פרשת השבוע שלח - לך/ חגי קמרט 

הפרשה כוללת  כמה נושאים חשובים  כמו הפרשת חלה מצוות ציצית והשבת אך רובה מדברת בנושא המרגלים.

 הנה 12 איש מבכירי העם יוצאים לתור ולרגל את הארץ ולתהות על קנקנה  וחוזרים מפוחדים  ומטילים אימה על העם.

יש להבין  שהתורה במהותה מתרכזת בעיקר ואם היא מביאה עניין מסוים  ושמה דגש עליו כנראה שהוא מהותי לעם ישראל ובכן כך הוא גם כאן בפרשת המרגלים:  הדגש הוא על הקושי במעבר מן הצד התיאורטי רוחני אולי רעיוני משהו אל הצד המעשי אל ההגשמה וההתנסות בחומר שעד כה היה יותר רוח.

הידיעה שהנה הגיע הרגע שיש להוריד עוגן אל המקום הזה ולטעת בו שורשים הוא מעשה קריטי גדול דרמטי מאוד שגורם לרתיעה.

ואם נשליך תופעה זו לימינו נמצא שיש בתוכנו אנשים בעיקר במגזר החרדי שעדיין רואים עצמם כחיים בגלות! קשה להם להתרגל למושגים של עם ומדינה וארץ ישראל.

האינטרס הישראלי הוא דווקא הגלות אליה העם מורגל וצריך לשנות את הלך המחשבה אל האידאל אל  ארץ נושבת  שיועדה לך.

דגש אחר:

משה שולח את המרגלים במטרה לראות את הארץ מה היא האם: "הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם-רָב.  יט וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם-רָעָה וכו'" שם שם.

מוזר! מוזר ביותר! בני ישראל יצאו ממצרים  הם הולכים במדבר בארץ צייה בלא מים סובלים נדודים הכל למען מטרה אחת להגיע אל ארץ שהובטחה להם עוד מימי אברהם. ועכשיו,  פתאום עכשיו, עומדת הארץ הזאת בפני בחירת העם הטובה היא לו אם לא?

שהרי לפי בקשת משה מהמרגלים אנו מבינים שאכן לכך יעדם הנה:

וראיתם את הארץ מה היא

 ואני שואל אם רעה וכי יעשו אחורה פנה?  ודאי שלא!

נו באמת! האם עד כה הלכו והתייגעו והתייסרו כדי לתהות עכשיו על קנקנה של הארץ.

שאלה חשובה יותר: והיכן הלכה לה האמונה ב ה' והרי לא יעלה על הדעת ש ה' יתן לעם הנבחר ארץ רעה! 

בהחלט ניתן לקבל את התשובה מניסוח הפסוק הנ"ל אך לפני כן. רגע לפני כן כדאי לזכור את מצבו הירוד של העם  הפקפוק באמונה  (ואם לא יאמינו לי שואל משה הנעזר באותות שם שם במצרים)  מעשה העגל וכו'

רש"י מפרש בעיה זו כדרכו כך: "לך לדעתך. אני איני מצווה לך, אם תרצה – שלח... אני אמרתי להם שהיא טובה , שנאמר (שמות ג יז) "אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני, החתי... אל ארץ זבת חלב ודבש"

במסכת סוטה לד ע"ב נאמר:

 שלח לך (מהו לך?) אמר ריש לקיש: "שלח לך" מדעתך (ואני איני מצוה אותך, אבל ישראל הם אומרים לך כדכתיב: "ותקרבון אלי כלכם וגו' (דברים א' כ"ב) אני איני מעכב על ידך) וכי אדם זה בורר חלק רע לעצמו (כלומר, אם הקב"ה צווה, כלום היה אומר לו לעשות דבר שסופו לבוא לידי תקלה?) הינו דכתיב "ויטב בעיני הדבר (דברים א' כ"ג ואמר ריש לקיש "בעיני" ולא בעיניו של מקום.

נוסח אחר: מדעתך ולא מדעתי "שלח לך" אתם צריכים שליחות ואין אני צריך שליחות: אתם צריכים לרגל, ואין אני צריך לרגל (סדר אליהו רבה פרק כ"ט)

אני אישית מאוד מאוד נוטה לקבל את פירושו של ריש לקיש. ועוד להוסיף עליו:

העם חסר אמונה העם מחפש את החומריות את היישות הממשית להיאחז בה להאמין בה חשוב לו מראה עיניים.

משה מבין את זה ולכן שולח את המרגלים.

ולעצם הפסוק אני מבין אותו כך

שלח לך כלומר שלח בשבילך!  בשביל שלא יבואו אליך בטענות!

כלומר: לדעתי ה' מנסה להציע למשה אפוד מגן בדמות מרגלים שירגלו את הארץ ויביאו את מסקנותיהם בפניו.

הנה:

"שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל.

אשר אני נותן לבני ישראל מרמז ראשית על הארץ המובטחת, שנית על הנחישות של ה' לתת אותה , שלישית בצורת ההטיה אשר אני נותן כלומר בהווה אפשר להבין שאין נסיגה מההחלטה: הנתינה היא סופית. נותן כלומר כבר נותן עכשיו!