על שברים ותיקונים- תיקון ליל שבועות בקתדרה במתנ"ס פרדס חנה כרכור/ בלפור מור
יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש, משהו ישתנה
משהו יירגע בנו, משהו יגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש.
(מתוך שירה של ריטה "מחכה" לחן עידן רייכל)
בסוף הערב חשתי במשב רוח אופטימי. אולי הפעם, בכל זאת משהו ישתנה בנו ונצליח לאחות את השברים בינינו. הייתי מוקף בחבורה של חילוניים, מסורתיים, דתיים, צעירים ומבוגרים שבאו לאחות את השברים ולהיות יחד. השכנים מסביב התלוננו על הרעש, כיבו לנו את האורות ואנחנו הצטופפנו במעגל שירה מקודשת רחב מסביב לאורקה וחבריה שרים בלחש את "בן אדם" שכתב הרב קוק.
בן אדם
עלה למעלה עלה
עלה למעלה עלה בן אדם
עלה למעלה עלה
כי כח עז לך יש לך כנפי רוח
יש לך כנפי רוח כנפי נשרים אבירים
אל תכחש בם פן יכחשו בך
דרוש אותם בן אדם וימצאו מיד
בין שיר לשיר ביקשה אורקה ממי שרוצה לקום, להגיד את שמו ולשתף אותנו בברכה או בתובנה לתיקון ושינוי.
הנשים היו אמיצות יותר ושיתפו את הקהל בחלומותיהן לעולם טוב יותר. גם הגברים תפשו אומץ ואט אט הצטרפו למעגל המברכים והמשתפים. אפילו אני הציני והפסימי בחבורה תפשתי אומץ ושיתפתי בשורות מתוך "זמן אהבה" של אהוד בנאי ודוד ד'אור:
אם לא תעשה לחברך מה שלעצמך כואב
אתה תמצא את הנתיב לירושלים שבלב
את הערב פתחה מנהלת הקתדרה במתנ"ס פרדס חנה כרכור סמדר פולוביאן שארגנה את הערב ברגישות, בנחישות בחיבורים בין מעגלים ובמסירות אין קץ. חשתי בקולה את התרגשותה ואת החשיבות הערכית שהיא מייחסת לערב הזה. סמדר לא שכחה לציין שהערב הזה הוא תוצאה של המפגשים ולימוד של תושבים מהקהילה שנפגשים כבר שלש שנים ומתוך המפגשים נולדים האירועים האלה. סמדר הודתה וציינה בחשיבות את תמיכתה של קרן קשת (השייכת לקרן אביחי) המאמינה בעשייה שלנו ובעקבות תמיכתה של הקרן התאפשר להפיק ערב חשוב בסדר גודל שכזה. היא הודתה לכל צוות המתנדבים התומך שעמל בהפקתו של הערב ביניהם: משה הרשקוביץ, צהלה הלוי, לירון סוויסה והרב יעקב מרגלית שהשתתפו בערב. דר' יעקב מעוז מהחברה למתנסים דיבר על חשיבותו של הערב כגורם מאחד בתקופה שאנו נמצאים בה והודה לסמדר על תרומתה הייחודית והמושקעת לערב זה.
יונתן קונדה ולהאור רובין נגעו בנו בנקודות הרגישות, פעם העלו בי חיוך ופעם קיבלתי מהם אגרוף בבטן, תוך הפגנת יכולת וירטואוזית לשלב שירה מדוברת ומוזיקה מחברת.
קראנו ביחד עם גיל קופטש את ארבעת הפרקים במגילת רות. בדרכו המיוחדת וההומוריסטית למדנו על הייחודיות של מגילת רות שכתובה בראייה נשית בהשוואה לכל התנ"ך המוצג בשפה זכרית. נעמי ורות כמייצגות פמיניזם ומקור השראה להעצמה נשית. הבנו למה אנחנו קוראים את מגילת רות בשבועות( הסיפור של רות ובועז היה בתקופת השופטים בעת הקציר) למדנו על חיבורים בין הדורות של יהודה, תמר, ישי ודוד המלך. הייתי מתוסכל להיווכח שבעבר הרחוק היינו חברה פלורליסטית יותר שמקבלת ומכילה את האחר ואת הגר.
במקרה של רות, בת מהעם המואבי המוקצה הופכת ליהודייה ולנכס צאן ברזל שלנו בזכות המשפט:
כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי.
כשיצאנו מהאולם הצטרף כל אחד מאתנו אל מעגל הלימוד והסדנא המועדפת עליו.
היו מעגלים מעניינים מאוד:
ד"ר גילה וכמן שוחחה על " מעוות לא יותר לתקון?" על דברים ותיקונים בספרות חז"ל ובספרות החדשה.
עו"ד צהלה הלוי דנה בנושא – קבלת האחר קשר או קצר?
ד"ר משה הרשקוביץ שוחח עמנו על " הלוחות ושברי הלוחות שמונחים בארון"
לירון ממן סוויסה העבירה מעגל יצירה על דברים ותיקונים.
יונתן קונדה ולהאור רובין הדגימו בשירתם המדוברת והמשוננת את השונה והדומה בין השירה שבעל פה לשירה בכתב.
אני בחרתי במעגל של ד"ר משה הרשקוביץ ששוחח עמנו על " הלוחות ושברי הלוחות שמונחים בארון"
משה הציג את עצמו ושם לדיון את משמעות שבירת הלוחות הראשונים על ידי משה והפרשנות של חז"ל לנושא. מהר מאוד גלשנו לשברים האישיים והלאומיים שלנו. נשאלה השאלה האם ניתן לתקן ולשנות.
באופן אישי התחלתי את המפגש בדעה שלמרות שאנחנו שואפים לתקן , עורכים מפגשים ומתעסקים המון איך ניתן לתקן יצר לב האדם רע מנעוריו . שינוי ואיחוי קרעים הוא בלתי אפשרי. כאשר סיימתי את המפגש נדלק בי זיק של אופטימיות והתחלתי לחשוב באופן חיובי. אפשרי גם אפשרי – אסור לי ולנו לוותר.
איזה מזל שבסיום המעגל המלחיץ על שברי הלוחות שמונחים בארון שלי חיכתה לי אורקה וחבריה במעגל שיריה המקודשים. התמסרתי לקולות, לרגשות, לאווירה לאנשים כמוני שבסך הכל רוצים עולם פשוט ורגוע יותר . התחברתי לאורקה ושרתי בקול גדול:
שיר למעלות
אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי
עזרי מעם השם עשה שמים וארץ
אל ייתן למוט רגלך אל ינום שומרך
הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל
השם שומרך השם צלך על יד ימינך
יומם השמש לא יככה וירח בלילה
השם ישמרך מכל רע ישמור את נפשך
השם ישמור צאתך ובואך
מעתה ועד עולם