על השראה ספרותית ממשחקי ילדות של פעם / אתי יוחנן
יסמין פרטוק וילנאי מגלה כיצד המשחקים של ילדיה עם סבא וסבתא המתגוררים
בארה"ב היוו השראה לכתיבת ספרה החדש "מחבואים עם אמא", בו היא מעלה

שאלות חשובות בנוגע לחשיבותם של משחקי ילדות קלאסיים כמו: מחבואים ותופסת

בספרה החדש "מחבואים עם אמא" (בהוצאת "אוריון") מעלה פרטוק וילנאי – באמצעות עלילה קולחת ואיורים מרהיבים של דניאלה סוסה – שאלות חשובות שמעלים ההורים בנוגע לחשיבות של משחקי ילדות קלאסיים כמו: מחבואים ותופסת, שבעבר סייעו לפתח יכולות חברתיות וכיום פחות פופולריים, בעקבות השימוש הגובר בסמרטפונים, טאבלטים ומחשבים. היא מגלה כי ילדיה יובל ותומר נתנו לה את ההשראה הספרותית לכתיבת ספרה, המקבל תגובות חיוביות רבות מסבים ומסבתות, מהורים וכמובן מילדים, וכי השתמשה בספר בשמותיהם האמיתיים של ילדיה ושל הסבא והסבתא שלהם על מנת ליצור רובד אישי ואמיתי.

היא נולדה וגדלה בקרית שמונה. לאחר שירותה הצבאי עברה לעמק הסיליקון בקליפורניה, שם טיילה ועבדה כ'אופר' אצל משפחה ישראלית. היא הכירה את ניצן, לימים בעלה, ונשארה שם במשך 13 שנים. לאחר שסיימה בהצטיינות תואר ראשון בכלכלה ותקשורת באוניברסיטת סנטה קלרה, עבדה עם בעלה בחברת המשחקים הדיגיטליים שהקים. כשנולדה בתם הבכורה יובל, היא החליטה להתמסר לאימהות, דבר שבא לידי ביטוי בעלילת ספרה "מחבואים עם אמא".

מהו המסר העיקרי ב"מחבואים עם אמא"?
"מעבר לחשיבות שבהנאה מהמסע ולא רק מהיעד, הוא הקושי של ילדים להבין שמשהו שהם אוהבים, כמו למשל לשחק במשחק, מגיע לסיומו, בדיוק כפי שקורה פעמים רבות בגני המשחקים. מכיוון שהתמזל מזלי להיות אמא במשרה מלאה, יכולתי לקחת חלק מלא בחיי היומיום של ילדיי ולחוות בצורה שלמה אותם ואת חייהם. רציתי להעביר בעזרת הספר את הכיף הפשוט הטמון במשחק עם סבא וסבתא. לראות את ההורים שלי או של ניצן, בעלי, משחקים עם יובל ותומר ובכך חוזרים לילדות וגם להורות המוקדמת שלהם מסב לי אושר רב. בעלילת הספר גם האמא נמצאת בתמונה, משום שרציתי להדגיש שהורים יכולים לקחת חלק במשחקים של הסבא והסבתא עם הנכדים".

לדבריה, בקרוב מתוכננים לצאת לאור ספרי ילדים נוספים שהיא כתבה. "אני מחוברת לילדותיות שבי, ולכן זה מרגיש לי הכי טבעי לכתוב ספרי ילדים. אני נהנית לחוות דרך ילדיי את השמחה, האושר הפשוט והאמיתי שרק ילדים חווים. לילדים יש יכולת לראות דברים בדיוק כמו שהם, ומדי יום אני לומדת מהם המון. גם כשאני לא נמצאת פיזית עם ילדיי, אני תמיד אמא. הפכתי לאמא לפני כמעט שמונה שנים, כשהייתי בת 30, והאימהות הביאה איתה המון יצירתיות, אושר אמיתי ושמחה. עם זאת, האימהות הוציאה ממני רגישות יתרה לכל מה שמתרחש סביבי ובעולם, והכל מקבל פרופורציות אחרות, כשהקונטקסט של מקרים מזעזעים שקורים לילדים נעשה יותר אישי".

מהי האימהות עבורך?
"מהות האימהות היא עבורי היכולת להיות שם בשביל הילדים ולהיות חלק מעולמם הילדותי, וזה בא לידי ביטוי בלשחק איתם משחקים פשוטים כמו מחבואים. אני מאוד אוהבת ילדים ומתחברת אליהם בקלות, וגם הם אלי. אני נהנית לחוות מחדש את ילדותי דרך ילדיי. אני אמנם נושקת ל-40, אבל מרגישה ילדה בכל איברי גופי, משחקת תופסת עם ילדיי בפארק ורוכבת על הקורקינט של בתי. אני רוצה להאמין שאני אמא כיפית וילדותית, וילדיי יגידו שאני אמא מצחיקה, אבל אני גם קשוחה כשצריך להעמיד גבולות. אני מנסה לשים דגש על להיות שם כשהם צריכים אותי, אבל גם לתת להם להבין שיש לי צרכים משלי. אם למשל, אני יוצאת לרוץ בערב וחוזרת אחרי שהם כבר הולכים לישון, הם יודעים שהערב לא אשיר להם לפני השינה ומקבלים את זה באהבה והבנה. הם אפילו מבקשים לרוץ איתי".

מה מייחד אותך כסופרת ילדים?
"הכתיבה על תרחישים יומיומיים, שהם חלק בלתי נפרד מהחיים, כמו לשחק מחבואים עם אמא או סבא. כך אני מדברת ללבם של רוב הקוראים. החיים כפי שהם הם עבורי החומר הטוב ביותר ליצירה. לכולנו יש סיפור חיים, אנו חווים חוויות ועושים בחירות שמעצבות אותנו על בסיס יומיומי. כתיבת ספר והוצאתו לאור מאפשרת לנו להעביר חלק מהחוויה וממי שאנחנו לציבור כולו. בעבר השתעשעתי במחשבות על כתיבת ספר על

מסעי מקרית שמונה לעמק הסיליקון, אבל זה עדיין רחוק ממני. כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטת סנטה קלרה, נתבקשנו לקרוא את 'רודף העפיפונים' של חאלד חוסייני, שהיה בוגר האוניברסיטה. המסע שלו לעמק הסיליקון הרגיש לי קרוב, ומאז המחשבה לכתוב על זה נשארה אצלי ברקע".