על זוגיות  ומשחקי תפקידים עם אורית בנימין  / אתי יוחנן
אורית בנימין חושפת בספרה הארוטי החדש "69 פיתויים של טירוף",
המבוסס על פוסטים שכתבה בקבוצת פייסבוק פופולרית, משחקי
תפקידים שיצרה בזוגיותה וסצנות אמיתיות עם נשים מחדר המיטות

"69 פיתויים של טירוף", ספרה הארוטי החדש של אורית בנימין, התחיל בכלל מפוסט שהיא כתבה לפני חמש שנים בקבוצת הפייסבוק "סקסימאמא". בקבוצה זו, בה חברות כמעט 150 אלף נשים בלבד מרחבי הארץ והעולם, כותבות המשתתפות בפתיחות מלאה על יחסים, עם עזרה רבה האחת לשנייה. בנימין הכירה בקבוצה זו הרבה נשים, שחלקן חברות טובות שלה ואף מצאה שם בעבר זוגיות.

כיצד התחלת לכתוב את הספר?
"הייתי כותבת לעצמי טקסטים בטלפון הסלולרי או על גבי פתקים ומפיות בבתי קפה, באוטובוס או ברכבת. החוויות שהעברתי בטקסטים על לילותיי הקסומים עם נשים פונות לכל אדם באשר הוא, ללא הבדל דת, גזע או מין, ולמקום שהוא יכול לדמיין את עצמו בסיטואציה עם מי שחפץ לבו".

בספר הארוטי החדש מתוארות – לראשונה בישראל - סצנות מציאותיות מחדר המיטות של בנימין ומשחקי תפקידים שיצרה בזוגיותה עם נשים. "הפוסטים שהעליתי היו ממקום של תשוקה ולילות קסומים בהחלט. אם תקראו היטב בין השורות תגלו שזה הרבה מעבר לסקס מטורף. עבורי הספר הוא כמו לידה ראשונה שלי והחותמת שלי ביקום לכך שזה אפשרי להתאהב כל יום מחדש", היא אומרת.

אילו תגובות קיבלת מנשים שקראו את הפוסטים שלך?
"התגובות שקיבלתי מנשים רבות בקבוצת הפייסבוק "סקסימאמא" סייעו להגשמת חלומי להוציא לאור את ספרי, אותו ערך יהורם גלילי, עיצבה מאיה פרנקו ובו מופיעים צילומים אמנותיים שצילמה טלי סקרה. לאחר שהעליתי את הפוסטים קיבלתי הרבה אהדה ופרגונים גם בהודעות פרטיות מנשים שקראו הרבה בין השורות: 'אורית, עברתי לילה מדהים בזכות הכתיבה שלך', 'אני קוראת כל פעם מחדש את הפוסט ומגלה עוד פעם משהו', 'את חייבת להוציא ספר', 'את לא מבינה מה זה עשה לי', 'הערת לנו מחדש את התשוקה', 'שכחתי מה זאת תשוקה אמיתית', ועוד".

בנימין מגלה שהיא מכורה ל'פרפרים' של התרגשות בבטן ואוהבת להשקיע מחשבה שגורמת לריגוש ול"פור פליי" שפעמים רבות שוכחים בכל זוגיות – בעיקר בגלל שגרת החיים השוחקת. "מגיע לנו להציף ולצוף ברגשות של תשוקה ואהבה, ואסור לשכוח שבסופו של יום כל אחד ואחת מאיתנו הולך לישון עם עצמו ורוצה להרגיש נאהב". 

לדבריה, משחק תפקידים כזה לא תמיד יכול להגיע בדרך הטבעית, ופעמים רבות לא קל לנשים להיכנס לסיטואציה של משחק תפקידים, "אבל כשזה קורה חוזרים הפרפרים וההתרגשות והתשוקה עושה פלאים. לא חייבים להיות כל היום בין הסדינים, אבל יש ניצוץ כשיש כזו אהבה, ניצוץ כזה שכל אחד רוצה לראות בעיניים של הפרטנר שלו. כל אחד חולם להיות במצב זה, ולכן אני מציע לזוגות ליהנות, להתאהב ולהתעצם בכל פעם מחדש. צריך להמשיך לקחת לגימות מטעם החיים, כל אחד בבחירתו יחיה וכל אהבה תתקבל בברכה ביקום זה. אני באתי לספר שאפשר קצת אחרת".

כיצד קיבלה משפחתך את יציאתך מהארון?
"בחופש גדול אחד קיצצתי את שיערי הארוך וחזרתי שונה לבית הספר. מילדה, שרוקדת בלהקת מחול ומחוזרת על ידי בנים, הפכתי לילדה המחוזרת על ידי בנות. בחיי היום יום התנהגתי כרגיל והצגתי את עצמי בצורה הכי טבעית כלפי החברה, אבל חששתי שמשפחתי תגלה או תתאכזב, ולכן הסתרתי את הסוד עד שהגיע לכך הרגע המתאים: האהבה הראשונה שחוויתי בגיל 17 עם יציאתי מהארון. כבר בגיל 15 הייתה התנסותי הראשונה עם בת. זה היה נראה לי די טבעי והרגשתי שהגעתי לנחלה. הייתי הילדה הקטנה והשובבה, שתמיד אהבה להיות חופשיה ולמלא את הלב והמוח בחוויות שגרמו לי לחייך חיוך רחב, זאת שבכיתה תמיד תהו לגביה אבל האמינו בה כפי שהיא ונתנו לה את מקומה – למרות הקושי, השובבות והבאלגן שעשתה כשציירה על קירות הכיתה".

לדבריה, אמה כבר ידעה זאת "כי היא קראה מכתב שכתבה לי אהבתי הראשונה. אמי הכילה אותי בצורה מושלמת, ואז הגיע חיבוקה העוטף. היא גם ידעה לומר לי את המילים הנכונות בדיוק ברגע שחשבתי שאתנפץ לרסיסים. שתינו ישבנו ביחד ושתינו קפה. היא הסתכלה עלי ואמרה: 'לא משנה מה תעשי ובמה תבחרי, אני פה בשבילך לכל החיים. מה שחשוב לי זה שתשמרי על עצמך'. מיותר לציין ששאר בני ובנות משפחתי דאגו לאסוף אותי ולהיות לצדי כל הזמן. בזכותם אני זוכה לאהוב ולהיות נאהבת. תמיד אהבתי נשים ונהגתי לשמור ולגונן על בנות, שהתייחסו או שלא דיברו אליהן כמו שצריך. אפילו על אמא שלי רציתי כל הזמן לגונן, גם אם לא היה ממי או ממה".