על הסדרה הטלוויזיונית שובר שורות/ מיכל דורון
סדרת המופת האמריקאית "שובר שורות" ששיחקה חמש עונות הופכת לסרט בנטפליקס.   –איך באמצעות כתב- היד אבחון גרפולוגי וספר שירה נתפס החשוד העיקרי.

חמש עונות עוצרות נשימה, שהופכות את הקערה על פיה, ומזעזעות את הקרקע של משפחה רגועה בניו מקסיקו , משפחה אמריקאית שנראית ממבט ראשון כמו מיליוני משפחות, על רקע נוף פראי . הסדרה "שובר שורות", שיצר והפיק וינס גילגאן תיהפך לסרט , סדרה משובחת , מעוררת מחשבה רבה ועשויה בצורה מותחת ומעמיקה. ספר השיאים של גינס הכתיר אותה כסדרה עם הביקורות הטובות ביותר , אך במאמרי אתייחס לשתי נקודות מעולמי הפרטי המפילות את החשוד העיקרי בעונה החמישית גרפולוגיה ושירה.   .

הגיבור וולטר וויט השחקן בריאן קראנסטון מורה לכימיה אפרורי, מפוחד, מוכשר ומתוסכל כי אינו מגשים את יכולותיו , כפוף וקצת "חנון" . חי את חייו השגרתיים, עד שיום אחד חייו מתהפכים, הוא  חולה בסרטן ריאות סופני. מכאן מתחיל שינוי דרסטי בעלילת החיים. המצב הסופני מוביל אותו לתושייה לפריצה חסרת גבולות, כדי לממן את הטיפולים הוא אינו מסכים לקבל עזרה, והביטוח הרפואי שלו אינו מספיק . טיפוס אפרורי מסודר זה, הצמוד  להרגלים, בוחר באפשרות שלכאורה הכי מנוגדת לתסריט :  הוא  מתחיל לבשל מתאפטמין במעבדה מאולתרת והוא מנצל את יכולתו והשכלתו ככימאי. הוא מגייס תלמיד לשעבר ג'סי פינקמן השחקן ארון פול ,מכור לסמים ויחדיו הם מגיעים לראש הצמרת של שוק הסמים בבישול . המעבדה במשך הסדרות הופכת להיות מעבדה משוכללת וולטר מגשים את חלומו להיות הכימאי הטוב ביותר בצורה פרדוכסלית. והעלילה כמובן מסתבכת כשגיסו הוא ראש היחידה במשטרה למלחמה בסמים. חמש עונות עשויות למופת משקפות דמויות מתפתחות בצורה מרתקת, וולטר וויט אומר שהוא חש חי נוכח גזר דין המוות המרחף מול גופו. באחד הדיאלוגים / המריבות עם תלמידו הנרקומן הוא אומר לו : אני אומר למוות, אני עכשיו הבוס,  קצת מזכיר את האמירות והדמויות  של חנוך לוין בעטיפה של סדרה אמריקאית פופולארית. התנהגותו של וולטר נהפכת לבוטחת עוצמתית ובמשך הזמן לאלימה ותוקפנית. החבל מתהדק סביב צווארו ומתחילה התנהגות קיצונית. כשהוא מתחיל לרצוח, אין משמעות עבורו למספר האנשים, הוא שואף לשלוט. בסדרה המרתקת קיים משחק מוחות, הגיס – האנק שריידר , השחקן דין נוריס המחפש נואשות את מבשל הסמים .מה שמביא לאבדנו של וולטר וויט המבריק ובסופו של דבר נותן לגיסו ראש יחידת מחלק הסמים את פתח הרמז, שהוא הוא האיש שבראש בישול המתאפטמין  המבוקש, שני רמזים : שירה וכתב יד. וולטר וויט אהב את המשורר וולט  וויטמן וספרו "עשבי הבר הוא השאיר את ספר שיריו, אותו ספר שהיה שייך לכימאי שעבד עמו במעבדת הסמים אותו רצח. גיסו הבחין בספר, ראה את ההקדשה על הספר, הסיק מיד שהספר שייך לכימאי , לקח במהירות את ספר השירה והשווה את כתבי היד של הכימאי שהיו חלק מזירת הרצח. וולטר וויט חיפש לפני השינה את ספר השירה כדי לקרוא את "עשבי הבר" אך לא מצא ואז הבין שגיסו לקח את הספר והוא משלים את הפאזל.  הסצנה בה דוהר האנק שריידר , גיסו של וולטר וויט לביתו להשוות את כתב היד על ההקדשה על ספר השירה לבין כתבי היד של הכימאי הנרצח גייל, היא מרתקת, עשויה היטב  וחושפת מעט את עבודתי כגרפולוגית משפטית. כשהוא מגלה כי יש התאמה ראשונית בין כתבי היד של גייל לבין כתב היד על ההקדשה שעל הספר השייך בוודאות לגייל, הכימאי שנרצח,  זעמו ניכר, פניו אדומות הוא על סף התקף לב מאחר שהוא מבין לתדהמתו כי החשוד היה מתחת לאפו כל העת. 

    אחד משירי וולט וויטמן,בספר עשבי הבר  שנחשב מגדולי משוררי אמריקה, בתרגומו של הלקין, הוצ' הקיבוץ המאוחד." כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי עִם עֶרֶב אֵיךְ הִתְקַבֵּל שְׁמִי בִּתְשׁוּאוֹת בַּקַּפִּיטוֹל, בְּכָל זֹאת לֹא מְאֻשָּׁר הָיָה לִי אוֹתוֹ לַיְלָה,

וּכְשֶׁשָּׁתִיתִי לְשָׁכְרָה, אוֹ כְּשֶׁתָּכְנִיּוֹתַי הִתְגַּשְׁמוּ, עֲדַיִן לֹא הָיִיתִי מְאֻשָּׁר, אֲבָל אוֹתוֹ יוֹם כְּשֶׁקַּמְתִּי עִם שַׁחַר מִמִּטַּת הַבְּרִיאוּת הַשְּׁלֵמָה, רַעֲנָן, שָׁר, שׁוֹאֵף אֶת נְשִׁימַת הַסְּתָו הַבְּשֵׁלָה,

כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת הַיָּרֵחַ הַמָּלֵא בַּמַּעֲרָב מַחְוִיר וְנֶעְלָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר, כְּשֶׁשּׁוֹטַטְתִּי לְבַדִּי עַל הַחוֹף וְהִתְפַּשַּׁטְתִּי וְרָחַצְתִּי, צוֹחֵק עִם הַמַּיִם הַצּוֹנְנִים, וְרָאִיתִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה, וּכְשֶׁנָּתַתִּי דַּעְתִּי עַל רֵעִי אֲהוּבִי הַיָּקָר הַנִּמְצָא בְּדַרְכּוֹ לְכָאן, כִּי אָז הָיִיתִי מְאֻשָּׁר, כִּי אָז מָתְקָה כָּל נְשִׁימָה כֶּפֶל-כִּפְלַיִם, וְכָל אוֹתוֹ יוֹם הֵזִין אוֹתִי אָכְלִי כֶּפֶל-כִּפְלַיִם, וְהַיּוֹם הַיָּפֶה עָבַר בַּנְּעִימִים,

וְיוֹם הַמָּחָר הָיָה מָלֵא אַף הוּא שִׂמְחָה, וְלַמָּחֳרָת עִם עֶרֶב בָּא רֵעִי, וְאוֹתוֹ לַיְלָה, בִּהְיוֹת הַדְּמָמָה בַּכֹּל, שָׁמַעְתִּי אֶת הַמַּיִם מִתְגַּלְגְּלִים לְאִטָּם בְּלִי-הֶרֶף בְּמַעֲלֵה הַחוֹף, שָׁמַעְתִּי אֶת רִשְׁרוּשׁ הַמַּיִם וְהַחוֹל כְּמוֹ מֻפְנֶה אֵלַי לוֹחֵשׁ לְבָרְכֵנִי,

כִּי עַל כֵּן זֶה שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי שָׁכַב יָשֵׁן לְצִדִּי תַּחַת הַכִּסּוּי הָאֶחָד בַּלַּיְלָה הַקָּרִיר,בַּדְּמָמָה בְּקַרְנֵי הַיָּרֵחַ שֶׁל הַסְּתָו פָּנָיו מֻפְנוֹת אֵלַי,וּזְרוֹעוֹ נָחָה קַלּוֹת עַל חָזִי — וְאוֹתוֹ לַיְלָה הָיִיתִי מְאֻשָּׁר." 

וולטר וויט כל כך הקפיד לסגור את כל הקצוות כיאה לטיפוס של מדען, מתוכנן עם שליטה עצמית, אך עולם השירה המופלא של וויטמן הותיר דרור לנפשו ולרגשותיו. ועל תורת הגרפולוגיה לא חקר מספיק.......