אירוע פרישה באלהמברה/ בלפור מור

היום בו הכרתי את אחותי הקטנה

אחותי הקטנה בת חמישים ושלש. אני מבוגר ממנה בשתיים עשרה שנה ורק היום זכיתי להכיר אותה.

זה לא שאנחנו לא בקשר, זה לא שיש משקעים המעיבים על עומק היכרותנו, להיפך. אנחנו משוחחים בטלפון, שואלים לגבי שלום בריאותנו ובריאות המשפחה והילדים, מתעניינים מדי פעם בנושאים רגישים, נפגשים אצל ההורים, בחגים ובאירועים משפחתיים. אנחנו ממש נחמדים. אנחנו אח ואחות כמו שכתוב בספר.

אחותי הקטנה הזמינה אותי לערב פרישה והוקרה לכבוד פרישתה לאחר שלושים וחמש שנות שירות בחיל האוויר.

עוד אירוע מרגש שצריך לעבור. נבוא , נחייך, נתנשק, נתחבק, נמלמל כמה מילות ברכה, נאכל משהו, נכיר אנשים מהצבא, נראה את המצגת, נמחא כפיים במקומות שצריך, נאחל בהצלחה וניסע הביתה. 'חשבתי לעצמי'.

ביום קיץ יפואי חם ולח שמתי פעמיי לאירוע המרגש. היא בחרה לקיים את האירוע על גג תיאטרון אלהמברה.

'אצלה הכל חייב להיות בגדול, הרי אני מכיר אותה' חייכתי בדמיוני.

בכניסה המפוארת קיבל אותנו נציג המרכז לסיינטולוגיה. התרשמתי מהאווירה הרגועה שמקרין המקום. בדרכנו למעלית עצרתי ליד שלט שעליו כתוב:

"בידך הכוח להראות את הדרך לחיים פחות מסוכנים ויותר מאושרים"  ל. רון האברד

מתחת למסר הבולט צדו  עיניי  בכמה  עצות לדרך:

טפל בעצמך

היה מאופק

אהוב ילדים ועזור להם

שמש דוגמה טובה

היה ראוי לאמון.....

העצה העשרים ואחת והאחרונה ביקשה ממני לפרוח ולשגשג.

' גם באירוע הפרידה שלה היא חייבת להטיף לי מוסר. אי אפשר רק לבוא וליהנות אצלה'? הרהרתי.

גג התיאטרון הרגיע אותי. רוח בריזה נעימה, הנוף של יפו ממערב ומדרום, אצטדיון בלומפילד הנבנה מחדש ממזרח הכניסו אותי לאווירה. תוך כדי נשנוש המזון הגיעו חברים ומפקדים מתקופת השירות, חברים אישיים ובני משפחה.

את הערב פתחה עינת גורפיין יוסף מנהלת השיווק ויחסי הציבור של מרכז הסיינטולוגיה.

" בניין תיאטרון אלהמברה ההיסטורי, מהבניינים היפים והמעניינים ביותר ביפו, נחשב לאחד המסמלים הארכיטקטוניים הבולטים בייחודם בעיר.

הבניין, הניצב בשדרות ירושלים 39 ביפו, נרכש על-ידי המרכז לסיינטולוגיה ישראל ב-2008 ועבר עבודות שיפוץ ושחזור מקיפות. לאור המורשת המפוארת של הבניין, פתח המרכז לסיינטולוגיה תערוכה הפתוחה לקהל הרחב על ההיסטוריה שלו בקומה השנייה של הבניין הכוללת מוצגים מרשימים מעברו של הבניין ומציגה את סיפורו, בה ביקרו כבר עשרות אלפי אנשים. בנוסף, המרכז לסיינטולוגיה מארח אירועי תרבות, תיאטרון ושירה באודיטוריום שלו כדי להמשיך את המורשת התרבותית של המקום."  היא סיפרה לנו.

חוויתי בעבר הרבה ערבי פרידה ממסגרות שונות. הפעם חשתי באהבה, בהערכה וביחס המכבד להם זכתה אחותי. זה היה אמיתי. אווירה שהקרינה על כולנו ועל המקום כולו. לא פעם ניגבתי לחלוחית של דמעה מעיניי.  הייתי שותף ברגשותיי לגאוות היחידה, לתרומתה של אחותי לחיבורים בין האנשים, לעבודת הצוות המשותפת,  לעמידה ביעדים המבצעיים המאתגרים כמו גם ליעדים החברתיים.

הם סיפרו לי על המנהיגות שלה, לא מתוקף הדרגות שעל כתפיה, אלא מיכולתה להיות קשובה לצרכים ולאנשים.

הם סיפרו לי על המסירות , המחויבות  והאחריות שלקחה על עצמה במבצעים השונים.

הם סיפרו לי על הרגישות שבה היא טיפלה בנושאים מגוונים: מבצעיים, חברתיים ואישיים.

שמעתי על הפרויקטים החברתיים שיזמה וטיפחה לטובת הקהילה שבהם היו משולבים אומנות ויצירה.

גיליתי את אהבתה לספורט הישגי והשאיפה לנצח.

אמרו לי שהיא פדנטית, קשוחה. יורדת לפרטים של כל מבצע ומבצע. אצלה אסור שיהיה ברדק  ובלגן.  אליה נכנסים מסודרים ומאורגנים.

שמעתי לראשונה שקיבלה תעודת הצטיינות של שר הביטחון.

כשהסתיים הערב המרגש עצרתי שוב ליד השלט עם סולם הערכים של  ל.רון האברד . קראתי שם:

שמש דוגמה טובה

היה ראוי לאמון

מלא את התחייבויותיך

היה חרוץ

היה מיומן

השתדל להתייחס לאחרים כפי שהיית רוצה שהם יתייחסו אליך.....

תודה לך אחותי היקרה