התחלה שהיא גם סוף דבר
הסיפור בספר הזה מעגלי. לא אחזיק את הקוראים במתח, אין כאן מותחן. כותבת הספר חוזרת מסופו
להתחלתו לצורך התייחסות לאופי הדברים המובאים בו.
פרטי העלילה - התאונה ברמזור האדום, התרדמת, היציאה ממנה, והאפשרות שנוצרה - להכין את
הספר הזה לדפוס מבלי שתהיה לי התמוטטות טוטאלית, במצב של חיים שאינם חיים - יתבררו לקורא
במהלך הקריאה.
אני משערת שהקורא שואל את עצמו, וגם מתאונן - מה היא מקדימה את המאוחר, ומגלה אותו כבר
עכשיו?
חשבתי על הדברים והבנתי שעליי להתחיל באותה נקודה, במעגל, שבה אני מגלה לקורא, מראש, שלא
הכול בספר הזה הוא אמת לאמיתה, אלא מֵעֵין אנתולוגיה של כתבי יד משפחתיים, אשר כמעט לא
שונה בהם דבר. אני בהחלט מוכנה לקחת על עצמי אחריות אם החיבור ייראה לקוראים כסיפור עלילה.
הכתבים העתיקים והישנים מובאים כאן בגופן של כתב יד, על מנת שמקוריותם תהיה ברורה מעבר
לכל ספק. הם מרתקים כסיפורים בפני עצמם, ואינם זקוקים לתבלינים, מה גם שרבים מהם מגלים
זיכרונות שאינם מוכרים, והנטועים בהיסטוריה הלאומית שלנו. אבל מה שקרה קרה. התשישות
והעייפות הגופנית והנפשית שלי, בשלב ההוצאה לאור של שני הספרים הראשונים ב'טרילוגיה של
אהבה', העוסקת בכתבי יד, התעצמה בשלב הפרסום וההפצה שלהם. השמות, התאריכים, המקומות
והסיפורים המופיעים כאן, בכתבי היד ובהתייחסות אליהם, הינם אמתיים, ואז הופיעה "התרדמת
הספרותית", ונוצרה העלילה העוטפת את כתבי-היד, הסיפוריים והמכתבים. כך נוצרה תבנית של
קולאז', ז'אנר חדשני בספרי זיכרונות וכתבי יד. בחרתי בדרך זו, למרות שהסיפורים של קודמיי נראים
דמיוניים הרבה יותר מתיאור ההתרחשויות הקשורות במצבי המיוחד, כפי שהוא מופיע בעלילת הספר.
בטרם התנסותו הספרותית של נכדי הבכור, שגיא, כשהוא שוהה לשם כך בחדר העבודה שלי, הייתי,
כפי שכבר גיליתי לעיל, מתוחה ועייפה עד מוות. מדובר בשנה שלמה של חיים לא חיים. כל מה שאני
זוכרת מהעת שלפני הכנת הספר הזה היא תחושת העייפות. כשכבר הלכתי לקולנוע, הייתי נרדמת
בישיבה ומתעוררת כמה פעמים במהלך הסרט, ולא משנה אם מדובר בסרט שהביקורת גמרה עליו
את ההלל. זה לא קרה לי קודם. איבדתי את חדוות החיים שלי. ההוצאה לאור של הטרילוגיה, שספר
זה הינו חלק ממנה, הביאה אותי אל הקצה.
במרכז הספר הזה מסופרות קורות משפחה מסועפת המונה תשעה דורות של כותבי עברית בישראל,
ממש דוקו-דרמה המובאת באמצעות כתבים ומכתבים רב-דוריים. הדברים המובאים בגופן של כתב יד,
הם נאמנים למקור לגמרי, אולם המעטפת הדרמטית המובאת בגופן דפוס רגיל הינה בעלת ממד
בדיוני.
בזמן עריכת הספר קראתי את הקדמתו של הסופר אלון חילו לרומן שכתב: "רצח בבית האדום", העוסק
במאורעות תרפ"א ) 1921 ( בהתמקדות ברצח הסופר ברנר וחבריו בבית יצקר. הוא כתב "רומן היסטורי
בעל ממד בדיוני". אני מבקשת מקוראיי לראות את ספרי זה כסוגה המביאה כתבים מהגניזה במתכונת
רומן שנוצר מקולאז', הֶדְבֵק של מובאות מאת כותבים שונים, הנתון במעטפת עלילתית.
