סקירת ההצגה לא לריב בתאטרון הקאמרי/ אירית זילברמן

אולי בגלל דביר בנדק, ואולי בגלל אופיין המובהק של הדמויות במחזה, הרגשתי כאילו זו הרחבה של " סברי מרנן". למרות תחושה ראשונית זו, יש בהצגה מסרים מכובדים וערכיים מאוד .
הבקורת הרצינית היחידה שלי היא אורכה.
מעבר לכך, נראה לי, כי עם ישראל, באמת, צריך לפעמים, שיגידו לו את הדברים הכי בסיסיים ומתבקשים בדרך הכי ידידותית ומשעשעת..
 לאזרח, הטרוד בפרנסה ובמאבקי השרדות ותחרות, אין זמן לעצור רגע ולהגיע למסקנות האנושיות המתבקשות.
כן, יותר ויותר רווחת מציאות טרגית וקשה, מציאות אשר אנשים מן הישוב שורדים בה, כשרק האף מציץ מהמים. אך, רובינו, שקועים בענייננו ומתקשים לראות את האחר או לזדהות עמו.
אז הנה: הזדמנות פז לחוות סיטואציה דרמטית, שכיחה כמו דוכן פלאפל. התרווחו בכורסא וקבלו שיעור ולא מעט צחוקים בנושא: "ואהבת לאחיך/אחיותך כמוך".

מחזה: גור קורן

בימוי:גלעד קמחי

תפאורה:ערן עצמון

תלבושות: אורנה סמורגונסקי

תאורה: נדב ברנע

מוזיקה :אמיר לקנר

שחקנים: דביר בנדק, עירית קפלן, גור קורן, ירדן ניקפהמה, נדב אסולין/ יואב לוי, כנרת לימוני/ אסנת בן יהודה.