שיר:
הבחורה הראשונה/ ז'ורז' ברסאנס מצרפתית ראובן וימר

אֶת כָּל הַמִּלְחָמוֹת שָׁכַחְתִּי,

שֶׁל אוֹסְטֶרְלִיץ וְווֹטֶרְלוּ,

סְפָרַד, אִיטַלְיָה וְקַרְפָּטִים,

שֶׁל פּוֹנְטוּאָז וְאֵיזֶה לֹא.

אֲבָל בַּחַיִּים

אוֹתָהּ לֹא נִשְׁכַּח,

תָּ'רִאשׁוֹנָה

שֶׁחִבַּקְנוּ כָּל כָּךְ,

הָרִאשׁוֹנָה בַּדֶּרֶךְ

אִתָּהּ יָצָאנוּ אַט…

אַתָּה זוֹכֵר, לִבִּי,

כַּמָּה אוֹתָהּ הוֹקַרְנוּ?

אִם יִשְׁרַת דֶּרֶךְ

אוֹ סְתַם בַּחוּרָה,

שֶׁתִּהְיֶה בְּתוּלָה לָהּ,

אוֹ שֶׁתִּהְיֶה זוֹנָה –

אָנוּ נִזְכֹּר אוֹתָהּ

גַּם עוֹד מֵאָה שָׁנָה,

זוֹ שֶׁאוֹתָהּ חִבַּקְנוּ

רִאשׁוֹנָה!

הֵם הִסְתַּלְּקוּ בְּנִפְנוּפֵי כָּנָף,

זִכְרוֹנוֹתַי מִבֵּל סוּזוֹן,

וְזִכְרוֹנִי מַמָּשׁ לְגַמְרֵי חַף

מִז'וּלִי, רוֹזֵט וּמִלִּיזוֹן,

אֲבָל בַּחַיִּים

אוֹתָהּ לֹא נִשְׁכַּח,

אֶת הָרִאשׁוֹנָה

שֶׁחִבַּקְנוּ כָּל כָּךְ.

הָיָה סִפּוּר יָפֶה,

לִבִּי, תִּזְכֹּר אוֹתָהּ?

בִּטַּלְתִּי בְּתוּלַי

מוּל פֶּרַח שֶׁקָּרַץ לִי.

הָחֲגִיגָה שֶׁזוֹ הָיְתָה,

אִם הֵם עֲשִׁירִים

וְאִם הֵם אֻמְלָלִים,

פְּשׁוּטִים, אוֹ כְּלָבִים,

אָנוּ נִזְכֹּר אוֹתָהּ

גַּם עוֹד מֵאָה שָׁנָה,

זוֹ שֶׁאוֹתָהּ חִבַּקְנוּ

רִאשׁוֹנָה!

אַתְּ, שֶׁהִטְבַּלְתְּ אוֹתִי טְבִילַת בְּכוֹרָה,

אוֹתָךְ אֶשְׁמֹר בַּלֵּב לָעַד,

אֹהַב אוֹתָךְ, אוֹתָךְ אֹהַב נוֹרָא,

שַׁי אַחֲרוֹן לְחַג מוֹלָד.

וְכָל עוֹד נִחְיֶה

אוֹתָהּ לֹא נִשְׁכַּח,

אֶת הָרִאשׁוֹנָה

שֶׁחִבַּקְנוּ כָּל כָּךְ,

וְכָל כָּךְ הִתְבַּלְבַּלְתִּי

כְּשֶׁהִיא הִתְפַּשְּׁטָה.

הָיִיתִי בִּמְצוּקָה,

אַתָּה זוֹכֵר, לִבִּי,

מַמָּשׁ הִתְאַבַּנְתִּי.

הָיוּ אֲחֵרוֹת

אַךְ לֹא כְּמוֹתָהּ.

אַךְ כְּשֶׁנִּשְׁכַּח אוֹתָן,

אָנוּ נִזְכֹּר אוֹתָהּ

גַּם עוֹד מֵאָה שָׁנָה,

זוֹ שֶׁאוֹתָהּ חִבַּקְנוּ

רִאשׁוֹנָה!