אירוע תפילה וסליחה בשירים- אירוע במוזיאון חצר היישוב הישן/ רותם פורת

בימים האחרונים של אלול, כשבירושלים מתקיימים בבתי הכנסת מניינים של סליחות ותקיעות שופר, התכנסו המשוררים והמשוררות לקרוא שירים של סליחה ומחילה.

האירוע "תשובה, תפילה וסליחה" התקיים במוזיאון חצר היישוב הישן בעיר העתיקה בירושלים. האירוע התקיים ביום כ"ד באלול תשע"ט, 22 בספטמבר 2019. היוזמים הרצל ובלפור חקק (בעבר יושבי ראש אגודת הסופרים העברים 12 שנה ברציפות) וכן גם האוצרת של המוזיאון אורה פיקל צברי. אירוע השירה נעשה בו זמנית עם השקת תערוכה של מנורות שיויתי במוזיאון חצר היישוב הישן. מדובר במנורות התלויות כשהן ממוסגרות בקירות בתי הכנסת: מעל מנורת שבעת הקנים מופיעה הכתובת "שיויתי ה' לנגדי תמיד", ומכאן הכינוי "מנורת שיויתי". בתוך המנורה מסורטטים הפסוקים ממזמור ס"ז בתהלים, שנחשב מזמור קדוש במיוחד, וכל מי שקורא את המזמור מתוך המנורה (ולא מתוך הסידור) זוכה לשפע מיוחד מן השמים.

המשוררות והמשוררים נפגשו בשער יפו. משם יצאו כולם בסיור מודרך אל עבר המוזיאון. הדריך את הסיור בלפור חקק, שהציג את התחנות בדרך: שער יפו, קברי האדריכלים, מלון אמדורסקי, הפוסטה האוסטרית, מדרגות המצודה (מצודת דויד), כנסיית עמנואל, הקישלה, הרובע הארמני.

המרצה המרכזי של האירוע היה הרב ד"ר חניאל פרבר. הוא הציג את הסליחה במקורות היהודיים.

הנה קטע מדבריו:" כיצד נגדיר את המונח סליחות? שם כולל למגוון קטעי פסוקים, תפילות ופיוטים שחוברו במהלך השנים. המוטיב המרכזי של הסליחות הוא הבעת חרטה ובקשה לסליחה ומחילה. הרמב"ם בהלכות תשובה מגדיר את מצוות התשובה: "ומהי תשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד, שנאמר 'יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו'  (ישעיהו נ"ה, ז')' וכן יתנחם על שעבר שנאמר 'כי אחרי שובי ניחמתי ואחרי הוודעי ספקתי על ירך (ירמיהו ל"א)

המקור לבקשת הסליחות הוא מימות משה מנהיג עם ישראל, אותו לימד הקב"ה את דרכי הסליחה, כאשר עם ישראל יזכיר לפני הבורא את י"ג המידות של הרחמים לא תחזור תפילתם ריקם. על הפסוק: "יענך ה' ביום צרה" (תהילים כ', ב'), מובא בתנא דבי אליהו (זוטא פ' כ"ג): "כי היה דויד יודע שעתיד בית המקדש להיחרב, והקורבנות יהיו בטלים בעוונות ישראל והיה דוד מצטער על ישראל - במה תהא כפרה לעוונותיהם, ואמר הקב"ה לדוד: בשעה שהצרות באות על ישראל בעוונותיהם, יעמדו לפני יחד באגודה אחת ויתוודו על עוונותיהם לפני, ויאמרו סדר סליחה ואני אענה אותם".

הרצל חקק הרצל על הסליחות בתפיסה החסידית. וכך אמר:

"ימי אלול נתפסים בשתי צורות: הגישה המחמירה אומרת שאלה ימים קשים, ימי דין, "אפילו דגים שבים רועדים", כך אומרים. ויש גישה שכולה חסד: המלך נמצא אז בשדה, האל קרוב אז לקוראיו ואפשר לבקש ולהתפלל.. כך בחסידות, יש קירבה ואהבה וציפייה לראות את המלך בשדה.

בבסיסו של עיקרון התשובה טמון הרעיון שביכולתו של האדם לשנות את מציאות חייו, לנתב מחדש את מעשיו ולהיות אדון לגורלו

אם אדם מרגיש שלם עם עצמו, מסופק ומרוצה, זה תמרור האזהרה הגדול ביותר המתריע מפני התנוונות רוחנית. וכפתגמו הידוע של הרבי מקוצק: אין לך דבר שלם יותר מלב שבור. כלומר: לב שלם הוא שבור, ולב שבור הוא שלם."

המנחה בלפור חקק הביא את הסיפור של הנסיך הקטן בביקורו בכוכב של המלך:

"הנסיך הקטן הגיע לכוכב של המלך. אך המלך נמצא על כוכב כשהוא בודד מאוד ואין לו נתינים. הוא מציע לנסיך הקטן שיהיה נתין שלו, כי הוא נראה לו מקסים. הנסיך הקטן רוצה לעזוב, המלך מציע לו להיות שר. איזה שר, שואל הנסיך.

המלך עונה לו: שר המשפטים. הנסיך מעיר לו, שאין את מי לשפוט  בכוכבו של המלך. עונה לו המלך כך:

"אז תשפוט את עצמך- זה הדבר הכי קשה. הרבה יותר קשה לאדם לשפוט את עצמו מאשר את זולתו. אם תצליח לשפוט היטב את עצמך, סימן שאתה באמת חכם".

המשוררים קראו משיריהם ואלה השורות שדליתי מתוך חוברת השירים שהפיקה האוצרת של המוזיאון: הנה קטע משיר של אשר כנפו:

לְפָנֶיךָ בּוֹרֵא עוֹלָמֵנוּ,

מִי אָנוּ

וּמַה הֵם חַיֵּינוּ?

הִנָּם לְפָנֶיךָ, חֲטָאֵינוּ

בְּיוֹם דּינֵנוּ

עֲלֵי כַּף אַחַת מִמּאֹזְנֶיךָ

מֻנָּחִים.

אדלינה קליין כתבה כך:

וְתִזְרַח הַחַמָּה

בִּמְלֹא תִּפְאַרְתָּהּ

לִיפִי מַעֲשַׂיִךְ.

וְהָאֵל הַטּוֹב

יְפַזֵּר נִיצוֹצוֹת אוֹר

שֶׁל חֵן וָחֶסֶד בְּדַרְכֵּךְ

כָּל הַיָּמִים.

שושנה קרבסי כתבה שיר על חשיבות התפילה בחיים:

עֲשֵׂה לְךָ תְּפִילַת נְעִילָה מִשֶּׁלְּךָ,

שִׁירַת הַלֵּל בִּשְׂפַתְךָ שֶׁלְּךָ,

בָּרֵךְ וְהוֹדֶה עַל כִּי נִמְצֵאתָ רָאוּי לְכָל כָּךְ הַרְבֵּה – "וְאָהַבְתָּ"

עַל כִּי נִמְצֵאת רָאוּי לִהְיוֹת עֲבוּר מִישֶׁהוּ

אוֹר מֵאוֹר.

חגי קמרט כתב על מהות הסליחה:

הַמִּלָּה  הַכְּתוּבָה הָאֲהוּבָה.

לֹא רוֹדֶפֶת לֹא נִרְדֶּפֶת לֹא מִתְיַסֶּרֶת,

מִבְטֶת בִּי מְלֹבֶּן דַּף , אוּלַי יְחִידָה בְּמִינָהּ

 הַנּוֹטַעַת בִּי אֶת  שֶׁאֶרְצֶה

סְלִיחָה.

וכן ראיתי בחוברת את השיר של דורית שירה ג'אן, ולפי השיר המשמעות של ימי האלול היא להכין את האדם שיוכל לחיות, שייגזר דינו לחיים:

כְּשֶׁכָּבִים הָאוֹרוֹת וּמִתְעַמְעֵם לוֹ עוֹד יוֹם

כְּשֶׁקּוֹלוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמַעְיָה קוֹרֵא

לְהַשְׁכִּים לִסְלִיחוֹת

אֲנִי מַתְחִילָה לִחְיוֹת .

לאחר שכל המשוררות והמשוררים קראו משיריהם, נערך סיור מודרך בתערוכת מנורות שיוויתי, והאחים חקק סיימו את האירוע  וסיפרו סיפורים חסידיים על סליחה ומחילה.