צילום: אפרת מזור 
מופע אורין יוחנן- הום home(?)  תיאטרון ענבל /מיכל דורון

אורין יוחנן היא אמנית רב תחומית ורקדנית עטורת פרסים.  יש לה קהל שמגיע לראות את עבודותיה המעוררות סקרנות , לכן הפרוייקט החדש הום בסימן שאלה, עורר התרגשות בקרב קהל שוחרי המחול .

הסצנה הראשונה הייתה מסקרנת ומקורית, גבר המתרחץ לעיני הקהל, השוטף את סבלו את העצב, ומתרענן. לאחר מכן לובש את בגדיו הרטובים.

סצנה זו כבר בישרה על העולם שבא לשבור את החוקים במחול הנגלה לפנינו. על הבמה הופיעו חמישה  רקדנים שכל אחד ביצע את הסצנה האמנותית עם חלל וזמן משלו.

לכל רקדן או רקדנית שהיטיבו בביצוע היה את הקצב והביצוע והריתמוס האישי. המוסיקה הייתה ללא קשר לדמויות והיוותה ישות בפני עצמה. לקראת סוף ההופעה הדמויות הרקדנים, החלו ליצור קשר אחד עם השנייה, דמות הרקדנית של הגולם הפכה לבשלה, ונהייתה רכות ואחדות מול הניגודים.

שבירת המוסכמות של ההרמוניה בריקוד כמוה כפי הנראה שבירת המוסכמות כמו בכל אמנות. שבירת מוסכמות בחריזה, או בציור בקלאסי, אך נשאלת השאלה האם המוסיקה שצרמה היא לאזני בלבד.

אישית חשתי חוסר מנוחה, ואולי זו הייתה כוונתה של היוצרת, שבה הצהרת הכוונות היא דיאלוג בין הדמויות בחלל נטול חוקים בזכות מבט הצופה. האם צופה אחר חש נוחות או מצפה לדבר מה אחר ? התבוננתי על הקהל שיש לכל אורך ההצגה ללא הגה, ואני מניחה שכל אחד חיפש את המשמעות האישית.

פעמים רבות מטרת האמן היא ליצור זעזוע או לזרוק את הצופה לכאוס כדי ליצור אצלו את עולם הדימויים האישי שלו. אם כן, תחושת הניכור הבלבול והזרות אכן עברה.  

הום ? מציגה אפשרות עתידנית פוסט אפוקליפטית, כלומר בעולם של כאוס מוחלט לאחר אסון. את תחושת הניכור וחוסר התקשורת ניתן לראות ברוב רובה של  היצירה. כאמור קיימת תחילת רכות ואיחוד ניגודים לקראת הסוף אם כי הכל שביר לאחר ההרס.

יצירה מקורית ומיוחדת.  

ניהול אמנותי, יצירה, עיצוב והפקה : אורין יוחנן

רקדנים יוצרים, רקדניות יוצרות: שי פרטוש- איש נרטב, גבריאל נויהאוס - אישה ירח, דנה זכריה- אישה קרקע, עידו גרינברג- איש ביט, שולי צייגר- אישה רוח.