מאמר:

סליחות לקראת ראש השנה/ד"ר אסתר קאפח

סליחות הוא שם כולל למגוון קטעי תפילה ופיוטים, שיש בהם מוטיבים של הבעת חרטה, קינה על החורבן ותפילה לגאולה. הסליחות מורכבות מקטעי פיוט, וידוי, פסוקים ומאמירת שלוש עשרה מידות. מקורן של י"ג מידות הינו בחומש שמות (לד, ו-ז) פסוקים אלו נאמרו על ידי משה רבנו לאחר חטא העגל, בבקשתו שהאלהים יסלח לעם ישראל על החטא: "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה - פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים".

קטעי פיוט נכתבו בימי הביניים. בין כותביהם נמצאים רבנים מפורסמים כרבנו גרשום, רש"י, רבי שלמה אבן גבירול, רבי אלעזר מוורמס, רבי שלמה הבבלי ועוד. השימוש במילה "סליחות" סתם מכוון אל הסליחות באלול ובעשרת ימי תשובה. למעשה פיוטי סליחות החלו בבבל בראשית המאה העשירית. הרב ניסי אלנהרואני והרב סעדיה גאון, כתבו סליחות. בסידורי הגאונים מקומן של הסליחות מאוד מרכזי.

פיוט מיוחד לימים אלה נקרא: "עת שערי רצון להיפתח" נכתב על ידי רבי יהודה אבן עבאס (חלבּ, המאה ה-12).  אברהם משכנע את שרה להניח לו ליטול את יצחק למסע בתואנה שעליו ללמדו את דרכי עבודת האל. השומע מבין באיזו סוג עבודה מדובר, אך המציאות הקשה נעלמת משרה האם. ועם זאת לבה מנבא לה רעות, והיא מבקשת מאברהם: "לכה אדון, אבל אל תרחק". בעלה, אדוניה משיב: "יהי לבך באל בוטח". מקובל לאומרו בתפילת ראש השנה לפני תקיעות שופר. להלן בית אחד מתוך שלוש עשרה בתי השיר.

אָמַר לְשָׂרָה כִּי חֲמוּדֵךְ יִצְחָק

גָּדַל וְלֹא לָמַד עֲבוֹדַת שַׁחַק

אֵלֵךְ וְאוֹרֵהוּ אֲשֶׁר לוֹ אֵל חַק

אָמְרָה 'לְכָה אָדוֹן אֲבָל אַל תִּרְחַק'

עָנָה 'יְהִי לִבֵּךְ בָּאֵל בּוֹטֵחַ'

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ 

סליחות אומרים בחודש אלול, בעשרת ימי תשובה וגם לפי כמה מנהגים, בעשרה בטבת, בתענית אסתר, בי"ז בתמוז, בצום גדליה ובימי שני, חמישי ושני הראשונים שאחרי ראש חודש מרחשון ואייר. בעיקר חוזרת בהם הבקשה לסליחה ולמחילה. בדרך כלל, נושאות הסליחות הספרדיות אופי אישי ותוכנן הוא אפסות האדם מול בוראו ובקשת מחילה פרטית, לסליחות האשכנזיות, לעומתן, אופי לאומי יותר והן עוסקות בזיקה שבין הכפרה לגאולה. סוגה ייחודית של פיוטי סליחות הם אלה המתארים את עקדת יצחק ומכונים משום כך "עקדות".

מהו זמן אמירת סליחות? מדברי הראשונים (אחרי תקופת הגאונים, רבני המאה ה- 15-11 הרמב"ם, הרי"ף, רש"י – שלמה בן יצחק, הרא"ש – אשר בן יחיאל ובנו יעקב בן אשר, הרמב"ן ועוד) עולה כי עיקר זמן אמירת הסליחות הוא בעשרת ימי תשובה. במרוצת הדורות התרחב זמן אמירת הסליחות ונוצרו מנהגים שונים. הבדל מפורסם יש בין יהדות אשכנז ליהדות ספרד באמירת הסליחות.

הספרדים אומרים אותן החל מראש חודש אלול, לפי פסיקת השולחן ערוך (אלא שבראש חודש עצמו אין אומרים סליחות, על כן מתחילים לאמרם מליל ב' באלול, אם חל בשבת - ממוצאי שבת, ליל ג' באלול). חלק מעדות התימנים מתחילים לאמרן מיום ט"ו באלול, שהוא מחציתו של החודש. האשכנזים, הנוהגים לפי פסיקת הרמ"א – ר' משה איסרליש, נוהגים להתחיל תמיד לומר את הסליחות במוצאי שבת ובלבד שיהיו לפחות ארבעה ימי אמירת סליחות לפני ראש השנה. אם ראש השנה חל בחציו השני של השבוע, מתחילים לומר החל מתחילת השבוע שחל בו ראש השנה ואם ראש השנה חל בחצי הראשון של השבוע, החל מתחילת השבוע הקודם.

המנהג הקדום, המקובל גם כיום בכמה קהילות, הוא לומר את הסליחות בשעת בוקר מוקדמת מאוד, טרם עלות השחר. לפי רוב המנהגים, אמירת הסליחות נמשכת עד ט' בתשרי, ערב יום הכיפורים, למעט מנהג חסידות חב"ד ליובאוויטש, בה רווח המנהג לומר סליחות רק עד צום גדליה, כאשר הסליחות עד ערב ראש השנה נאמרות בנפרד מסדר התפילה ואילו הסליחות ביום צום גדליה נאמרות כחלק מן התפילה, כמו בשאר הצומות.