פַּרְסִי אֶחָד בָּא לִפְנֵי רַב,
אָמַר לוֹ: לַמְּדֵנִי תּוֹרָה.
אָמַר לוֹ: אֱמֹר אָלֶ"ף.
אָמַר לוֹ: מִי יֹאמַר שֶׁזּוֹ אָלֶ"ף? שֶׁמָּא אֵינוֹ כָּךְ?
– אֱמֹר בֵּי"ת.
– מִי יֹאמַר שֶׁזּוֹ בֵּי"ת?
גָּעַר בּוֹ וְהוֹצִיאוֹ בִּנְזִיפָה.
בָּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל,
אָמַר לוֹ: לַמְּדֵנִי תּוֹרָה.
אָמַר לוֹ: אֱמֹר אָלֶ"ף.
אָמַר לוֹ: מִי יֹאמַר שֶׁזּוֹ אָלֶ"ף?
– אֱמֹר בֵּי"ת.
– מִי יֹאמַר שֶׁזּוֹ בֵּי"ת?
אֲחָזוֹ שְׁמוּאֵל בְּאָזְנוֹ.
וְאָמַר הַפַּרְסִי: אָזְנִי! אָזְנִי!
אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: מִי יֹאמַר שֶׁזּוֹ אָזְנְךָ?
אָמַר לוֹ הַפַּרְסִי: כָּל הָעוֹלָם יוֹדְעִים שֶׁזּוֹ אָזְנִי.
אָמַר לוֹ: אַף כָּאן כָּל הָעוֹלָם יוֹדְעִים שֶׁזּוֹ אָלֶ"ף וְזוֹ בֵּי"ת.
מִיָּד נִשְׁתַּתֵּק הַפַּרְסִי וְקִבֵּל עָלָיו.
הָוֵי – "טוֹב אֶרֶךְ רוּחַ מִגְּבַהּ רוּחַ" (קהלת ז, ח).
