שיר:
סִפּוּר אַהֲבָה/ יוסף כהן אלרן 

 

הָיָה רוֹאֶה אוֹתָהּ טוֹפֶפֶת

הוֹלֶכֶת וּבָאָה בָּאָה וְהוֹלֶכֶת

יוֹם יוֹם לְיַד בֵּיתוֹ חוֹלֶפֶת

מֵעֵבֶר לַגָּדֵר אֵלָיו נִבֶּטֶת

אַךְ מִלָּה מֵעוֹלָם לֹא אָמַר לָהּ

 

הָיָה עוֹקֵב אַחַר צְעִידָתָהּ

בּוֹחֵן אַט-אַט אֶת גִּזְרָתָהּ

מְשַׂרְטֵט עִקּוּלֵי גּוּפָהּ

שׁוֹתֵק יוֹנֵק אֶת רִחוּפָהּ

תְּחוּשׁוֹתָיו מֵעוֹלָם לֹא גִּלָּה לָהּ

 

הָיָה מְחַשֵּׁב אֶת אוֹרְחוֹתֶיהָ

הָיָה רוֹשֵׁם מִנְהָגִים

הָיָה רוֹטֵט אֶת תְּנוּדוֹתֶיהָ

הָיָה מְנַחֵשׁ טְעָמִים

רִגְשׁוֹתָיו מֵעוֹלָם לֹא סִפֵּר לָהּ

 

שָׁנִים צָפָה כָּךְ צְעָדֶיהָ

מִמִּסְתּוֹר מָנָה שְׁעוֹתֶיהָ   

מִדֵּי בֹּקֶר הִקְדִּים אוֹתָהּ

קוֹלֵט בְּעֹנֶג פְּסִיעוֹתֶיהָ

אַנְחוֹתָיו מֵעוֹלָם לֹא שָׁלַח לָהּ

 

הָיָה מְדַמֶּה לִנְשֹׁם רֵיחָהּ

הָיָה מְנַחֵשׁ רֹךְ בְּשָׂרָהּ

מְצַיֵּר בְּרוּחוֹ אֶת אֵיבָרֶיהָ

מִשְׁתּוֹקֵק לְלַטֵּף אֶת רַגְלֶיהָ

תְּשׁוּקָתוֹ מֵעוֹלָם לֹא גִּלָּה לָהּ

 

וְיוֹם אֶחָד הִיא לֹא עָבְרָה

שׁוּב לֹא חָלְפָה מוּל חֲצֵרוֹ

לֹא עוֹד בְּלֶכְתָּהּ פִּזֵּז שְׂעָרָהּ

בַּיּוֹם הַהוּא נֶעֶדְרָה שִׂמְחָתוֹ

חָשַׁשׁ וְנִדְהַם חֲרָדָה הוּא חָרַד לָהּ

*

הָיְתָה רוֹאָה אוֹתוֹ בְּלֶכְתּוֹ

בָּא וְהוֹלֵךְ הוֹלֵךְ וּבָא

צוֹעֵד לוֹ כָּךְ לְיַד בֵּיתוֹ

מֵצִיץ חָטוּף אֶל מִרְפַּסְתָּהּ

אַךְ סִימָן מֵעוֹלָם לֹא שָׁלְחָה לוֹ

 

שְׁנוֹת דּוֹר צָפְתָה בּוֹ בְּלֶכְתּוֹ

מִתּוֹךְ בֵּיתָהּ רָשְׁמָה הוֹפָעָתוֹ

מִדֵּי בֹּקֶר הִשְׁכִּימָה אוֹתוֹ

בִּבְלִי דַּעַת סוֹד אַנְחָתוֹ

רָזֶיהָ מֵעוֹלָם לֹא סִפְּרָה לוֹ

*

וְיוֹם אֶחָד שׁוּב לֹא הָלַךְ

צִלּוֹ אַחֲרָיו שׁוּב לֹא נִשְׂרַךְ

בַּיּוֹם הַהוּא לִבָּהּ נִדְרַךְ

חָרְדָה כִּי חָמְקוּ כָּךְ שְׁנוֹתֶיהָ

עָרְגָה כָּל כָּךְ לְאִישׁ חֲלוֹמוֹתֶיהָ

 

הָלכוּ מִשָּׁם הִיא וְאִישׁ נְעוּרֶיהָ

הֶעֱתִּיקָה לְאֵיזֶה כְּפָר מְגוּרֶיהָ

רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ עֵינֶיהָ עַכְשָׁו

אִישׁ לֹא הֵבִין שָׁם אַנְחוֹתֶיהָ

 

וְאָז מֵרָחוֹק הִרְהִיבָה אֵלָיו

טִלְפְּנָה אֶל בֵּיתוֹ

אַךְ אִשְׁתּוֹ לָהּ הֵשִׁיבָה

וּשְׁתֵּיהֶן אָז שָׁתְקוּ

אַף אַחַת לֹא הֵגִיבָה

 

וְהוּא בְּעֶרְגָּה הִזְדַּחֲלוּ כָּאן יָמָיו

אִשָּׁה לֹא יָכְלָה לְהָבִין אַנְחוֹתָיו

אָז הַצִּלְצוּל כְּמוֹ קָרָא בִּצְלִילָיו

חִיֵּג חֲזָרָה בְּרֶגַע אֶחָד לָהוּט

אַךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר אִתָּהּ

אָמַר לוֹ זֹאת טָעוּת

*

נִתְאָרְכוּ שְׁנוֹתֵיהֶם וְהֵם חָיוּ

הִיא בְּבֵית הַכְּפָר

הוּא בְּבֵיתוֹ

יַלְדֵיהֶם וְנֶכְדֵיהֶם הָלְכוּ וּבָאוּ

פְּעָמִים רַבּוֹת

הִיא זָכְרָה אוֹתוֹ

מוּל עֵינָיו הַיְּגֵעוֹת רַגְלֶיהָ עוֹד נָעוּ

בְּרַחַשׁ הַלַּיְלָה

שָׁלַח לָהּ אֶנְחָתוֹ

 

אוּלַי הִיא שָׁמְעָה אֶת אַנְחָתוֹ

לְעִתִּים בַּלֵּילוֹת חָלְמָה אוֹתוֹ

 

יוֹם בָּהִיר הוּא עָצַם עֵינָיו

בִּנְשִׁימָה אַחֲרוֹנָה שָׁאַל אִם תֵּדַע

כִּי הִנֵּה חָלְפוּ אָזְלוּ יָמָיו

אָז גַּם הִיא עָצְמָה אֶת עֵינֶיהָ

בִּנְשִׁימָה אַחֲרוֹנָה שָׁאֲלָה אִם יֵדַע

כִּי הִנֵּה חָמְקוּ אָזְלוּ לָהּ יָמֶיהָ

*

וּלְעִתִּים בִּרְחוֹבָם הַיָּשָׁן

שָׁם יְפַת עֵינַיִם

יוֹרֶשֶׁת צְעִירָה טוֹפֶפֶת שׁוֹלַחַת מַבָּטָהּ

אֶל הֶחָצֵר הַזְּנוּחָה

וּבָהּ עֵצִים שְׁנַיִם

גִּזְעֵיהֶם יְבֵשִׁים וְהַגָּדֵר כְּבָר שְׁמוּטָה

אָז מַשָּׁב לֹא מֻכָּר לָהּ

אֲבָל רַךְ כַּמַּיִם

בָּא מִשָּׁם זוֹרֵם בְּחֹם עוֹטֵף אוֹתָהּ

כְּמוֹ הָאִישׁ שֶׁכֹּה רָצָה

וְרַק מַבַּט עֵינַיִם

וְהָאִשָּׁה שֶׁאֶת נַפְשׁוֹ הִיא לֹא צָפְתָה

עַד יוֹם מוֹתָהּ

_______________

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים