אתי גדיש דה לנגה תערוכה/ מארי רוזנבלום

 

לא בכל יום אני מתלהבת ממה שעיני ומוחי קולטים. הפעם - כן.

תערוכתה של אתי גדיש נפתחה החודש בגלריה "פריסקופ" ברחוב בן יהודה 176 בתל אביב. האוצרת : טל רואי דה-לנגה. יחסי ציבור: מיכל סדן.

התערוכה  נקראת "פאולוניה" על שם עץ "הקיסרית" שמוצאו מסין ושימש כחומר גלם.

כשהציעו לי לסקור את התערוכה הזו, חשבתי לעצמי, מה כבר יהיה מיוחד שם ....

 האומנית , אתי גדיש, יוצרת ומולידת התערוכה כל כך נדירה כך שגם אם הגלריה סגורה, אתה נושם את צי אוניותיה  דרך הזכוכית.

אתי גדיש תושבת כפר-הים שבגבעת אולגה הינה אמנית מולדת שבמהלך עיסוקיה היומיומיים כולל לימודי מוסיקה בתחילה, חשה שציור הוא מרחב הביטוי והקיום שלה.

 בעבודותיה בעבר עבדה עם איטונג וחלקי עצים, אספה שאריות ברחוב.

התמקדה בסגנון מינימליסטי פיגורטיבי, דייקה ושאפה לתאר את האיזון והשיווי משקל העדין והפגיע של החיים. היא בחרה בנושאים כמו תיאור של נבילת פרחים. בן תיארה את יופיו של החומר הנמצא בתהליך כליה שלו אופי צורני ייחודי כאשר החומר שואף אל מרכיביו הראשוניים. הציורים תארו את הנבילה כחלק מהחיים ולא כסיומם.

התהליך אפשר לה להתחבר לכאב שלא הובע ולא קיבל את מקומו  ליד השמחה והצמיחה.

גדיש נקלעה למטע של עץ הפאולוניה שגידל חקלאי והוקסמה מהעץ והיותו חלול עם חלל פנימי המחבר בין הקרקע והאוויר והחלה לפסל עמו.

הסמליות של הסירה היא רחבה. היותה כלי לפתיחת אופקים להגיע אל הלא ידוע, אמצעי לנטישת נמל המבטחים  הידוע אל מרחבי חיפוש וגילוי חדשים גם אם יש סכנות בצי. 

לסירות שלה חיים משלהן.

הן מוצגות בכל מיני כיוונים, גובה, מרחב.

לעיתים היה נדמה שהסירות הגיעו מאיזה שבט קסום, לחלקן  יש קונוטציה מינית, חלקן זבות דם, חלקן נטועות לגובה על ברזל וכל נגיעה בספינה מניעה אותה.

חריצי עץ הפאולינה הגיעו כמו שהן.

בחלק מהתערוכה הסירות מוצגות לגובה כטוטמים של שבט קדום. המופלא הוא שחריצי עץ הפאולוניה הן מן הטבע והאמנית רק איירה  את שפות החריצים כפולחן לאיבר המין הנקבי.

כל סירה נושאת אתה מטען אבסטרקטי רגשי מהעולם האישי שלי, הסירות הן בהחלט חלק מהמקום הארעי והלא קבוע שלנו בעולם הזה", היא אומרת. גרה על הים, ומכאן החיבור לסירות,"

הסירות הן סוג של אוביקט מעבר, וכל אחת נושאת איתה מטען אבסטרקטי רגשי מהעולם האישי שלי. לפי תגובות הצופים אני מבינה שגם הם מתחברים מאוד לעבודות דרך העולם שלהם ‎.

חלקן כבר נמכרו.

מרגש להיות בתערוכה הזו. אני יודעת שאחזור בשנית לחוות ולנוע עם הסירות האלה והחלומות.