מאמר:
חורים שחורים חורים לבנים וההתפתחות שביניהם/ 
ד"ר ברכה קליין תאיר


"כשהייתי לבדי ביקום האינסופי, מה שאתם מכנים החלל, השתובבתי וכמהתי לראות כל דבר שהיה בתוכי, בתוך נשמתי, ואמרתי "יהי".

-          לא הייתה לי עין – יצרתי אותה,

-          לא הייתה לי אוזן – יצרתי אותה,

-          לא היה לי מוח – יצרתי אותו.

רציתי להכיר את הכוח האינסופי ואת האהבה האינסופית שהיו גלומים בתוכי. תשוקה פנימית שבקעה מתוכי רצתה את היקומים, את כוכבי הלכת – את הכול. רציתי זאת בכל מאודי ומעמקי נשמתי, ולכן בראתי אותם.

נשמתי הייתה אחת – חילקתי אותה לניצוצות רבים. הובאתם לידי קיום מתוכי, מתוך נשמתי. אתם – אני, אני – אתם. עכשיו הגיע זמנכם להבין אותי. אתם שוב תחזרו אלי. חיפשתם אחר עצמכם – ואני מחפש אחר עצמי מאז שבראתי את הכול.

הגיע הזמן שתבינו כי אני גם כמוכם. כל מה שנמצא בנשמתכם נמצא אצלי, אם תיעלמו – איעלם גם אני. אתם – אני, ואני – אתם. אתם בני תמותה בעולם החומרי, אבל הנשמה אינה בת תמותה. נשמתכם היא נשמתי. הייתי קיים מאז ומעולם – וכך גם אתם קיימים מעולם.

הגוף שאתם משתמשים בו בעולם – הוא כלי. הגוף אינו רואה או שומע, כפי שנדמה לכם, כי הכל נעשה על-ידי הנשמה. נכון שבאמצעות האנרגיה החומרית שלכם אין באפשרותכם לעשות דבר. אבל, לאחר שתטפסו ברמת האנרגיה שלכם, מה שאתם מכנים תודעה, תוכלו לעשות הכל. רק כאשר תגיעו לרמה שלי תבינו את אנרגיות המהות שאתם מכנים נשמה."

מטין טרנגון

אנרגיה הנשמה דומה לאנרגיית היתוך[1].    על-כן, היא עוצמה אינסופית. האנרגיה הזו מאפשרת את קיומו של הגוף. אנרגיה הנשמה נעה הלוך ושוב בין  קיום (נשמה) לבין אינות (מהות). הידע שיש לה, לעולם אינו נכחד.

לכן, אם קיימת בתוכנו כזאת עוצמה, אל לנו "להישאר במדיום שהאל ברא אותנו, אלא להתקדם עד שנמצא את מהותנו" ("ספר הידע", 3/31) הנמצאת ביקום מקביל, יקום 2, נקודת המוצא שלנו כיצורי אנוש אמיתיים, בעלי היכולת הכל יכולה, בעלי מוח מאקרו, מחוברים לשורש האמת. לכן נאמר; "לכל דבר על כדור הארץ יש תאום. התאום שלכם הוא בן אלמוות. משמעות הדבר היא כי למעשה אנחנו לא קיימים, אלא נמצאים בממד של חזיון שאינו אמיתי.

 


 

כדי שנוכל לפגוש את התאום הנצחי שלנו - המהות, "העולם נפתח עתה ליקום והיקום נפתח לעולם" ("ספר הידע", 1/1)..."אנחנו סוטים עכשיו מהנתיב ולוקחים אתכם לאט לאט אל מחוץ למערכת" ("ספר הידע", 2/10).  משמעות הדבר שעלינו לעזוב את המדיום הארצי בעל סרגל מהירות האור ולעבור למדיום האוניברסלי  - היקום המקביל, האמיתי, בעל סרגל של שנות אור. היציאה מחייבת אותנו לעבור מבעד לחור שחור עוצמתי ואמתני.  זו בעצם התכלית הקיומית שלנו היום, ד-אליבא "ספר הידע". כל דבר חוזר אל עצמו רק עוצמתי יותר. הכל הוא לולאה אינסופית.

 

כדי להבין מהו חור שחור יש להבין תחילה את רעיון כוח הכבידה.

 

על פי תורת היחסות הכללית, לכל גוף בעל מסה (לנו, למחשב שלנו, לכל גוף שמימי) יש כוח כבידה: גרביטציה הפועלת בין גופים בהתאם למכפלת המסות שלהם ומרחקם אחד מהשני. ככל שמסה של גוף גדולה יותר, כך כוח הכבידה שלו גדול יותר. ככל שגוף נתון לכבידה חזקה יותר, הזמן שלו נע לאט יותר והוא עלול להיבלע או לקרוס. כלומר, תנועה ביקום בעל 4 ממדים (גובה/רוחב/עומק + זמן) נעשית על גבי מארג מאוחד כאשר המקומות המקוערים/מקומרים מציינים כוח כבידה. 

 


 

על פי תורת היחסות של איינשטיין החלל הוא למעשה יריעה שכוח הכבידה של גופים הנעים עליה גורם לעיקום מרחב – זמן. לכן, אי אפשר להניח כי המרחב הוא "במה" סטאטית שעל פניה עורך החומר את המופע הפיזיקלי. כל חלקיק מעקם במעט את הבמה וזו כשלעצמה מסיטה אותו ואת חבריו על פי ה"תבליט" שהתקבל מפעולתם המשותפת. כוח הכבידה הגיאומטריה של זמן-מרחב מכתיבה למשל לכדור הארץ כיצד לנוע סביב השמש ולכן אנחנו לא נופלים.

 


 

ככל שצפיפות החומר גדלה, גדלים גם כוחות המשיכה בין החלקיקים. לבסוף, מעל צפיפות מסוימת, כוחות הדחייה לא יוכלו עוד למנוע את הקריסה והחומר יקרוס לנקודה אחת בעלת צפיפות אינסופית שנקראת ייחודיות או סינגולריות. תיאוריית הקוואנטים ותיאוריית כוח הכבידה נפגשות יחדיו בנקודה הסינגולרית  - חור שחור. זהו המקום בו כל הכוחות מתאחדים. נקודה בה עקמומיות המרחב-זמן היא אינסופית והזמן עוצר מלכת. מי שהיה צופה מהצד היה רואה את העומד להיבלע כאילו קפא בזמן (תנועה ללא זמן, זמן ללא זמן)[2].

 

"החורים השחורים אשר נוצרו בגלקסיות, הם העיניים של האל.(O)  כל מה שעובר דרכם, יוצר גלקסיות חדשות ומערכות סולאריות" (מטין טרנגון).

 


 

חורים שחורים אם-כן הינם מערבולות אנרגיה רבות עוצמה (שדה כבידה חזק) שואבות, מושכות, בולעות כל חומר, כל גוף שהמהירות הצנטריפוגלית שלהם הואטה. "ליצורים" האלה תיאבון עז והם בולעים כוכבים אומללים שהעוצמה הצנטריפוגלית  (כוח דוחף) שלהם הואטה. האור נבלע על ידי אופק האירועים = משטח פנים דמיוני סביב הנקודה הסינגולרית. האזור שבו המרחב - זמן נמתח לאינסוף ולכן, ניטען עד היום, כי לא ניתן לעבור אותו לעולם. מה שנלכד בתוך חור שחור, אינו יכול לברוח ממנו.

אבל ובניגוד למקובל היום על ידי מרבית המדענים, מערבולות האנרגיה רבות העוצמה הופכות מיידית את המטאורים שנבלעו לאנרגיה וכך מתגברות את האנרגיה הנחלשת של היקום שלנו. "האנרגיות האלה מועברות ליקום שלכם על ידי חורים לבנים. זוהי שיטה מחזורית (רקורסיבית, מעגלית בדומה לנשימה). אחד בולע, השני מקיא" ("ספר הידע", 10/109). דבר לא אובד ביקום. דומה הדבר לעיניים שלנו. אישוני העיניים מושכים הכל לתוכם: אורות, צבעים, חומר, ואז שולחים זאת למוח והוא הופך אותם לתמונה/רעיון/מחשבה.

 


 

התנועה הסלילית המרתקת פנימה/כוח מושך (צנטריפטלי) והחוצה/כוח דוחף (צנטריפוגלי) יוצרת את הדינמיקה של החיים ושומרת על השלם האטומי במיקרו ובמקרו, בדומה למערכת הנשימה. מערכת הנשימה שומרת על כוחות המשיכה – דחייה באיזון כדי שהכל יהיה בתלות הדדית יציבה ולא בקריסה אחד לתוך השני (היתוך מימן[3]). כלומר, האיזון מושג על ידי עוצמה אנרגטית ולא על ידי  כמות חומר. זו תנועה המשאירה את חותמה הגיאומטרי כטורוס: משטח המתקבל מסיבוב מעגל במרחב תלת-ממדי סביב ישר הנמצא במישור המעגל, המראה את אופן זרימת האנרגיה: מהמרכז לצדדים ומתנקז חזרה לאותה נקודה סינגולרית על ציר האמצע: זו נקודה רעיונית המכילה את כל הזמנים וכל המקומות, אך היא מחוץ לזמן ולמרחב. היא כוללת את כל הצורות, אך חסרת צורה בעצמה. היא נמצאת בכל מקום, אך אין לה מקום ספציפי. כל מה שמופיע הוא ביטוי שלה, אך לא ניתן לבטא אותה. היא לא ניתנת לתפיסה.

 


מכאן, כול מבנה כמו גלקסיה, ארגון, גוף אדם או פרוטון,  מתפקד כטורוס כאשר מרכזו משמש כגרעין מהות, כנקודה סינגולרית שהיא מעבר לצורה שקצה אחד שלה הוא חור שחור שואף והקצה השני שלה הוא חור לבן פולט. ניתן לומר שהקוסמוס הענק הוא אוסף של טורוסים שבמרכזם חורים שחורים הדומים לתחנות רוח שמסובבות  אטומים, פלנטות, קוסמוסים וכד', ובכך יוצרים מארג אחד מושלם, שלם אטומי, רשת קוואנטית של שדות אנרגטיים, של פקעות חוטים, של לולאות (טבעות) אנרגיה מזינים ומוזנים.

      

כאן מתעוררת שאלה מרתקת: האם כל דבר שנבלע בתוך חור שחור, נטחן, עובר טרנספורמציה לאנרגיה מזינה ונפלט החוצה מתוך חור לבן (השאלה נכונה גם לגופנו או לכל גרם שמיימי)?  

כדי לענות על שאלה זו עלינו להבין את שלוש האופציות האבולוציוניות העומדות היום לרשותנו:

  1. להמשיך לאחוז בקרנות המציאות הארצית החזיונית (חומר), ולחזור להתגלגל שוב ושוב ולחוות התנסויות קשות ביותר עד שנסכים לעשות אבולוציה אוניברסלית.
  2. לשייט בים העולם עם רגל אחת בסירה הארצית ורגל שנייה בסירה האוניברסלית ובכך להגיע לפתחו של החור השחור כאשר המהירות הצנטריפוגלית שלנו הואטה כמעט לגמרי, להיבלע ולהיטחן בהסתחררות בתוכו.  
  3. לעשות אבולוציה אוניברסלית המקנה לנו גוף של אור, גוף מהות/נשמה/רוח (אי-קיום), המשנה צורתו לקוביות קריסטליות שאפשר לשגר בטלפורטציה דרך חור שחור מבלי להיבלע (כי אין הסתחררות), ולצאת בשלום מבעד לחור לבן אל הכוללות הרוחנית – יקום 2 ולהתגלם בה כיצור אנוש אמיתי. עבור אלה, החור השחור נקרא גם שער הגאולה – הגאולה ממציאות חזיונית של חומר דחוס.

 

מהי המשמעות של אבולוציה אוניברסלית...

בגדול, היכולת להינתק מאחיזה בחומר/אנרגיה (אחד הם), להינתק מסרגל מהירות האור, להתעלות מעל חלל וזמן מוכרים (תקפים רק עבור החומר), ולעבור אל האור, אל סרגל שנות אור, מקום שבו אין כל חומר/אנרגיה.  

איזו משמעות יש למהירות ולנתיב במקום שאין בו חומר? בהשוואה למה הוא זמן? על מה מתבסס הזמן בתוך הריק האינסופי? מהו המקום שאין בו זמן וחלל? מה כן יש בו? שאלות בהחלט מאתגרות.

כאן חשוב להבין את ההבדל בין חומר, לאנרגיה, לאור, לצבע. אעשה זאת בקצרה...

חומר - הוא כל דבר בעל מסה התופס נפח במרחב (חלקיק ואנטי חלקיק). חומר  "כבד" הוא בעל צפיפות גבוהה וחומר "קל"  הוא בעל צפיפות נמוכה. הגוף שלנו הוא כלי של חומר "כבד" ו"קל", תלוי באבולוציה.

אנרגיה – עוצמה המאפשרת לבצע עבודה בחומר. ככול שהיא צפופה יותר, היא מרוכזת ועוצמתית יותר. היא מייצגת את תדר התודעה (שכיחות הופעה של גל ביחידת זמן. כמה מחזורים הצליח הגל לעשות ביחידת זמן. אם רבים, עוצמת התדר גבוהה). ככול שהתודעה גבוהה יותר, החומר מזדכך.

בכל חומר שיש בו אטומים, קיימת אנרגיית המחשבה והם נמצאים בקשר האחד עם השני.

אור – בתחום הנראה הוא קרינה אלקטרומגנטית. מופיע גם כגל וגם כפוטון (נעדר מסה ולכן נע במהירות האור) – עיקרון הדואליות. בתחום הלא נראה מכנים אותו אור עליון – אור אינסוף – אור גנוז – אור קדמון – אור אלוהי – מהות – נשמה – רוח. אין בו אטומים. כולם מייצגים ספריית ידע קוסמי (הארה). עוצמת האור מוציאה לאוויר החופשי את המחשבות והרגשות השונים המתרחשים במוחותינו. הוא זה שמאפשר את פתיחת ארכיבי המוח וחשיפת הסודות. ככול שיותר ארכיבים נפתחים, התנועה החשמלית של המוח מתעצמת.

צבע/צליל - במקום בו הזמן והחלל לא היו קיימים, זמנים בהם לא היו זמנים, הכל התחיל עם הצבעים. זו נקודת המוצא של הבריאה כולה אליה אף אחד לא יכול להגיע.

לכן ב"ספר הידע" האטום מוגדר כ: +/חומר...-/אנרגיה (תודעה עילאית), שניהם בעלי ערך חיובי או שלילי, בעלי עוצמת חשמל וניתנים לחקירה בכלים מדעיים והכרתיים...0/מהות/מחשבה שהינה ניטרלית, אין בה אטומים, היא נעדרת הגדרה, צורה, או ערך[4]. היא עוצמה אלוהית נצחית. אנרגיה טהורה לא מוכרת[5]. ניתנת ללמידה כחוויה רק בעזרת תבונה טהורה, הידיעה שאינה יודעת.

רגע נתעכב על הרעיון: מהירות אור במדיום ארץ היא 300,000 ק"מ בשנייה. תדר המחשבה הינו מהירות של חלק המיליון של השנייה. מהירות האור הינה שוות ערך לתדר המחשבה על הפלנטה שלנו. "מהירות המחשבה שווה למהירות האור בתדר אפס של העולם". כאשר המחשבה מצליחה להתעלות, מחולל המוח משנה את צורת מהירות האור לשנת אור ולפיכך, מעצים את עוצמת האור/הידע ("ספר הידע", חוברת 8). במילים אחרות, שנות האור מתחילות ממדיום שבו גלי המוח לוקחים את מהירויות האור תחת בקרתם. כאשר אנרגיית המוח מתחילה להתעלות אף מעל שנת האור, עוצמת המוח יכולה לברוא את היקום כולו.

 

"חומר ואנרגיה הינם שלמויות בלתי ניתנות להפרדה" ("ספר הידע", 5/45). חשוב להבין זאת כי זו הדרך היחידה בה התודעה הארצית שלנו יכולה להשתנות לתודעה אוניברסלית היא על ידי השגת תדר תודעה גבוה = עוצמת אנרגיה וחומר מזוכך שתקרב אותנו אל מהות האור שאנחנו (גוף אבסטרקטי ומעודן). אלו הם יחסים רקורסיביים בהם האור מזין את האנרגיה, האנרגיה מזינה את החומר וחוזר חלילה. לכן במילה חומר מונחת גם המילה רוח. כאשר אנחנו מוציאים את האות "מ" מהמילה חומר וקוראים אותה משמאל לימין תופיע המילה רוח . האות "מ" מייצגת את ה -"מעשה" ה -"ממשות" ה -"מעשי". דהיינו המעשה הממשי שלנו הוא שיוצר לנו את החומר (חלקיק/גל) הנובע מתוך הרוח (מהות). ככול שהתודעה מצליחה להתעלות מעל מציאות החומר, היא מצליחה להשיג את קודי-הרום האמיתיים של המהות שלנו (גוף האור הקריסטלי הפנימי שבנו) ולשלוט בכוח הכבידה, במיוחד בעת השיגור מבעד לחור השחור אל עבר הכוללות הרוחנית – יקום 2 – נקודת המוצא שלנו כיצורי אנוש אמיתיים.

 

כדי להצליח במסע המטורף והמרתק הזה אל עבר הגרעין שלנו – גרעין המהות, עלינו להתמקד בבניית עוצמת מוח. כי "לא העוצמה הפיסית ולא העוצמה המכאנית יאפשרו לנו לעבור דרך שדה הוולום/שדה משיכה מגנטי זה" ("ספר הידע", 2/19), אלא רק עוצמת מוח – עוצמת מחשבה – עוצמת תודעה, וביחד - עוצמת מהות ("המהות נמצאת בתוך המוח", מטין טרנגון), עוצמה הנבנית על ידי המטרות, הרכבות והטענות של אנרגיות מאוד עוצמתיות מחד, על ידי משיכת ידע קוסמי מאידך, ועל ידי התנסויות לעיתים כואבות. "הדרך הקצרה ביותר להעלות את אנרגיית המהות היא להרגיש כאב. בחיים רגועים ומלאי אדישות העלייה ברמת האנרגיה היא כל כך איטית שאינה בעלת משמעות" (מטין טרנגון). כלומר, על המהות תחילה להתכלל עם החומר, לחוות את כאבי החומר, את התסכולים והמבחנים, ולאחר מכן להיפרד מן החומר.

רק מוח המסתחרר במהירות שנת אור מסוגל להמיר אור לאנרגיה, אנרגיה לחומר, חומר למשמעות, וההיפך.  איננו יכולים לפענח את המשמעות מבלי לפענח את החומר. איננו יכולים לפענח את המהות מבלי לפענח את המשמעות. איננו יכולים לראות את החומר ללא העיניים שלנו. איננו יכולים לראות את האלוהי בלעדי הנשמה/מהות שלנו. הגוף הביולוגי שלנו הוא רק רובוט ביולוגי – אורגניזם אשר בעזרת הנשמה מאפשר לנו לראות, לשמוע, להרגיש, לטעום ולחיות על כדור הארץ. לעומת הגוף, המוח הוא מחשב אוניברסלי, מעין שנאי (ממיר) המקשר בין הגוף לעוצמה הקרויה רוח/נשמה/מהות.

מכאן שתהליך האבולוציה האוניברסלית מחייב אותנו לברוא את עצמנו מחדש; לשנות את מבנה הכלי מחומר/מולקולות אטום לאנרגיה/גל, עד שנשיג גוף אור = עוצמה ניטרלית, עוצמת מהות (אי-קיום). אז יהיו לנו:

- עין בעלת עוצמה אינסופית,

- אוזן בעלת עוצמה אינסופית,

- מוח בעל עוצמה אינסופית.

 

לכן חשוב לדעת לנהל נכון את היחסים הרקורסיביים (מעגליים) בין אור/ידע/מהות/רוח/נשמה/מחשבה לבין אנרגיה/חומר/כלי/גוף/זהות/תודעה. ניהול נכון יאפשר לנו לקבל רטטים אוניברסליים, אשר יעצימו את אנרגיית התודעה ויסייעו בחשיפת המהות הפנימית – הגוף האבסטרקטי והמעודן שבנו. "הידע הידוע לכם ברגע זה, אינו אלא חלק המיליארד של ידע היקום האינסופי ("ספר הידע", 9/124). כדי למשוך ידע גבוה וגדול יותר, עלינו להעצים את כוח המשיכה (עוצמת מחשבה/תודעה). רק אז נצליח להשיל את עלי הכותרת המכסים על פרח המהות שלנו ולהשיג את קוד רום ההתפתחות שלנו, דבר המקנה לנו את הזכות להיות משוגרים בטלפורטציה (אין הסתחררות) מבעד לשער הגאולה – חור שחור אל הכוללות הרוחנית.


 

ההתנסות אולי המאתגרת ביותר בבניית עוצמת מוח היא 'ההתכללות'. "עתה, בעת העידן האחרון הזה, נחשב הכרחי שכל חברינו בעולם יתאספו תחת קורת גג אחת" ("ספר הידע", 1/1). רק אם  נצליח לאסוף עוצמה לעוצמה, פנימית וחיצונית כאחד, נצליח לבנות עוצמת מוח שתצליח להעביר אותנו יקומים. אנחנו עוברים מהשגה אישית, פרטית, להשגה קבוצתית. זהו העתיד של העולם, החל מדורנו ואילך. עוצמתנו חייבת להיות עוצמתית יותר  מהנקודה הסינגולרית שבחור השחור, נקודת האחדות.

עלינו להיות הדבר, להיות השלם, לחשוב בתוך המחשבה ללא הפרדה בין אובייקט. זו חוויה פנימית (אקסטזה, התלהבות בשפתו של הפילוסוף הצורפתי ז'ורז' בטאיי שכתב את הספר "החוויה הפנימית") שאין לה דוקטרינה חיצונית, סמכות חיצונית, או מטרה חיצונית, מלבד החוויה עצמה.  אין החוויה רגש או שכל. היא מעבר לצורה, מעבר להגדרה, מעבר לאישיות. היא מהות. היא האמת הפנימית העירומה (מעורטלת מפרשנויות).

דומה הדבר לתפיסה האוטופואטית (self-creation) של מאטורנה ווארלה, הטוענים שלמערכות חיות אין שום מטרה חיצונית מלבד להיות בהשתנות תמידית מתוך עצמן, מתוך העוגן הפנימי, תוך טיפוס אל עבר הממד הגבוה הבא. זו היכולת לתקן את עצמן.

 

אנחנו בכיוון? עלינו להתבונן על אופק מחשבותינו, לבדוק למה אנחנו נותנים כוח; האם למציאות הצורה (ענפים) או למציאות שמעבר לצורה (שורשים)...לבחון עד כמה אנחנו מצועפים ודבוקים למוסרות זמן וחלל...עד כמה אנחנו מדויקים בחיים...עד כמה אנחנו מסוגלים להתכלל ולהתאחד...האם בכוחנו לאתגר את חוויות ההפרדה, ההשוואתיות, הביקורתיות בחיינו...עד כמה אנחנו מחפשים את המוכר, הנוח, הידוע, הכייפי.

 

חור שחור, אם כן, משמש צוהר לזמנים אחרים, מעין כניסה לארץ פלאות. בנקודה הסינגולרית של חור שחור ההווה יכול לפגוש את העבר או את העתיד בעת ובעונה אחת (סליל חוטי הזמן המלופף על צינור). הכול חוזר מהריבוי לאיחוד, חוזר לאחד, חוזר לנקודת המוצא. מכאן שמצב הסינגולריות של טורוס הוא המקור האחדותי לסופי: ערך 0 ולאין סופי ערך ∞. התפתחות התודעה היא ביחס ישר ליכולתה לחרוג ממצב צפייה 0 לעבר מצב צפייה אין סופי ∞. לפי תפיסה זו, אין ליקום הנצפה גבול סופי אלא מעבר של התודעה מעצמה לעצמה, כאשר עולם התופעות הוא כול צפייה אפשרית מ-0 ל- ∞. "הבלתי נודע והסקרנות הם סדרות של תוכניות הדרושות לאבולוציה של כל יצור חי, ולקידום רמת המודעות וההתפתחות שלהם. מאז שנולדתם, אתם נמצאים בתוך המעגל של הלא ידוע והסקרנות...מאחר שכל ידוע מביא עימו לא ידוע חדש, שרשרת זו של הבלתי ידוע והסקרנות תימשך עד האינסוף" (מטין טרנגון).

 

קחו נשימה...קראו שנית מהתחלה...

 


 



[1] ההיתוך הגרעיני המתרחש במרכזם של כוכבים, דומה להיתוך של הנשמה. הוא שגורם לה/להם להקרין אנרגיה לסביבתם הרחוקה במשך מיליארדי שנה.

 

[2] "זמן עילאי אשר מתחיל מעבר ללא-כל-זמן, הינו מקום אליו המחשבה מגיעה כאשר היא מתעלה מעל עצמה" ("ספר הידע", 10/112).

 

[3] היתוך גרעיני בתוך כוכב או שמש הופכים יסודות של מימן ליסודות של הליום, אחר כך את ההליום הופך ליסודות כבדים יותר. הלחץ שנוצר מההיתוך הגרעיני הזה מונע את הקריסה הכבידתית. אך ברגע שההיתוך הגרעיני נגמר, כי הוא לא כדאי אנרגטית יותר, וזה קורה כאשר מגיעים ליסודות של ברזל, אין יותר מה שימנע את תהליך הקריסה הכבידתית. כך בעצם הגיעו יסודות כבדים (עד ברזל) אל כוכב הלכת שלנו, ואל שאר כוכבי הלכת. ניתן לומר כי כוכבים מסיביים אלו – במותם ציוו לנו את החיים...

[4] הכוונה לאנטי חומר שלא במובנים המוכרים לפיסיקאים המגדירים אותו כחומר שמרכיביו הם אנטי-חלקיקים. כלומר, על פי המדע אנטי חלקיקים דומים לחלקיקים בתכונות המסה רק המטען החשמלי שלהם הפוך. על פי "ספר הידע", אנטי-חומר קיים בכל דבר. קיומם של כל האטומים, החומר, כל מה שנראה גלוי ומוחשי, נובע מהאנרגיה של האנטי חומר. האנטי חומר הוא אל. זה היה קיים לפני כל דבר אחר! זו היתה נקודת התחלה שבה היו תוכניות של הקוסמוס, הגלקסיות והיקום. כל מין קיים, בעל תודעה גבוהה, מחפש אותו, אולם, אתם לא תמצאו אותו. (O) הוא הבעלים של הכל.  (O) הוא הנעלם הגדול ביותר של האינסוף. האנטי חומר יכול לעבור מתוך הריק המואר אל הריק החשוך. איננו מסוגלים לראות זאת.

אנחנו באנו לידי קיום עם גופי האנרגיה/חומר שלנו שנוצרו בסביבות שונות, על מנת שנוכל  לנסוע דרך שערי הכוכבים בין הגלקסיות, בתוך החלל החשוך. היצורים של הריק המואר מסוגלים להמשיך את חייהם בריק החשוך ללא הפיכה לחומר. הם יצורים של אנטי-חומר. אין להם אטומים. יש להם סוג אחר של אנרגיה! שום דבר פיזי לא יכול להשפיע עליהם. בהשוואה אלינו הם היצורים של אינות.

 

[5] גרעיני האטומים הם מהות אהבת-אמת והם אלה שמחברים בין הניטרונים והפרוטונים המסתובבים סביבם. שונה ממה שהמדע מגדיר אטום.


חפש באתר

טואול - בניית אתרים