ההצגה מיזרי בתאטרון הקאמרי/ אירית זילברמן
אתחיל בעובדה מיוחדת וחשובה לגבי הצגה זו: אין שום בעיה לשבת, כמעט שעתיים, ולצפות בשני שחקנים, עם תפאורה מינימליסטית.
תפאורה צנועה אך רב משמעית לנושא ההצגה: משטח לבן הבא לרמוז כי המקום מכוסה שלג וללא צמחיה. במרכזו קראוואן בן שני חדרים.
המשטח הלבן עשוי מניירות לבנים המרמזים על הנושא הנדון במחזה: כתיבה כתיבה כתיבה..וגם משמשים פתרון טוב לסיום שליטתה של המעריצה בכתיבתו של הסופר האהוב עליה.
קרן מור ויובל סגל מרתקים ונטמעים בדמויות שעיצב המחזאי. הצופה בהחלט יכול להבין ולהזדהות עם כל אחד מהם בכל רגע נתון..רגש חמלה עולה כלפי דמותה הגלמודה של אנני וילקס, שתי הדמויות כמו טובעות בתוך הסיטואציות השוצפות במחזה, מנסות לצוף באיזה אופן.
שעות רבות לאחר תום ההצגה הסתובבתי עם תחושה שהייתי באיזה מקום זר בחו"ל והצלחתי לחוות מקום זה על אנשיו באופן אינטימי ויסודי. אורך ההצגה ועושר הסיטואציות וכמובן המשחק המעולה היו התורמים לכך. זו תחושה אשר לעיתים אנשים מצפים לה, בעקבות טיול עומק בחו"ל, ולא תמיד משיגים אותה.
עפ"י הרומן מאת:סטיבן קינג
תרגום ובימוי: עירד רובינשטיין
תפאורה ותלבושות:פולינה אדמוב
תאורה:אבי יונה בואנו (במבי)
מוזיקה:רועי ירקוני
שחקנים:קרן מור, יובל סגל, שהם שיינר/ עידו מרקוביץ', ירדן שי, נטשה מנטל גוריסלבץ.
