שיר:
בריאה/ גבריאלה
אֲנִי
הָאַגָּדָה אוֹתָהּ חָלַמְתָּ,
והַזֹּהַר הַצְּפוֹנִי בִּבְרִיאָתְךָ.
בִּמְנוּחַת הַשֶּׁקֶט הַדָּלוּחַ
מְעַרְבֶּלֶת אֶת רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם -
נוֹשֶׁפֶת, נוֹשֶׁמֶת חָצָץ
הַמִּתְפּוֹרֵר מִסַּלְעֵי הַגִּיר
של נִשְׁמַת אַפְּךָ,
לְעֵבֶר חֲלָצֶיךָ.
קְרוּעָה מִנְּשִׁימוֹתֶיךָ
שֶׁנֶּחֶלְצוּ מִתּוֹךְ חֲלוֹמוֹתֶיךָ,
סוֹפֶרֶת רַכּוּיוֹת שֶׁשָּׂרְדוּ
לְשַּׁמְרָן לְרִקּוּד שֶׁל מָחָר.