדוכן דיסקים ותקליטים של אספן מפרדס חנה (שמחתי לגלות שגם דיסקים שלי נמכרים אצלו), קניתי דיסק אוסף של הקומפקטים ואת "אדומי השפתות" של סחרוף, משירי גדול משוררי ספרד היהודים, אבן גבירול.
ב2 בלילה, ברכבת בדרך הבית קראתי בחוברת הדיסק על נפשו של זה שהיא:
"נפש קוטבית, אך שאינה קרועה בין הקטבים אלא מסוגלת להגיע לאחדות הקצוות"
אבן גבירול עצמו כתב:
"בעלי הסתירות הם בעלי כשרון, אבל לא גאונים; כאלה הם רק בעלי הקצוות, שמגיעים במרום מעופם לידי סינתיזה עליונה"
המילה סינתיזה מדויקת למוזיקה של מינימל (ולא רק בגלל ריבוי הסינתיסייזרים).
ואני? אין ספק שבי ובמוזיקה שלי יש סתירות, אולי יום אחד במהלך החיפוש אחרי הצליל האמתי ואמת אמנותית אזכה להיות מ"בעלי הקצוות".
בינתיים קיבלתי שיעור מאלף מברי סחרוף - המלחין העיקרי בהרכב, סמי בירנבך - כותב הטקסטים והסולן וחבריהם לMinimal Compact.
שחר כהן - עורך מדור מוזיקה. זמר-יוצר ומפיק מוזיקלי.
ליצירת קשר: www.scmusic.co.il
